ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצוה תקנח - שלא יגרש האונס את אנוסתו כל ימיו

שנמנע האונס מלגרש אנוסתו לעולם, ועל זה נאמר "תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו(דברים כב, כט).

משרשי המצוה וקצת דיניה וכל ענינה, כתוב במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תקנז), וקחנו משם.

וזה הלאו אמרו זכרונם לברכה במסכת מכות (דף טו.) שכבר קדמהו עשה. והעשה הוא מה שאמר הכתוב "ולו תהיה לאשה". ושם נאמר: אונס שגירש את אשתו, אם ישראל הוא מחזיר אותה ואינו לוקה, לפי שכבר נתקן הלאו בעשה שקדמו, שהרי היא לו לאשה. ואם כהן הוא האונס וגרשה, לוקה ואינו מחזיר אותה, שהרי כהן אסור בגרושה ומכיון שגרשה אינו ראוי להחזירה עוד, לפיכך הוא לוקה. ודע שאם היה ישראל וגרש אנוסתו ומתה קודם שיחזירנה או שנישאת לאחר, שהרי אינו יכול עוד לקיים העשה, לוקה על כל פנים. ואף על פי שהוא לא ביטל הלאו בידו ממש אלא שנתבטל בסיבה, חייב מלקות מכיון שאינו יכול עוד לקיים העשה. כמו שהוא העיקר אצלנו, אצל קיימו ולא קיימו, כאשר כתבתי בסדר זה במצות שילוח הקן בלאו שלו (מצוה תקמד).

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/558