ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · תקמח· >>


מצוה תקמח - לא לזרוע כלאיים בכרם

שלא לזרוע מיני התבואה בכרם ולא קנבוס ולוף, וזה המין מן הכלאים יקרא כלאי הכרם, ועל זה נאמר "לא תזרע כרמך כלאים(דברים כב, ט). ואמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) מה אני צריך? והלא כבר נאמר "שדך לא תזרע כלאים(ויקרא יט, יט). מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין. וכלאי הכרם פירשו זכרונם לברכה (קידושין לט.) שהם שני מיני זרעים של תבואה עם גרעיני הענבים. וזהו שאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, דהכי משמע להו כרמך כלאים, כלומר דבעינן כלאים לבד מכרמך.

משרשי מצות כלאים כתבתי על צד הפשט כמנהגי בלאו דהרבעה, בסדר קדושים תהיו (מצוה רמד), וקחנו משם. ועדיין צריכין אנו לדבר פה מה טעם נתחדש האיסור בכרם דבעינן בו כלאים מלבד הכרם? ואולי נאמר כי מהיות כרם דבר חשוב מאד וכח טבעו רב, יהיה בטל עמו מין אחד לעולם ולא יחשב לכלאים ולכלום, ועל כן הצריך הכתוב שני מינים מלבד הכרם. ואולי מכח טעם זה נאמר גם כן ששני המינים הצריכן הכתוב שיהיו ממיני התבואות, שהם חשובים בענינם, כמו קנבוס ולוף שהם חשובין בענינם, אבל שאר המינין כולם יתבטלו עם הגפנים ואינם אסורים מדאוריתא אלא מדרבנן.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות טו.) שאין איסור משום כלאי הכרם מן התורה, אלא מיני תבואה וקנבוס ולוף בלבד, אבל לזרוע ירקות ושאר מינין וחרצן אסור מדרבנן. וכן אסרו רבנן לזרוע מיני תבואות וכן ירקות בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או התבואה, מפני חשש הרכבה. לפי שהגפן רך יותר מכל שאר אילנות, חששו בה יותר, ואם עשה כן, אף על פי שאינו לוקה הרי זה קדש, ונאסרו שניהם בהנאה ושורפין הכל, ואפילו הקש של התבואה והעצים של הגפנים, שנאמר "פן תקדש המלאה הזרע וגו'" ודרשו זכרונם לברכה (קידושין נו:) פן תוקד אש, כלומר שהכל ראוי לישרף, כמו שנכתב בסמוך (מצוה תקמט). ויתר פרטיה מבוארים במסכת כלאים.

ונוהג איסור כלאי הכרם בזכרים ונקבות. מן התורה בארץ ישראל לבד, ומדרבנן אפילו בחוצה לארץ. ואף על פי שכלאי זרעים אינם נוהגים בחוצה לארץ אפילו מדרבנן, כמו שבארנו בסדר קדושים (מצוה רמה) החמירו זכרונם לברכה בכלאי הכרם לאסרן אפילו בחוצה לארץ, אחר שהם חמורים כל כך, שאסורים בהנאה בארץ, כמו שמפרש טעם זה בסוף פרק ראשון מקידושין (דף לט.).

והעובר על זה וזרע חיטה ושעורה וחרצן במפלת יד, בארץ לוקה מדאוריתא מיד שזרען, ובחוצה לארץ לוקה מכת מרדות מדרבנן. אבל לענין שיאסרו בהנאה, אינם אסורים מיד שזרען עד אחר השרשה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (פסחים כה.): זרוע מעקרו בהשרשה, זרוע ובא בתוספת.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/548