ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצוה קלו - שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום

שנצטוינו שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום פעמיים, בבוקר ובין הערביים, שנאמר "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליי וגו'(ויקרא ו, יג), והיא הנקראת חביתי כהן גדול, ונקראת גם כן מנחת כהן משיח.

משרשי המצוה, לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, כלומר כי הוא הנושא תפילה אליו בעדם ועל ידי תפילותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרין, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קורבן מיוחד תמידי כמו תמידי הציבור. וכמו שהתמידין שניים ליום, נתחייב הוא גם כן להקריב מנחתו פעמיים ביום. וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקורבן, כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכונתו אצל השם ברוך הוא, ולמען זאת יועיל לו ולהם. ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קורבנו המיוחד לו לכשהוא מקריב קורבן שהוא משותף עמו. וזה דבר ידוע ומנוסה בכל אדם כי למה שמיוחד לו לבדו מתעורר יותר, אין להאריך בזה.

מדיני המצוה מה שאמרו, כיצד (מנחות נ:) עשית חבתי כהן גדול? מביא עשרון שלם של קמח וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שמנחת העשרון קרבה לחצאין, כלומר חציה בבקר וחציה בערב, אינה מתקדשת לחצאין, כלומר שכלה מביאה ביחד. ומביא עמה שלשה לגין שמן, ובולל הסלת בשמן וחולט אותה פרותחין ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצא שהם שתים עשרה חלות, ואחת אחת היו נעשות. וכיצד עושה? מחלק השלשה לגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט ואחר כר קולה אותה על המחבת עם השמן שלה, ואינו מבשלה הרבה, ואחר כך חולק כל חלה לשתים כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב, ולוקח החצאין וכופל כל אחד מהם לשנים ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים. ומקריב החצאין עם חצי קמץ לבונה בבקר, והחצי הנשאר עם חצי קמץ לבונה בערב. והוא כליל לאשים.

ונוהגת בזמן הבית בכהן גדול. ומנחת הבוקר והערב מצות עשה אחת, אין חולק בזה, כי גם הרמב"ן זכרונו לברכה (בסוף סהמ"צ בד"ה ואתה אם תבין) שמנה שני תמידין שתי מצות מודה בזה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/1362