לדלג לתוכן

ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תנד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצוה תנד - לא להוסיף על התורה או המצוות

שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ועל זה נאמר "לא תוסף עליו(דברים יג, א). וכיצד יהיה התוספת? כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"ב מהל' ממרים ה"ט) כגון המורה שבשר עוף בחלב אסור מן התורה, וזה מוסיף על דבר הקבלה. שכך קבלנו בפירוש, "לא תבשל גדי וגו'", שבשר בהמה וחיה נאסרו לבשל בחלב, אבל לא בשר עוף. וכן אם הורה שבשר חיה מותר בחלב, עובר משום לא תגרע, לפי שזה גורע הוא, שכך קבלנו שבשר בהמה וחיה בכלל האסור. עד כאן.

ורובי המפרשים (ראב"ד ממרים שם) יאמרו דלא שייך לא תוסף כלל אלא במצות עשה. והענין הוא לפי מה ששמעתי אני מפי מורי, ישמרו אל, כגון: מי שמניח שני תפילין כשרין בראשו או בידו, וכן העושה חמש טוטפות בתפילין, וכמו כן הנוטל שני לולבין כשרין בידו וכל כיוצא בזה. וכן היושב בסוכה אחר החג בכונה לעשות מצות סוכה אף על פי שיודע שעבר זמנה, שאין עוברין משום בל תוסיף אלא כשמכוין לעשות המצוה. וכן הנוטל לולב אחר החג ומכוין לעשות בו מצוה, עם היותו יודע שעבר החג. וכן הוא בגמרא בראש השנה, פרק ראוהו בית דין (דף כח:), דמסיק התם אלא אמר רבא לצאת לא בעי כונה, כלומר שמצוות אין צריכות כוונה. לעבור בזמנו לא בעי כונה, שלא בזמנו בעי כונה. אבל הנוטל לולב בחג אפילו מאה פעמים ביום על דעת לצאת בכל פעם ופעם, אין כאן בל תוסיף. וכן התוקע בשופר ביום ראש השנה ואפילו כמה פעמים, וכן כל כיוצא בזה. ואין צריך לומר שהנוטל לולב פסול, וכן אם אגד עמו מין פסול אליבא דהלכתא דקיימא לן אין צריך אגד, שאין כאן משום בל תוסיף. זהו כלל הדברים בענין איסור זה שהעלו מורי, ישמרם אל, מדברי הגמרא אחר יגיעה רבה. ועתה בני, אם תזכה ותאכל יגיע כפיך גם אתה, אשריך וטוב לך.

משרשי המצוה כי האדון המצוה אותנו על התורה, ברוך הוא בתכלית השלמות וכל מעשיו וכל ציווייו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חסרון וכל שכן הגרעון, זה דבר ברור הוא.

דיני המצוה במסכת סנהדרין (דף פח:), וכמו כן במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין (שם), וגם בעירובין דיברו בעניין פרק המוצא תפילין (דף צו.).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והוסיף במצוות, כגון שעושה חמש טוטפות בתפילין או מניח שני תפילין כשרין עשויין כתקנן בראשו, וכן הנוטל שני לולבין בידו וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסוכה אחר החג או הנוטל לולב בכונה לעשות המצוה, ואף על פי שיודע שעבר זמנה – עובר על לאו זה וחייב מלקות. ובעדים והתראה, כמו שידוע בכל מקום.

קישורים

[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/454