ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/מו
שכל קונה אמה העבריה ויעדה, שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה. ופירוש שאר – מזון, (כתובות מז:) וכסות כמשמעו, ועונה – דרך ארץ. ובכלל לאו זה כל בנות ישראל (גם כן) שלא לגרוע להן דבר מאלה. קל וחומר הדברים, אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין. וזה שכתוב "כמשפט הבנות יעשה לה" (שמות כא, ט), אמרו במכילתא (שם) שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה.
מדיני המצוה מה שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות נו.): המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו, ומה שאמרו (דף סא:) שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת, ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו. ועניין חילוק העונות שהוא לפי כובד אמנות האיש, עד שאמרו ז"ל (דף סב:) שעונת הספן פעמיים בשנה, והגמל פעם בחודש, ותלמיד חכם פעם אחת בשבוע וראוי לו שתהיה ליל שבת. ויתר פרטיה מבוארים בסדר נשים בפיזור.
ונוהגת מצוה זו לעניין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים. והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלוש אלה מרצונו על צד שיכוון להכאיבה, עבר על לאו, והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/046