ספרי על דברים כא כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מ.

מנין למלין את מתו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תלין נבלתו על העץ".

הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו? תלמוד לומר "על העץ". מה עץ מיוחד, שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו.

"לא תלין נבלתו על העץ" - מצות לא תעשה, "כי קבור תקברנו" - מצות עשה. כיצד עושים לו? ממתינים לו עד שחשכה, ותולין לו, ומתירין אותו. ואם (לאו) [לן], עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תלין נבלתו גו'".

כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שקלל את השם, ונמצא [שם שמים] מתחלל!

האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.

רבי יהודה אומר, אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש, תולין אותו ופניו כלפי העם, ואחוריו כלפי העץ; והאשה, פניה כלפי העץ, ואחוריה כלפי העם. האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו, והאשה שני פרקים - אחד מלפניה ואחד מאחריה, מפני שכולה ערוה.

מא.

"ולא תטמא את אדמתך" - ונמצא שם שמים מתחלל.

"אשר ה' א-להיך נותן לך" - להזהיר בית דין על כך.


ראו גם: התורה והמצוה על דברים כא כג - פירוש מלבי"ם על הספרי.

<< · ספרי על דברים · כא · כג


קיצור דרך: mdrjhlka-dm-21-23