ספרא על ויקרא כה לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ספרא על ויקראפרק כ"ה • פסוק ל"ה | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ה, ל"ה:

וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃



[א] "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך"-- אל תניחהו לירד.  הא למה זה דומה? למשא על גבי החמור. עודנו במקומו -- אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ -- חמשה אין מעמידין אותו.

ומנין אם החזקת, אפילו ארבעה או חמשה פעמים, חזור והחזק? תלמוד לומר "והחזקת בו".  יכול אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר "עמך".

'גר', זה גר צדק; 'תושב'-- זה גר אוכל נבלות.  "וחי עמך"-- חייך קודמים לחייו.