ספרא על ויקרא כב כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ספרא על ויקראפרק כ"ב • פסוק כ"ד | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ב, כ"ד:

וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהֹוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃



[ט] "ומעוך וכתות ונתוק וכרות"-- כולם בביצים, דברי ר' יהודה.   ר' אליעזר אומר כולן בגיד.   ר' יוסי אומר "מעוך וכתות"-- בביצים. "נתוק וכרות"-- בגיד.

[י] "לא תקריבו"-- זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה אי משום בל תקדיש, הרי אמור. ובל תזרק הדם, הרי אמור. ובל תשחט, הרי אמור. ובל תקטיר החלב, הרי אמור. ובל תקטיר מקצתו, הרי אמור. הא אינו אומר כן אלא משום בל תקבל את הדם.

[יא] "לא תקריבו"-- אין לי אלא שלא יקריב. מנין שלא יעשו? תלמוד לומר "לא תעשו".  אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? תלמוד לומר "לא תעשו".  אין לי אלא בהמה. חיה ועוף מנין? תלמוד לומר "בארצכם".  אין לי אלא בארץ. בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר "לא תעשו".  מנין אף באדם? תלמוד לומר 'ובכם' כדברי בן חכינאי.