ספרא על ויקרא טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרא על ויקרא · טז · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו"-- "בני אהרן" לא נטלו עצה מאהרן, "נדב ואביהוא" לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה.

מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת"ל "אחרי מות שני בני אהרן".

[ב] "בקרבתם לפני ה' וימותו"-- ר' יוסי הגלילי אומר, על הקְריבה מתו ולא מתו על ההקרבה.   ר' עקיבא אומר, "בקרבתם לפני ה' וימותו", וכתוב אחד אומר "ויקריבו לפני ה' אש זרה" (ויקרא י)... הכריע "בהקריבם אש זרה לפני ה'" (במדבר ג, במדבר כו)-- הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה.   ר' אלעזר בן עזריה אומר, כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת"-- ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון! היה ר' אלעזר בן עזריה משלו משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס אצל רופא. אומר לו "על תשתה צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואומר לו "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות". בא אחר ואומר לו "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני", וזה זרזו יותר מכולם.   לכך נאמר "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת". [ד] ואם בא, מת הוא, שנאמר "ואל יבא...ולא ימות". הא אם בא, מת הוא כדרך שמתו בניו-- לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן...ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת".

[ה] משום ר' ישמעאל אמרו, הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה, אחד פתוח ואחד סתום, יְלַמד פתוח על הסתום. מה פתוח דיבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, ואיזה? זה דיבור של יין ושל שכר שנאמר "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'...וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת".

[ו] "אחיך" ב"אל יבא", ואין משה ב"אל יבא".   או "אחיך" ב"אל יבא" ואין הבנים ב"לא יבא"?... אמר ר"א, ודין הוא! ומה מי שנצטוה לבא-- נצטוה שלא לבא, מי שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?!   תמימים יוכיחו! שנצטוו לבא אל אהל מועד ונצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר [ז] אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבא, לא נצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר, אף כאן המצווה נצטווה... ת"ל "דבר אל אהרן אחיך"-- שאין תלמור לומר "אחיך", ומה תלמוד לומר "אחיך"? לרבות את הבנים.

[ח] "ואל יבא בכל עת"-- זה יום הכפורים, "אל הקדש"-- לרבות שאר ימות השנה.   אמר ר"א, ודין הוא! ומה על יום שנצטוה לבא-- נצטוה שלא לבא, על יום שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?!   ישראל יוכיחו! שנצטוו לבא ברגלים ונצטוו לבא שלא ריקנים [ט] אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא, לא נצטוו לבא שלא ריקנים. אף כאן על יום שנצטוה נצטוה... ת"ל "אל הקדש"-- לרבות שאר ימות השנה.

[י] "מבית לפרכת"-- להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה? ת"ל "אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות", הא כיצד? "אל פני הכפרת"-- במיתה, ושאר כל הבית-- באזהרה.

[יא] "אל פני הכפרת אשר על הארן" מה ת"ל? לפי שנאמר "כפורת", יכול יהי כיסוי לארון? ת"ל "כפורת אשר על הארון"-- כפורת לארון ואין כיסוי לארון.   [יב] יכול לא יהא כיסוי לארון אבל יהיה דבר חוצץ בין כפורת לעדות? תלמוד לומר (ויקרא טז יג) "וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות"-- הא אין דבר חוצץ בין כפורת לעדות.

[יג] "ולא ימות"-- הרי זה עונש. "כי בענן אראה על הכפורת"-- הרי זו אזהרה.

ואמר ר"א יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת שני בני אהרן? ת"ל "אחרי מות שני בני אהרן". יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן? ת"ל "כי בענן אראה על הכפורת". הא כיצד? אזהרה נאמר קודם למיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מות שני בני אהרן.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "אל הקדש...אל פני הכפרת אשר על הארון" יכול אין לי אלא קדש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין? ת"ל "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקדש שיש בו ארון וכפורת.  [ב] אתה אומר לכך נאמר "אל הקדש" לעשות קדש שאינו כזה בפר זה, או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה בקדש זה, ואיזה? זה פרק הבא על כל המצות... [ג] הלא דין הוא: ומא פרו הבא על לא הודע-- דמו נכנס לפני ולפנים, פר הבא על כל המצות אינו דין שיכנס לפני ולפנים?! ת"ל "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס בו לפני ולפנים.

[ד] "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה"-- יכול מקום מתן דמו של פר, שם מתן דמו של איל? אמר ר' יוסי, מה תלמוד לומר "לא תעלו עליו קטרת זרה עולה ומנחה"? איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה? זו איל העולה, לכך נאמר "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה".

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] "בד"-- שיהיו של בוץ. "בד"-- שיהיו חדשים. "בד" שיהיו כפולים. "בד" שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? ת"ל "בד". יכול לא ילבש עמהם בגדי חול אבל ילבש עמהם בגדי קדש? ת"ל "בד".

ומה תלמוד לומר "בד" "בד" ארבעה פעמים? למעט ארבעה כלים שנאמר בהם "לפני ה'":

  • [ו] מתוך שנאמר בחשן "ונשא אהרן את חשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא בחשן.
  • [ז] מתוך שנאמר באפוד "ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא באפוד.
  • [ח] מתוך שנאמר במעיל "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה'" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא במעיל.
  • [ט] מתוך שנאמר בציץ "והיה על מצחו תמיד לרצון לפני ה'" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא בציץ.

[י] "קדש ילבש"-- שיהיו משל קדש. אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? ת"ל "בגדי קדש"-- בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קדש.

[יא] מנין שהוא טעון טבילה? שנאמר "ורחץ במים את בשרו ולבשם".

[יב] ומנין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן, שהוא טעון טבילה? ת"ל "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם".

[יג] יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב, מבגדי לבן לבגדי לבן, יטעון טבילה? ת"ל "הם".

יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתונת, בין כתונת לאבנט, ובין אבנט למצנפת? ת"ל "ולבשם"-- כולם כאחת.

[יד] ומה ת"ל "ילבש...יחגור...יצנוף"? לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים. אין לו, יכול לא ילבש של שחרית?... ת"ל ילבש יחגור ויצנוף.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ומאת עדת בני ישראל"-- שיהיו משל ציבור.

"יקח...שעירי"-- מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר "שני"? שיהיו שווים. ומנין שאף על פי שאינם שוים, כשרים? תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה.

[ב] "ואיל אחד לעולה"-- רבי אומר, "איל אחד" הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר, שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפקודים.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"-- שלא יביא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור-- שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? תלמוד לומר "אשר לו".   יכול לא יביא ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב-- "אשר לו".

"וכפר בעדו ובעד ביתו"-- זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים? הריני דן: נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר. מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמור בפר וידוי דברים חוץ מדמים.  [ג] אם נפשך לומר "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו", ועדיין לא נשחט הפר.

[ד] כיצד היה מתודה? אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו". ואומר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם", דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים "עונות"-- אלו הזדונות. "פשעיהם"-- אלו המרדים. "חטאתם"-- אלו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות?! אלא כך היה מתודה: אנא השם, חטאתי עויתי, פשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם".  [ה] וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים. דוד אמר "חטאנו עם אבותינו, העוינו הרשענו" (תהלים קו). שלמה בנו אמר "חטאנו והעוינו רשענו" (מ"א ח). דניאל אמר "חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו" (דניאל ט). אף הוא כך היה מתודה-- חטאתי עויתי ופשעתי לפניך.  [ו] מהו שמשה אמר "נושא עון ופשע וחטאה ונקה" ואומר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם"? אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים, כאילו הם שגגות לפניו.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ולקח את שני השעירים"-- מלמד שהם מעכבים זה את זה.

"לפני ה' פתח אהל מועד"-- מעמידם בשער נקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב] "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות"-- גורלות של כל דבר.

יכול שנים על זה ושנים על זה? ת"ל "גורל...לה' וגורל...לעזאזל". יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה? ת"ל "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"-- אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד.   [ג] אם כן למה נאמר "גורלות"? שיהיו שוים, שלא יעשה גורל אחד גדול וגורל אחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'"-- יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל"-- שעלה לשמו מתוך קלפי.

[ה] "ועשהו"-- שאם מת אחד מהם משהגריל, יביא שנים ויגריל עליהם כתחלה ואומר "אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו לעזאזל יתקיים תחתיו", והשני ימות, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים-- ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

"ועשהו חטאת"-- שיאמר "לה' חטאת". ר' ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר "חטאת". אינו אומר אלא "לשם".

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "והשעיר אשר עלה עליו הגורל"-- יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל"-- שעלה לשמו מתוך קלפי.

"יעמד חי לפני ה'" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ושלח אותו" (פסוק כב)-- שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים?... תלמוד לומר "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.

[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו.

"לכפר"-- עד שיכפר, שנאמר "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר "לכפר עליו"-- כפרה שהוא בגופו.

"לשלח אותו" שאם נשפך הדם-- ימות המשתלח, מת המשתלח-- ישפך הדם.

[ח] "לעזאזל"-- למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב? תלמור לומר "המדברה".

ומנין שיהיה בצוק? תלמור לומר "אל ארץ גזירה".

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ט] "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"-- זהו שאמרו שלא יביא משל ציבור.

"וכפר בעדו ובעד ביתו"-- זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדשך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר "כי ביום הזה..." והם עונים אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


[א] "ושחט את פר החטאת אשר לו...ולקח מלא המחתה..."-- ומביא אותו שם, נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב] "ולקח מלא המחתה...והביא"-- בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבים ומערה בתוך שלשת קבים, היום חותה בשל שלשת קבים ובה היה מכניס.  [ג] ר' יוסי אומר, בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשת קבים והיום חותה בשל ג' קבים ובה היה מכניס.

[ד] "גחלי..."-- יכול עמומות? תלמוד לומר "אש". אי אש יכול שלהבת? ת"ל "גחלי". הא כיצד? מן הלוחשות הללו.  ומנין שתהיה האש בטלה על גבי הגחלים? ת"ל "גחלי".

[ה] "מעל המזבח"-- יכול כולו? תלמוד לומר "מלפני ה' ". הא כיצד? הסמוך למערב.

[ו] אמר ר' יוסי זה סימן, כל הניטל בחוץ להנתן בפנים-- ניטל מן הסמוך לפנים, [ז] וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים.

[ח] "ומלא חפניו קטורת סמים דקה"-- הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה.

"קטורת"-- שיהיה משל ציבור.

"סמים"-- שיהיו סממניה לתוכה.

"דקה" מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר "ושחקת ממנה הדק" ואם כן למה נאמר "דקה"? שתהא דקה מן הדקה. [ט] כיצד היה עושה? היה מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים כדי למלאות חפניו ומחזירם למכתשת לקיים בה דקה מן הדקה.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[י] "והביא מבית לפרכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה' "-- שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס בפנים-- אם לפני בשר ודם עושים כן קל וחמר לפני המקום! ואומר "כי בענן אראה על הכפורת". אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' "-- אינו נותן אלא בפנים.

אם כן למה נאמר "כי בענן אראה על הכפורת"? מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן? ת"ל "וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות"-- הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[יא] "ולקח מדם הפר"-- נוטלו ממי שהוא ממרס בו.

"והזה"-- ולא המטיף. "והזה"-- ולא הזורק.

"באצבעו"-- נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן "אצבעו", מה "אצבעו" האמור להלן הימנית המיומנת שבימין, אף "אצבעו" האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.

[יב] "על פני הכפורת קדמה"-- זה בנה אב, כל מקום שנאמר "פני הכפורת" זה הפנים למזרח.

[יג] דבר אחר: "על פני הכפורת קדמה"-- אינו מתכוין להזות לא למעלה, ולא למטה אלא כמצליף.

[יד] "ולפני הכפורת יזה שבע פעמים"-- ולא שבע טיפים.

"שבע פעמים"-- שיהיה מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם"-- שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם.   יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר "אשר לו"?... מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר "על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו-- שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר-- "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו"-- ביתו של אהרן הם.

[ב] "והביא את דמו אל מבית לפרכת"-- מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים.

אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים. מנין לדם הפר שהוא נכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר נכנס בו לפני ולפנים.

[ג] "והזה אותו על הכפורת"-- מלמד שהיה נותן אחת למעלה.

"ולפני הכפורת"-- איני יודע כמה הם... הריני דן: נאמר מתן דמים בפר למטה ונאמר מתן דמים בשעיר למטה. מה מתן דמים האמורים בפר למטה-- שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטה-- שבע.  [ד] או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למעלה ונאמרו בו דמים למטה, מה למעלה-- אחת, אף למטה-- אחת...

נראה למי דומה: דנים של מטה משל מטה ואין דנים של מטה משל מעלה... או כלך לדרך זו: דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם הפר למטה שבע, אף דם השעיר למטה שבע.

[ה] ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה... נאמר מתן דמים בשעיר למעלה ונאמר מתן דמים בפר למעלה. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה-- אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלה-- אחת.   או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה. מה דמים האמורים בו למטה-- שבע, אף דמים האמורים בו למעלה-- שבע...

[ז] נראה למי דומה: דנים של מעלה משל מעלה ואין דנים של מעלה משל מטה... או כלך לדרך זו: דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- שאין תלמוד לומר "כאשר עשה", ומה תלמוד לומר "כאשר עשה"? שיהיו כל מעשיו שוים. מה דם הפר למטה שבע אף דם השעיר למטה שבע. ומה דם השעיר למעלה אחת אף דם הפר למעלה אחת.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאוהל מועד"-- יש לי בענין הזה להביא שלשה טומאות:

  • טומאת עבודת אלילים כמו שנאמר "למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי"
  • טומאת גילוי עריות שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם".
  • טומאת שפיכות דמים שנאמר "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה".

יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר? תלמוד לומר "מטומאתם"-- ולא כל טומאתם. מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות? טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלוק אלא טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר "וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל"-- מטומאות שבקדש.

[ג] יכול על כל הטומאות של קדש יהא שעיר זה מכפר? ת"ל "פשעיהם"-- אלו המרדים וכן הוא אומר "מלך מואב פשע בי" וכן הוא אומר "אז תפשע לבנה בעת ההוא", "חטאתם"-- אלו השגגות. חטאים דומיא דפשעים, דלאו בני קרבן.

[ד] ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שתולה לו עד שיתודע לו ויביא עולה ויורד? ת"ל "לכל חטאתם"-- במחויבי חטאת.

[ה] "וכן יעשה לאהל מועד"-- כשם שהוא עושה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל. מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר.

"השוכן אתם בתוך טומאתם"-- אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "וכל אדם לא יהיה"-- יכול בעזרות? תלמוד לומר "באהל מועד".   אין לי אלא באהל מועד. מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר "לכפר בקדש".   אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת. מנין כשנכנס לכפר בדמים? תלמוד לומר "בבואו לכפר".   אין לי אלא בביאה. מנין אף ביציאה? ת"ל בצאתו "עד צאתו".

"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל"-- כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ז] "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' " מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפרו הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן? תלמוד לומר "ויצא אל המזבח". והיכן היה? לפנים מן המזבח.  [ח] או אינו מדבר אלא במזבח החיצון?... ת"ל "אשר לפני ה' "-- הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי.

[ט] "וכפר עליו"-- כפרה שהוא בגופו.

"ולקח מדם הפר ומדם השעיר"-- בזמן שהן מעורבים. יכול מִזה בפני עצמו ומִזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות ל, י) "מדם חטאת הכפורים אחת"-- הא מה אני מקיים "מדם הפר ומדם השעיר"? בזמן שהן מעורבים.

[י] "ונתן על קרנות המזבח"-- מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי.   ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר, במקומו הוא עומד ומחטא. ועל כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלה למטה.

[יא] "סביב"-- ר' ישעמאל אומר נאמר כאן "סביב" ונאמר להלן (ויקרא א, ה) "סביב". מה "סביב" האמור כאן-- הפסק ארבע מתנות, אף "סביב" האמור להלן-- הפסק ארבע מתנות.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


[יב] "והזה עליו"-- על טהרו של מזבח.

"מן הדם"-- שבענין.

"שבע פעמים"-- לא שבע טיפין.

"שבע"-- שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.

[יג] "וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל"-- טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "וכלה מכפר את הקדש"-- אם כיפר כלה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר [נראה להגיה מפני מה הוא אומר "וכלה מכפר"-- מלבי"ם] ? אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר.

"וכלה מכפר את הקדש"-- זה לפני ולפנים. "את אהל מועד"-- זה היכל. "המזבח"-- זה המזבח. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. [ב] מכאן אמרו:

  • נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ.
  • נתן מקצת מתנות ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח.
  • נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם-- יביא דם אחר בתחלה ויתחיל במתנות המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • [ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם-- אין מתן היסוד מעכב.

וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים-- אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה.

"והקריב את השעיר החי"-- עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר"-- מלמד שהסמיכה בשתי ידיו.   בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.

[ה] "על ראש...החי"-- חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר-- "חי" טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה באהרן, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.

[ו] "והתודה עליו"-- זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר וכולי", והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

[ז] אין לי אלא ודאיהם.   ספקותיהם, ואנסיהם, ושגגותיהם מנין? ת"ל עונות "כל עונות", פשעיהם "כל פשעיהם", חטאתם "לכל חטאתם".

יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהם? ת"ל "אותם"-- אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר.   [ח] מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפורים-- חייבים להביא אחַר יום הכפורים, וחייבי אשמות תלוים-- פטורים.

"ושלח ביד איש"-- להכשיר את הזר.

"עתי"-- שיהיה מזומן.   "עתי"- אף בשבת.   "עתי"-- אף בטומאה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ט] "ונשא השעיר עליו"-- עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו.

ועל מה שאר שעירים מכפרים? על טומאת מקדש וקדשיו. ואיזהו טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה? שוגגים. מזידים בטומאת מקדש וקדשיו-- הרי הם בשעיר הפנימי.


[א] מכאן אמרו:

  • כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים-- הרי זה בעולה ויורד.
  • יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
  • [ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר "מלבד חטאת הכפורים"-- על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
  • [ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף-- שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה.   ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא.   ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.

[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.

[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.   [ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

  • [ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר.
  • ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין-- שעיר המשתלח מכפר.


[א] "המדברה"(פסוק י), "המדברה" (פסוק כא), "המדבר" (פסוק כב)-- לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב] "ובא אהרן אל אהל מועד"-- כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה. "ובא אהרן אל אהל מועד" ולמה בא? כדי להוציא את הכף ואת המחתה.

[ג] אמר ר' יהודה, מנין שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום? ת"ל "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש...ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"-- הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. מלמד שחמשה טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.

[ד] רבי אומר, וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר "קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם"! מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.

[ה] חמשה עבודות היה עושה: תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן. "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן. ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ואומר "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם" מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.

[ו] אם כן למה נאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"? הא אנו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים.

ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה? ת"ל "ופשט..ורחץ" "ורחץ..ולבש".    אמר ר' אלעזר בר' שמעון ודין הוא! ומה אם במקום שאינו טעון טבילה-- טעון קידוש ידים ורגלים, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?!   טול לך מה שהבאת! אי מה להלן אחת אף כאן אחת! ואם כן למה נאמר "ופשט את בגדי הבד"? שאין ת"ל "אשר לבש". וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש?! ואם כן למה נאמר "אשר לבש"? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים.

[ז] "והניחם שם"-- מלמד שהם טעונים גניזה (ואינם כשרים ליום הכפורים הבא [הגר"א מוחק]) .   ר' דוסא אומר-- כשרים הם לכהן הדיוט. ואם כן מה תלמוד לומר "והניחם שם"? שלא ישמש בהם ביום הכפורים אחר.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "ורחץ בשרו במים במקום קדוש"-- בלשכת בית הפרוה. וחמשה טבילות היו שם באותו היום, כולם בקדש בבית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים.

"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם"-- עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה". "יקטיר"-- אף בשבת. "יקטיר"-- אף בטומאה.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "והמשלח"-- לא המשלח את המשלח.

"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו"-- יכול יטמא בגדים משיצא חוץ לחומת העזרה? ת"ל "לעזאזל יכבס בגדיו". אי לעזאזל יכבס בגדיו, יכול לא יטמא בגדים עד שיגיע לצוק? ת"ל "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו". הא כיצד? כיון שיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים, דברי ר' יהודה.   [ב] ר' יוסי אומר "לעזאזל יכבס בגדיו"-- אינו מטמא בגדים עד שיגיע לצוק.   ר' שמעון אומר "המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו"-- הזורקו בבת ראש מטמא בגדים.

[ג] "יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים"-- יכול יהא גזרת מלך? ת"ל "ואחר יבא אל המחנה", מה ל"אחר" האמור להלן מפני טומאה אף כאן מפני טומאה.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא...והשורף אותם יכבס בגדיו" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עכו"ם? ת"ל חטאת חטאת, דברי ר' יהודה.   רבי אומר ממקומו הוא מוכרע! "אשר הובא את דמם לכפר בקדש" זה בנין אב-- כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים.

"לכפר בקדש". אם כפרו כמצותם-- נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים. אם לא כפרו כמצותם-- נשרפים בבירה ואינם מטמאים בגדים.

[ה] "יוציא אל מחוץ למחנה". מה להלן אתה נותן שלש מחנות וכאן אתה נותן מחנה אחת?! אם כן למה נאמר "יוציא אל מחוץ למחנה"? אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.

[ו] מכאן אמרו: היו סובלים אותם במוטות. יצאו הראשונים לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו-- הראשונים מטמאים בגדים והאחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו.

[ז] "ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם". נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש, מה עור ובשר ופרש האמור להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "והשורף"-- לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה.

איזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. יכול יטמא בגדים משיעשה אפר? ת"ל "אותם"-- אותם מטמאים בגדים ואין השורף משיעשה אפר מטמא, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינם מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובם.

"אותם"-- ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "והיתה לכם"-- ולא לאחרים.

"לחוקת עולם"-- לבית עולמים.

"בחדש השביעי"-- יכול כולו? ת"ל "בעשור לחדש".

"תענו את נפשותיכם"-- יכול יֵשֵב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער? ת"ל "וכל מלאכה לא תעשו".

אסרתי לך במקום אחר מלאכה ואסרתי לך במקום אחר עינוי. מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר-- מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר-- עינוי שחייבים עליה כרת [ב] ואלו הם הנותרים והפיגולים.   מנין לרבות את הטבלים? ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.    ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינם במיתה?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.   ארבה את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.   ארבה את החולין שאינם בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהם בעמוד ואכול?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.   ארבה את התרומה ומעשר שני שאינם בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שהם בבל תותירו?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.

דבר אחר: "תענו את נפשותיכם"-- עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זה? זו אכילה ושתיה.

[ד] משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן "תענו את נפשותיכם" ונאמר להלן "ויענך וירעיבך". מה "עינוי" האמור להלן רעבון אף "עינוי" האמור כאן רעבון.

[ה] "וכל מלאכה לא תעשו"-- יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות?... ודין הוא: נאמר כאן "מלאכה" ונאמר "מלאכה" במלאכת המשכן. מה "מלאכה" האמורה במלאכת המשכן-- שיש עמה מחשבה, אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה מחשבה.   [ו] אי מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן, מלאכה גמורה. אין לי אלא מלאכה גמורה-- שלא יכתוב את הספר ולא יארג את הבגד ולא יעשה כל הנפה. מנין שלא יכתוב שתי אותיות, ולא יארג שני חוטין, ולא יעשה שני בתים בנפה ובכברה? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.

[ז] אין לי אלא מלאכת רשות. מלאכת מצוה מנין? שלא יכתוב שני אותיות בספרים תפילין ומזוזות, ושלא יארג שני חוטין במכנסים ובפרוכת? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.

[ח] אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת. מלאכה שאין חייבים עליה כרת מנין? שלא יכתוב אות אחד, שלא יארג חוט אחד, ושלא יעשה בית אחת בנפה ובכברה? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.

[ט] אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת. מלאכה שאין חייבים על מינה כרת מנין? שלא יעלה באילן, ושלא ירכב על גבי בהמה, ושלא ישוט על המים ולא יספור, ולא יטפיח, ולא ירקד? ת"ל "שבתון" שבות.   אין לי אלא שביתת רשות. שביתת מצוה מנין? שלא יקדיש, ולא יעריך, ולא יחרים, ולא יגביה, ולא יתרום, ולא יעשה, ולא יקדיש, ולא יגרש, ולא ימאן, ולא יחלץ, ולא ייבם, ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני? ת"ל "שבתון" שבות.

'אזרח', זה אזרח. "האזרח"-- לרבות נשי אזרח.

'גֵר', זה הגר. "הַגָר"-- לרבות נשי גרים. "בתוככם"-- לרבות נשים ועבדים.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "כי ביום הזה יכפר עליכם"-- בקרבנות. ומנין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר? ת"ל "כי ביום הזה יכפר".

עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו.   [ב] זו דרש ר' אלעזר בן עזריה "מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו"-- דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך, דברים שבינך לבין חברך אין מוחלים לך עד שתפייס את חבירך.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? ת"ל "שבתון" שבות.

יכול תהיה שבת בראשית אסורה בכולם? ת"ל "הוא"‏[1]-- הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "וכפר הכהן אשר ימשח אותו" מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. מנין לרבות כהן אחר? ת"ל "אשר ימשח אותו"   אין לי אלא משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? ת"ל "ואשר ימלא את ידו".   מנין לרבות כהן אחר המתמנה? ת"ל "וכפר הכהן".

[ה] "לכהן תחת אביו"-- מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אף על פי שאין ממלא מקומו של אביו? ת"ל "ואשר ימלא את ידו"-- בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר וישמש תחתיו.

[ו] מנין כשם שמתקינים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשים לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? ת"ל "וכפר בעדו ובעד ביתו"-- ביתו זו אשתו, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' יוסי אם כן אין לדבר סוף.

[ז] מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים? ת"ל "ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש"-- בנין אב לכל בגדי בוץ שיהיו משל קדש.

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "וכפר את מקדש הקדש"-- זה לפני ולפנים. "אהל מועד"-- זה ההיכל. "המזבח"-- זה מזבח. "יכפר"-- אף לעזרות. "הכהנים"-- אלו הכהנים. "עם הקהל"-- אלו ישראל. "יכפר"-- אף ללוים. השוו כולם בכפרה אחת, מלמד שהם מתכפרים בשעיר המשתלח דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידוייו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ט] "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה" מה תלמוד לומר? לפי שמצינו שזה מכפר עליו שלא בשעיריו, יכול אף שאר הימים כך מכפרים שלא בשעיריהם? ת"ל "אחת בשנה". אוציא את הפסח ואת החג שהם שבעת ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד? ת"ל "אחת בשנה". אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים? תלמוד לומר "אחת בשנה"-- זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם.

[י] מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה".

מנין שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה".

מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה". וכן הכתוב משבחו בקבלה "בריתי היתה אתו...תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".

  1. ^ מה שכתוב במשנה ג' ת"ל "הוא"-- הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם, הנה מפשטות לשון הזכר של אסור בכולם משמע דדריש מלת "הוּא" שכתוב אצל פרשת אמור- "שבת שבתון הוּא", ולא קאי על פר' אחרי מות שכתוב בלשון נקבה-- "שבת שבתון הִיא", ועי' במלבי"ם שמשמע להיפך, וצע"ע - ויקיעורך