סמ"ע על חושן משפט רנה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
יש לי מנה ביד פלוני כותבין כו': מדברי המחבר מוכח דס"ל כדעת הטור דכתב דבכל ענין כותבין ואף שגם אחר הכתיבה צריכין היורשים להביא ראיה כשיבאו לגבות מאותו פלוני וכדמסיק המחבר מ"מ יש תועלת דלא יעיז ויכפור הלה כ"כ כשיראה צוואה בעדים ביד היורשים משא"כ כשלא יכתבו דיש לחוש שילכו העדים למדינת הים ולא יגידו לפניו שצוה הש"מ בזה ולא כדעת הרמ"ה דס"ל דאין כותבין אא"כ מצוה ליתן אותו המנה לאחרים דאז יכתבו כדי שלא יכפרו בו יורשיו אחר מיתתו ועפ"ר:
סעיף ב[עריכה]
אם אמר תנו כו': דאז ליכא למיחש דכדי שלא יראו בניו עשירים אמר כן:
דרך הודאה: כ"ד הרמב"ם דמהני דרך הודאה אפילו בלא אמירת אתם עדים כשאומר כן בפני המקבל וכדמוכח בסימן פ"א סי"ד דבעי גם להרמב"ם שיודה בפני התובע והא דכתב שם המחבר בס"ח דאם הודה דרך הודאה גמורה צריך לשלם אע"פ שאין התובע עמו הא כתבתי שם דמפו' ברמב"ם דל"ק כן אלא דא"י לטעון להד"מ אבל שלא להשביע יכול לטעון עיין שם וכוותיה סתם המחבר כאן ודלא כהרא"ש וטור שחולקין עליו בזה וכתבו דבעינן שיאמר אתם עידי ואף דהרמב"ם ס"ל דאין טוענין לו שמא לשלא להשביע נתכוון כמבואר בטור ובדברי המחבר בסי' פ"א סכ"א ה"מ כשהמודה עצמו לפנינו אז אין טוענין לו כיון שלא טענו בעצמו אבל כאן דמיירי בשכ"מ טוענין ליורשיו כל מאי דהוה מצי אבוהן למטען וק"ל:
נותנים אע"פ שלא אמר תנו: דאף א"ת שאינו חייב לו הלא הנכסים שלו הן ולמי שירצ' הרשות בידו ליתנם לו:
וכן אם הודה בכתב ידו: כפול לעיל בסימן פ"א בטור ובדברי המחבר סי"ז ושם כ' מור"ם בהגה דהיינו דוקא כשהכתיבת יד יוצא מתחת יד המקבל ואפשר דהכא שכ"כ לפני עדים דרך צואה והדבר יש לו קול ה"ל כאלו הגיע הכתב ליד המקבל אבל הוא דוחק וע"ש בפריש' ודרישה שכתבתי הנלע"ד דגם שם מיירי אפי' בלא הגיע הכתב ליד המקבל:
ולא אמרי' בכי הא כו': דכולי האי לא עביר איניש כדי שלא להשביע:
שלא להשביע את בניו: וה"ה שלא להשביע את עצמו נמי לא אמרי' בכה"ג וכמ"ש בסי' פ"א סי"ד:
סעיף ג[עריכה]
אינו נאמן לו' אחר שהקדיש: פי' אפי' מיד אחר כדי דיבור בעוד עסוקין באותו ענין ודוקא בחולה כתב אחר זה דכה"ג נאמן:
אינו לומר כו': אפילו בא ליתן לאותו פלו' הממון או הכלי ולומר שלו הוא אין שומעין לו מה"ט דמסיק שמא יעשו קנוניא דלא גרע שיעבוד דהקדש משיעבוד דהדיוט דאין המשועבד נאמן בדיבורו לחוב לאחרים שנכסיו משועבדים לו:
ואפי' היה שטר כו' עד אלא בדרך כו': והיינו אם אינו מקוים אינו גובה בו כלל ואם הוא מקוים צריך בעל השטר לישבע על מה שכתוב בשטר שעדיין לא נפרע:
בשעה שהקדיש: פי' לאחר כדי דיבור להקדישו בעודם עסוקים באותו ענין וכן פי' הכ"מ שם לדברי הרמב"ם וישב בזה השגת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם וכ' אם אמר בשעה שהקדיש אפי' ברי' נמי ע"ש אלא שק"ק שלפי' זה לא יהיה פירושו דלשון אחר שהקדיש דרישא ודסיפא שווין דברישא יהיה פירושו אחר שהקדים:
מיד בעוד עסוקים באותו ענין ובסיפא מ"ש ואם אחר שהקדיש יהי' פירושו לאחר שכבר פסקו מאותו ענין והוא דוחק. ומיירי דהקדישן באופן שא"י לחזור בו אף אם עמד דאל"כ קשה הא קי"ל כל שאם עמד יכול לחזור בו אף קודם שעמד יש כח בידו לחזור מזה ולתנו לאחר ובהקדש ג"כ חוזר בו אם עומד לדעת המחבר לעיל סי' ר"ן ס"ג ע"ש ועפ"ר:
ואם לא אמר תנו אין נותנין כו': אע"ג דלא שייך בזה דשלא להשביע אמר כן שהרי עכ"פ לא יהיה של בניו אלא של הקדש או של אותו פלוני מכל מקום שייך לומר דשלא להשביע את עצמו אמר כן כי היה מתרושש בימי חייו ושלא יקראו עליו יש מתרושש והון רב ולא לכבוד יהיה לו זה גמרא:
ה"ז נוטל מההקדש מפני הצוואה: פי' ובלא שבועה:
וגובה מהפודה ולא מההקדש: ע"ל ס"ס קי"ז שם נתבאר בטור ובדברי המחבר ועיין בע"ש שכתב בסעיף זה כמה דברים מגומגמים הראשון מ"ש המקדיש כל נכסיו דהוה דינו דאפילו בתוך כדי דיבור אינו יכול לחזור ועוד כ' לפיכך אפילו אם תוך כדי דיבור כו' ז"א דהא קי"ל בכל דבר תכ"ד כדבור דמי בר מעכו"ם ומקדש ומגרש כדאי' פ' יש נוחלין וכתבתיהו לקמן סי' רע"ט ס"ה ע"ש מילתא בטעמא (ואפשר ששגג בין מקדש להקדש) . השני מ"ש באם הוא חולה ולא אמר תנו אין נותנין לו אלא מנה זה הוא ליורשיו וכדי שלא להשביע את בניו אמר כן לא ידעתי מאי קאמר דהא עכ"פ אינו של יורשיו דהא מיירי במי שמקדיש כל נכסיו וגם לא הל"ל שלא להשביע את בניו אמר כן כיון דלא יהו לבניו מנכסיו כלום שהריהקדישם אלא כדי שלא להשביע את עצמו הל"ל וכן הוא בגמרא וברי"ף ובהרא"ש. והטור שכתב שלא להשביע את בניו לא אהקדש כ"כ אלא קאי אמי שצוה לבניו כו' דנקט שם גם כן ועפ"ר. השלישי מ"ש כיון דבשעה שהקדיש אמר כן בבת אחת לא חל ההקדש כו' לא דק דלא באמירתו תליא מילתא כ"א בשטר המקוים שבידו ולאו כל כמיניה דהאי להקדישו ואף כשאין השטר מקויים מ"מ כשאומר תנו קיים לשטרי' ולאו כל כמיניה להקדישו וכ"כ הפוסקים ומה"ט אפילו אמר כן אחר כדי דבור נותנים להפלוני ומטעם דכתב הכ"מ שם משום דקיום שטרות דרבנן. ונראה דהע"ש כ"כ משום דס"ל דהקדש מפקיע השיעבוד וכדמסיק וז"א דלא אמרי' אלא כשמקדיש קדוש' הגוף כגון שור המשועבד והוא מקדישו למזבח דאין לו פדיון וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' קי"ז ע"ש גם איתא שם דבזמן הזה דליכא קדושת הגוף סתם הקדש הוה קדוש' דמים ואינו מוציאו מידי שיעבוד ע"ש:
סעיף ד[עריכה]
אמר מנה לפלוני בידי כו': פי' שאמר כן בהודאה גמורה ובפני אותו פלוני באופן דלא נוכל לטעון עבורם דשלא להשביע אמר כן. ובטור כתב בזה ז"ל תבעוהו והודה ואמר כו' וכ"כ משום דהטור לטעמיה דס"ל דהודאה גמורה לא מהני בלא אתם עדי אבל המחבר ס"ל כהרמב"ם דמהני וכמ"ש לפני זה ומ"ה לא כתב הני שתי תיבות תבעוהו והודה וק"ל. וגם בסעיף שאחר זה אצ"ל דמיירי שתבעוהו והודה אלא שהודה בהודאה גמורה ואפילו מעצמו. והמחבר שכתב בסעיף שאחר זה שכיב מרע שהודה ולא כתב ל' הודאה בסעיף זה היינו טעמו משום דהמחבר העתיק לשון הרמב"ם וברמב"ם שם פ"י דזכייה דין ח' כתב שכיב מרע שהודה שיש לפלוני מנה בידי ואמרו היתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו כו' ואח"כ בדין י' כתב הדין מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו כו' ולא הוצרך הרמב"ם לחזור ולכתוב בדין י' ל' הודאה דקאי אמ"ש לפניו בדין ה' והטור היפך הדינים ע"פ הגמרא והמחבר נמשך אחר ל' הטור בסידור הדינים זא"ז והעתיק ל' הרמב"ם וזה ברור ולא כע"ש שכתב דבריו המגומגמים בשני סעיפים הללו ד' ה' דבסעיף ד' כתב דמיירי בלא תבעוהו ומ"ה חייבים אף שהיו יכולים לטעון שלא להשביע דהתובע מביא עדים שהודה בהודאה גמורה כו' ובסעיף ה' כתב דמיירי דתבעוהו והודה כו' והן דברים דחוקים ובגמ' שני הדינין נלמדו ממימרא דרבא חדא מסברת המקשן וחדא לפי האמת ושניהן בסגנון אחד איירי וכמ"ש בדרישה וגם מבואר כן בהמ"מ ובב"י ובעל ע"ש לפום ריהטא כתבו ולא עיין:
ומנין ידעו שחייבין כו': פי' כי אף שהודה אביהם בהודאה גמורה מ"מ כל שלא א"ל תנו רגילין היורשים להעלות על דעתן שמא טעה בהודאתו ודומה לזה כ' הטור והמחבר לעיל ס"ס ע"ט סי"ג שחילק שם בין א"ל ב"ד צא תן לו דידע דמחויב ליתן לו ובין אמרו ליה חייב אתה ליתן לו ע"ש:
אבל אם אמר תנו כו': ☜וכ' רשב"א בתשובה סי' אלף מ"ו שכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני קטן כו' ואפי' היה הקטן המוטל בעריסה ויש לו אב או אפטרופוס נאמן היורש לומר פרעתי להם ע"ש עכ"ל ד"מ ח':
דבכל ענין נאמנים: טעמם דמאחר דבהודאה גמורה אמר להו ליתן לו מסתמא ידעו דחייבים הן ליתן לו ונאמנים באמרם שנתנו לו:
סעיף ה[עריכה]
חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו: המחבר סתם וכתב דאם אמרו דחזר וא"ל פרעתיו דנאמנים ומשמע אפילו אמרו דמסתמא אמר פרעתיו ולא גילה דעתו שאחר הודעתו פרעו וגם לא חילק בין אם היו עדים בשעה שא"ל שח"ל מנה ולא היו עדים בשעה שאמר פרעתיו ובין אם היו עדים בשניהן ובין לא היו עדים בשום אחד מהן והיינו כדעת ר"י שהביא הטור שכתב שאפילו אמרו שא"ל אביהן שעיין בחשבונו ולא פש להן גביה מידי והודאתו בטעות היה ולא כדעת הרמ"ה שחילק באלה כמ"ש הטור בשמו באריכות ע"ש:
אבל אם אמר תנו כו' עד אינם נאמנים: צריך עיון דבזה כתב הטור בשם ר"י דהיינו דוקא בדאמר שפרעו קודם שהודה אבל אם אמר שפרעו אחר שהודה נאמן אף שאמר מתחלה תנו והמחבר סתם גם כאן ומסתימת דבריו משמע דברישא בלא אמר תנו ס"ל כר"י ובסיפא דאמר תנו ס"ל כהרמ"ה:
סעיף ו[עריכה]
ואין היורשים נאמנים לומר פרענו כו': עמ"ש בס"ס רנ"ג בהוכחות וראיות דצ"ל דכאן מיירי דוקא בשטר הודאת שכ"מ אבל על צוואה בעלמא נאמנים לומר פרענו כמ"ש מור"ם שם ובסי' מ"א סעיף ג':
כיון ששטר הצוואה בידו כו': דמסתמא ידעו היורשים דשטר צוואה ביד המקבל ושייך לומר ביה אם איתא דפרעי' שטר צוואה בידו מאי בעי וכמ"ש דלא חיישינן לקנוני' אם הם מודים שלא פרעו וטורף המקבל מהלקוחות כמו בע"ח דעלמא דטורף בשט"ח ופשוט הוא והטור שכתבו משום סיפא נקטי' ללמדנו דכשאין השטר צוואה בידו חיישינן אפילו לקנוניא:
ואם אומרים שלא פרעו כו': פירוש ואף אם אמרו שלא פרעו אינם נאמנים:
סעיף ז[עריכה]
אם כמוסר דבריו כו': פי' אף שהיה בריא בשעה שא"ל כן מ"מ אם היה נראה מדבריו שירא שמא היום או מחר ימות ויגיע לפלו' המפקידו הפסד מזה שיורשיו יסברו שהוא ממון שלו ומ"ה א"ל כן צריכין לקיים דבריו אחרי שמת וליתן לאותו פלו' המנה:
שלא יחזיקוהו בעשיר: הן אחרים הן בניו שלא יחוסו על ממונו ויפזרו יותר מכדי הצורך:
סעיף ח[עריכה]
היה יכול ליטלם: דנאמן במגו דהא אילו רצה היה נוטלו ונותנו לאותו פלוני:
ואם לאו אינו נאמן: עפ"ר שכתבתי שמוכח מדברי הטור דהאי דינא מיירי אפילו אם הוא כמוסר דבריו אפ"ה אינו נאמן משום דאינו אלא כעד אחד וגם לית ליה מיגו דאי כמערים אפילו היה יכול ליטלו אין נותנים לאותו פלוני שאמר מאחר שהוא עצמו אמר שדבריו היו כמערים מיהו הנ"י כתב דבמקום שיש לו מיגו אפילו אינו כמוסר דבריו נאמן ע"ש בפרישה שכתבתי דבריו מילתא בטעמא:
סעיף ט[עריכה]
ואמרו לו בחלום כו': בטור כתב "ואמר להו משמע דאאביהן קאי דקא"ל בחלום והוא שקראו בגמ' בעל חלום עפ"ר:
דברי חלומות לא מעלין כו': דאף דכוון במקום ובמנין מ"מ י"ל דבאמרו של פלוני הן לא כוון כ"כהמ"מ שם: