סמ"ע על חושן משפט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

שיבא ליום המזומן כו':    פי' לעולם אין כח ביד התובע להזמינו לדין אם לא ליום הקבוע לישיבת הדיינים לפי מנהג העיר (אם לא שמנהגם הוא כן שאין להם עת קבוע אלא בכל עת שיצטרכו לדון יושבים הדיינים) והשליחות ששולחים לנתבע אין לו עת קבוע אלא אימת שירצה התובע משתדל שהדיינין שולחין להנתבע שיכין עצמו לדון עם פלוני התובע ביום פלוני המזומן לישיבתם:

מזמינים אותו פעם שני':    פי' כשלא בא בכל אותו יום שקבעו לו מזמינים אותו בימים של אחריו שנית שיעמוד לדין עמו ביום הקבוע לישיבת הדיינים הסמוך לו וכן בפעם שלישית וכן הוא בהדיא בגמ' דגם בפעם שנית ושלישית צריך להזמינו ליום הקבוע לישיבת הדיינים שאחריו ועפ"ר:

במי שהי' בכפרים כו':    דאיכא למימר אף שיוצא ונכנס שמא הי' לו איזה אונס שלא הי' יכול לבא על שני הזמנות הראשונות ובאינו נכנס כלל אלא שהוא שבוע א' או ב' חוץ לביתו בכפרים נראה דאינו בכלל דין זה אלא קובעין לו זמן לבא לדון עמו לפי ענין טרדתו שיכול לבא ואם לא בא לאותו זמן מנדין אותו למחרתו כי דוקא ביוצא ונכנס דמחשב קצת כבן עיר מ"ה מזמינין אותו ליום הקבוע הסמוך אלא שיש לו התנצלות שיוצא ונכנס מ"ה ממתינין לו עד זמן הג' וק"ל:

ה"ג:    ואם לא הלך מנדין:

אבל אין כותבין עליו פתיחא:    הטעם משום דהמנודה צריך לשלם שכר הסופר ואין מוציאין ממון ע"פ ע"א ועמ"ש בפרישה ובסמ"ע לעיל ס"ס ח' וע"פ אותו הדברים מבואר דה"ה דאין השליח נאמן לומר הכה אותי כדי לחזור ולהכותו על פיו ע"ש:

ואין השליח ב"ד חייב כו':    כבר כתב מור"ם ז"ל לעיל בס"ס ח' בהגה שם כתבתי מקום למודו ע"ש:

ה"ג:    ב"ד של שנים בקנין והזמינוהו וכן הוא שם דאל"כ יכול לחזור בו כמ"ש לקמן סי' י"ב:

מנדין אותו בב"ד של שלשה:    כב"ד גרסינן בכ"ף וה"פ מנדין אותו השנים אשר סירב נגדן כאלו סירב נגד ב"ד של שלשה וכן איתא בהדיא בתשובת רשב"א והביאו הב"י והר"מ וז"ל יש להם לנדותו ולהחרימו כדין ב"ד גמור וק"ל:


סעיף ב[עריכה]

בשם אחד מהדיינים:    פי' אותו פלוני שהזמינו על שמו הוא אחד מן הדיינים וכן הוא לשון הגמרא עפ"ר:

אין כותבין עליו פתיחא של שמתא:    ל"ד כותבין אלא ה"ה בלא כתיבה אין מנדין אותו דזיל בתר טעמא אם לא דהיו מחולקין דשליח אומר שהזמינו ע"ש שלשתן והלה כופר דאז מנדין אותו ואין כותבין הנידוי כיון דיש בו אפוקי ממונא וכנ"ל:

ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד:    שם כ"כ בשם הראב"ד ולמדו ממ"ש במחלוקת קרח דהי' שם משה עם השכינה בב"ד ושלח משה שליחו לקרח ואמר לו היו לפני ה' אתה והם ואהרן ומדקאמר לפני ה' ולא קאמר לפנינו ש"מ דמזכירין לו שם המומחה וחולקין לו כבוד עכ"ל ואינו מוכח שם דאם שלחו להזמינו בשאר ימים והזמינו בשם המומחה לבד דסגי בהכי אבל מסידור לשון מור"ם בדברי המחבר משמע דחדא באידך תליא וא"צ להזמין ע"ש שלשתן דה"ל להמזומן לחשוב בודאי כל שלשתן צווהו להזמינו אלא שחולקין כבוד להמומחה דאל"כ הל"ל דין זה אחר בד"א כו' וק"ל וצ"ע דאינו מוכרח כ"כ:


סעיף ג[עריכה]

שהוא במדינה כו':    פי' שהוא בעיר ונקרא מדינה בל' הרמב"ם ובל' המשנה לפעמי' וכ"מ כאן מיניה וביה דמדינה ר"ל בעיר ומ"ה קאמר דאין קובעין לו זמן עד כו' פי' אף אם יאמר השליח לשכני' תאמרו לפלוני שיבא לב"ד אין סומכין עליהן לנדותו אם לא יבוא דשמא השכיני' לא אמרו לו דחשבו כיון שהנתבע הוא בעיר מצאו השליח דרך הילוכו ואמר לו בעצמו לכך צריך שימצאנו השליח עצמו וזהו שאמרו בגמרא אבל. איתא במתא אימר אשכחינהו וכתבו ג"כ הטור ולא מצינו דכתב הרמב"ם בבא זו אלא כמ"ש כאן והוא מ"ש מור"ם בהג"ה בס"ס זה ז"ל וכן אם הוא בעיר אין סומכין כו' וצ"ל דלא בא מור"ם שם לחדש דבר בדין זה [דהא כבר כתבו המחבר] ולא כתבו אלא משום הטעם וקאי אמ"ש המחבר שם ואם דרכו עליהן אין מנדין אותו מפני שסוברי' שהב"ד עצמו אמרו לו ע"ז כתב מור"ם וכן אם הי' בעיר ור"ל שמה"ט נמי אמרו דאם הוא בעיר דאין סומכין על השכני' משום דשמא לא אמרו לו כו' כן נ"ל לדחוק וניישב דעת מור"ם במה שחזר וכתבו שהוא תמוה לפי הנראה:

מנדין אותו לערב:    כל' הזה ג"כ כ' הרמב"ם בפכ"ה וגם לפני זה כתב הרמב"ם בדין מי שהוא מצוי בעיר דאין קובעין לו זמן אלא פעם א' דאם לא בא כל אותו היום דמנדין אותו בערב והמחבר שינה באותו הדין לשון הרמב"ם בס"א וכ' למחרתו ועד"ר שם כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם דנ"ל דכוונתו הוא דבין בריש דבריו שכ' למחרתו בין אח"כ שכ' לערב אינו אלא לאפוקי דאין כותבין באותו היום ולערב ר"ל בלילה שאז מתחיל מחרת יום זה דקבעו לו והא דשינה לשונו והיינו משום דכ' בכל אחד ל' רבותא דהיכא דנכנס ויוצא דנותנין לו ג' זמני' כ' ל' למחרתו לרבותא דאע"פ דכבר נותנין לו ג' זמנים אפ"ה אין כותבין עליו בסוף יום השלישי עצמו אלא עד למחרתו ור"ל עד יום שלאחריו והיכא דאין נותנין לו אלא יום א' כתב לרבותא דכותבין עליו לערב ור"ל דא"צ ליתן לו זמן אחר אלא מיד בכלות אותו היום כותבין עליו נדוי. וכיון דאין חילוק ביניהם לדינא מ"ה לא הזכיר הטור בשום מקום לשון בערב אלא נקט ל' הגמ' דכ' למחרתו ואפשר דטעם הגמ' הוא משום דלמחר הוה זמן דמגלין קלונו ברבים ומודיעין שהוא בנידוי מ"ה כתבו למחרתו וזהו ג"כ טעם המחבר בס"א שכ' למחרתו וכאן העתיק לשון הרמב"ם כהווייתו וק"ל:

וכ"ש ע"פ שליח ב"ד כו':    אע"פ שכ"ש הוא כתבו רבינו הטור ומור"ם כדי שלא תקשי כיון דשליח ב"ד הוא ה"ל לחזור ולומר עשיתי שליחותי ומדלא חזר וודאי לא מצאו ולא הזמינהו קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

וכן אם הי' בעיר:    עמ"ש לעיל בסמוך ס"ק י"ב כוונת מור"ם שחזר וכתבו:

וכן אם לא בא במדינ' עד למחר אין סומכין כו':    פי' אין אומרי' שהשכני' הזמינהו על יום הקבוע לישיבת הדייני' בו ביום או ביום שיהי' ואם לא יבא לאותו יום ינדוהו למחרתו של אותו יום:


סעיף ד[עריכה]

עד שיבא:    דכל כמה דלא אתא אפקרותא היא רש"י וכתב הכל בו בסי' קי"ז (והביאו בד"מ בס"ס זה) ז"ל תקנת חרם ר"ג הוא שאדם המזמין לחבירו וחברו מסרב שאינן יכולין לבטל התפלה רק בב"ה שהוא הולך שם ומתפלל אבל אם ביטל שם ג' תפילות רצופות יכול לבטל בכל בתי כנסיות ואין לבטל תפלת של שבת וי"ט אלא א"כ ביטל ג' פעמי' אמנם בענין הקהל יכולים לבטל וכל מקום שנראה שהי' שם אדם גדול או הי' שם ב"ד מסתמא יש חרם זה ודנין אותו וע"ש שהאריך עוד מזה עכ"ל:

הריני מקבל עלי לעשות צווי ב"ד קורעין כת' הנדוי:    שאף שאמרינן לו לפרוע לפלוני ואינו פורעו אמרי' שטרח אחר זוזי ועפ"ר מ"ש בזה: