סמ"ג עשה רב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · רב · >>


מצות עשה רב - להקריב את לחם התנופה (שתי הלחם) בחג השבועות

מצות עשה להביא בחג השבועות שתי הלחם, היא המנחה חדשה, עם הקרבנות הבאים על הלחם, כמו שאומר בפרשת אמור: והקרבתם מנחה חדשה לה׳ ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפנה ביכורים לה׳ והקרבתם על הלחם שבעה כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה׳ ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה׳ על שני כבשים קדש יהיו לה׳.

שתים שני עשרונים עשרון לכל חלה. [במנחות דף פ״ג] ואין שתי הלחם באות מחוצה לארץ שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה לחם תרומה המורם לשם גבוה ביכורים ראשונה לכל המנחות אף מנחת קנאות הבאה שעורים לא תקרב מן החדש קודם שתי הלחם על הלחם בגלל הלחם חובה ללחם.

ותניא במנחות [דף מ״ה] יכול שבעה כבשים ושעיר האמורין בספר ויקרא הם שבעת כבשים ושעיר האמורים בפרשה פנחס? אמרת כשאתה מגיע אצל פרים ואלים תמצא העניין הכוך אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן אלו באין למוספין ואלו באין בגלל לחם. והניף הכהן אותם, מלמד שטעונים תנופה חיים. יכול כולם? ת״ל על שני כבשים. ומפרש במנחות [דף ס״ב] שנותן לחם בצד הכבשים ומניף. ועל זה פי׳ בסמוך קדש יהיו לפי ששלמי יחיד קדשים קלים הוצרך לומר בשלמי ציבור שהיו קדשי קדשים. שנינו במנחות [שם] זבחי שלמי ציבור טעונין תנופה חיין ושחוטין. ות״ר בגמ׳ [שם ובדף ס״ח] זבחי שלמי צבור טעונין תנופה ותנופתן כמו שהם דברי רבי וח״א בחזה ושוק פירוש שלאחר שהניפו כבשים חיים שוחטן ומפשיטן ולוקח חזה ושוק מכל א׳ משניהם ומניחן בצד שתי הלחם ומניח שתי ידיו מלמטה ומניף הכל כאחד במזרח במקום כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד ומקטיר האימורים והבשר והלחם נאכל לכהנים.

שנינו במנחות [דף צ״ד] שתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת ואומר שם [בדף צ״ו] שאורך כל חלה שבעה טפחים ורחבה ד״ט. [שם דף צ״ה] אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים, לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת. ולא שבת בלבד אלא אפי׳ י״ט שנאמ׳ הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה [בפסחים דף מ״ז]. לפיכך אם היה ערב י״ט שבת אופין אותו מערב שבת ונאכלין בשלישי לאפייתן שהוא י״ט כמו ששנינו שם בסוף הפ׳ [דף ק׳]. שנינו במנחות [דף נ״ב] חמץ תאפנה רבי מאיר אומר השאור בורה להם מתוכן ומחמצן רבי יהודא אומר אף היא אינה מן המובחר אלא מביא השאור ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה ודברי רבי יהודא עיקר כדאמרי׳ בפ׳ מי שהוציאהו [דף מ״ו].