סמ"ג מצוות לא תעשה

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
 שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.
ניתן להמשיך להקליד על פי סמ"ג חלק לא תעשה בהיברובוקס


מצוות לא תעשה

א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא • עב • עג • עד • עה • עו • עז • עח • עט • פ • פא • פב • פג • פד • פה • פו • פז • פח • פט • צ • צא • צב • צג • צד • צה • צו • צז • צח • צט • ק • קא • קב • קג • קד • קה • קו • קז • קח • קט • קי • קיא • קיב • קיג • קיד • קטו • קטז • קיז • קיח • קיט • קכ • קכא • קכב • קכג • קכד • קכה • קכו • קכז • קכח • קכט • קל • קלא • קלב • קלג • קלד • קלה • קלו • קלז • קלח • קלט • קמ • קמא • קמב • קמג • קמד • קמה • קמו • קמז • קמח • קמט • קנ • קנא • קנב • קנג • קנד • קנה • קנו • קנז • קנח • קנט • קס • קסא • קסב • קסג • קסד • קסה • קסו • קסז • קסח • קסט • קע • קעא • קעב • קעג • קעד • קעה • קעו • קעז • קעח • קעט • קפ • קפא • קפב • קפג • קפד • קפה • קפו • קפז • קפח • קפט • קצ • קצא • קצב • קצג • קצד • קצה • קצו • קצז • קצח • קצט • ר • רא • רב • רג • רד • רה • רו • רז • רח • רט • רי • ריא • ריב • ריג • ריד • רטו • רטז • ריז • ריח • ריט • רכ • רכא • רכב • רכג • רכד • רכה • רכו • רכז • רכח • רכט • רל • רלא • רלב • רלג • רלד • רלה • רלו • רלז • רלח • רלט • רמ • רמא • רמב • רמג • רמד • רמה • רמו • רמז • רמח • רמט • רנ • רנא • רנב • רנג • רנד • רנה • רנו • רנז • רנח • רנט • רס • רסא • רסב • רסג • רסד • רסה • רסו • רסז • רסח • רסט • רע • רעא • רעב • רעג • רעד • רעה • רעו • רעז • רעח • רעט • רפ • רפא • רפב • רפג • רפד • רפה • רפו • רפז • רפח • רפט • רצ • רצא • רצב • רצג • רצד • רצה • רצו • רצז • רצח • רצט • ש • שא • שב • שג • שד • שה • שו • שז • שח • שט • שי • שיא • שיב • שיג • שיד • שטו • שטז • שיז • שיח • שיט • שכ • שכא • שכב • שכג • שכד • שכה • שכו • שכז • שכח • שכט • של • שלא • שלב • שלג • שלד • שלה • שלו • שלז • שלח • שלט • שמ • שמא • שמב • שמג • שמד • שמה • שמו • שמז • שמח • שמט • שנ • שנא • שנב • שנג • שנד • שנה • שנו • שנז • שנח • שנט • שס • שסא • שסב • שסג • שסד • שסה


מפתח מצוות[עריכה]

ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד ע"ז פלונית
ולא הוצרך זה אלא בכנענים הדרים בחוצה לארץ שלא נצטוינו להורגם
ושריטה וגדידה אחת היא
לאו זה נאמר אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח, ואחרי כן מצאתיו במסכת סוטה
הלכות עינוי יוה"כ של תורה ושל דבריהם וענין התקיעה של אחריו
בארנו שם הל' יו"ט, והל' חול המועד והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי יו"ט מן המנחה ולמעלה
בארנו שם שביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין בו לאו לרבי שמעון ולרבי יהודה שהלכה כמותו יש בו לאו
ואיסור חמץ עצמו והשאור שבו מחמיצים אחד הוא
בארנו במצות אלו הל' חמץ ותערובתו והגעלת הכלים הבלועים מחמץ

ואלה הם לאוין מסדר נשים[עריכה]

פי' אונקלוס שלא ישא ישראל שפחה ולא תנשא בת ישראל לעבד. בארנו מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה.
דין המזונות והכסות והעונה. ושחייב אדם במזונות בניו הקטנים. ודין לוותה ואכלה. ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים. ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה. ודין הבנות בעישור נכסים. ודין האלמנות. ודין מציאת האשה ומעשה ידיה. ודין אשה המניקה. ודין גרושה המניקה והבן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם. ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס. ודין אשה מברחת ואין איש מבריח. ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים
בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה ודין יצא קול של פסול על הגט.
הגירסא בספרי ובפר' הנשרפין זה המוסר בתו שלא לשם אישות ובדרך רמז אמרו שם בתלמוד זה המשיא בתו לזקן.
בלאוין אלו נאמרו אילו נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה.
ורבותינו למדוה; יש מהן בקל וחמר ויש מהן בגזירה שוה.
בארנו שם כל השניות לעריות האסורות מדבריהם; וכן קרובת זקוקתו וכן קרובת חלוצתו; והנטען על האשה אסור בקרובותיה -- הכל מדבריהם.
בארנו שם הל' נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה
ומפרש בפרק הערל אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין. אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי. בארנו שם איסור הבא על הגויה.
שם בארנו ענין כל הגרים והיאך מתגיירים אותם.
בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר.
בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה.
ושם בארנו דין חללה.
שנאמר "לא יחלל זרעו בעמיו" -- הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו. ענין הכתוב שלא יחלל כשרים -- לא את האשה ולא את זרעו. בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה.
בארנו שם דין ייחוד ודין נשים מסוללות ודין השחתת זרע והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה ודין מגרש אשתו היאך יתנהג עמה ודין במי ראוי להידבק.

אלו הם לאוין של איסורי מאכלות[עריכה]

בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלים; ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות; ודין סימני ביצים וסימני עוברי דגים; ודין ביצת נבלה וטריפה וחלבון וחלב בהמה טמאה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק; ודין דבר דבורים. ובכלל זה בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה.
ובכלל לאו זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני
בארנו שם עיקר הטריפה האמורה בתורה-- שטרפה ארי או דוב ונוטה למות. וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה ענין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה ענין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה. ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות.
שם בארנו דין עובר הנמצא בבהמה לענין חלבו וגידו ודמו.
שם בארנו איסור דם וכל עניני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור.
שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר.
שם בארנו דין גיד הנשה וניקור ומהו קרוי בריה
ותני דבי ר' ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנה בחשבון כי אם שני לאוין. ובארנו שם כל עניני בשר בחלב, ודין חתיכה עצמה נעשית נבלה, ודין כחל, ודין כף חולבת בתבשיל של בשר או להפך, ודין דברים האסורים שנתערבו ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה.
ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן "וכל זר לא יאכל קדש". מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה.
והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציאו ממנו תרומה.
בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח. וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך. וכללתי במצוה זו הל' גיעולי גוים ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים.

אלו הם לאוין של סדר נזיקין[עריכה]

במשפט המדות רוצה לומר.
ולפי מה שאמר רבה בפרק המקבל (ב"מ קיא) שעשק וגזל הכל אחד, נמנה הא דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קי) אמר רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו
שם בארנו דין הבא במחתרת.
ותניא בתורת כהנים (בהר פ"ב) באונאת ממון הכתוב מדבר. שם בארנו דיני אונאה ודין מוכר ואירע אונס במכר.
בפרק המקבל (ב"מ קטו) מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין.
לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם. במצות אלו בארנו דיני הריבית.
אם רבו המחייבין יותר על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים.
לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים שבסנהדרין.
הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה.
שם בארנו דין מכה חברו.
אפילו חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג". מכאן למדו רבותינו שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה.
שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין; ודין הזמנת בית דין ונידוי והזמנה שלהם.
שם בארנו כל הפסולים להעיד לבד פסול קרובים.
שם בארנו כל הפסולים להעיד מחמת קרובים.
במעיד בבית דין הכתוב מדבר.
שם בארנו דין זקן ממרא.
וכבר בארנו שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה. ולפיכך נחשבין אלו שני לאוין במנין אף על פי שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר, הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה ענין זה צריך לומר במברך את השם.
אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין; ועוד אזהרות דרשינן ממנו. ושם בארנו הלכות בן סורר ומורה.
שם בארנו איסור השחתה מכל דבר.
ובתורת כהנים (אמור) לימד אותה בגזירה שוה ד"לא יטמא" האמור בכהן גדול. שם בארנו שם הקרובים שמטמאים להם ודין קברי גוים אם מטמאין באהל, ודין הגוסס ששנינו שאינו מטמא.
כלומר, לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך. שם בארנו דין שבועת הפקדון, ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה ענין חלה ובאיזה ענין התרה.
שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי ודין הנדר באיזה ענין יחול ובאיזה ענין התרתו. ודין בן כמה שנים נדרו קיים, ודין הבפרת נדרים של אבל ושל הבעל.

שמונה לאוין בנזיר[עריכה]

ולא שרייתו ולא חומץ שלהם.
באלו הלאוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה ענין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו.
שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה.
ואפילו בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה, שנאמר "מלחם אביה תאכל"-- ולא חזה ושוק.
ורבותינו למדוה בפרק הערל (יבמות ע) בגזירה שוה ד"תושב ושכיר" "תושב שכיר" מפסח. ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערך ושאר מקומות בתלמוד.
שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו". ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה ד"ושמחת" כמו בביכורים (דברים כו יא) נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנאמר (ויקרא י, יט) "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ". ואף אם ימצא לאו באזהרה מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שנים כי אם הכל בלאו אחד.
שנאמר "לא נתתי ממנו למת" כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף. ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערך במעשר. ובפרק הערל (יבמות ע) למדוה בגזרה שוה נאמר "ממנו" בפסח ונאמר "ממנו" במעשר. מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו. ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שענין לאו אחד הם --מעשר ותרומה-- כי שניהם נקראין קודש ובשניהם ערל אסור.
במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סמ%22ג_מצוות_לא_תעשה&oldid=767770"