סמ"ג לאו קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · קכה · >>


מצות לאו קכה - שלא יבעול כוהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושין

כהן גדול שבעל אלמנה לוקה ואע"פ שלא קידש שנ' ולא יחלל כיון שבעלה חללה ופסלה מן הכהונה כדאמרינן בקדושין [דף ע"ח] שמודה רבא בכך אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות מקודם בעילתן [שם] קדש כ"ג אלמנה ובעלה לוקה שתים אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום לא יחלל, [שם] ובין כ"ג ובין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה וכ"מ שהוא לוקה היא לוקה וכ"מ שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין אלא בשפחה חרופה בלבד כאשר יתבאר [בסוף המצוה] זה שאמרנו שבבעילת אלמנה לוקה והרי הכתוב אומר ולא יחלל את זרעו בעמיו ענין הכתוב שלא יחלל כשרים לא האשה ולא זרעו בעמיו זו אשתו, [ביבמות דף נ"ט] וכל פסולי כהונה גדולה אם אירס האשה בעודה כשירה לו ואחר כך נתמנה להיות כ"ג יכנוס והטעם משום דיקח הכתוב במקרא קידושין הוא, וכל העריות החמורות וקלות חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות וחייבי לאוין ועשה בכולן חשובה העראה כגמר ביאה כדתנן שם [דף נ"ג] אחד המערה ואחד הגומר ולא חילק בין ביאה לביאה [שם בדף נ"ד] והעראה היכן היא כתובה אמר עולא ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מה"ת ושאר כל העריות למדות מנדה דאמר רבי יונה [שם] ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כולן בהעראה, למדנו [שם] חייבי כריתות מנדה חייבי לאוין מניין מדגלי רחמנא שצריך שכבת זרע להלקות שפחה חרופה כמו שיתבאר [בסוף המצוה] שמענו דשאר חייבי לאוין לוקין בהעראה למדנו [שם בדף נ"ה] חייבי לאוין השוין לכל' חייבי לאוין דכהונה מניין בגזירה שוה דקיחה קיחה מחייבי מיתות וכריתות שנ' בכולן לא יקח, [שם] חייבי עשה כגון מצרי ואדומי בדור שני שהרי כתיב דור שלישי יבא להם ולא דור שני ולאו הבא מכלל עשה עשה ומניין שבהעראה בלבד עובר בעשה בגזירה שוה ביאה האמורה כאן מביאה האמורה בלאוין לעניין ממזר ופצוע דכא ופי' העראה זו הכנסת עטרה שכל האמוראים לבד רבה בר הנה סוברי' כר' יוחנן שאומר [שם] כן ואע"פ שחולק שמואל על ר"י ואומר העראה זו נשיקת אבר אין דבריו של שמואל כלום במקום רבי יוחנן כמו שאומר בשבת [דף מ"ז] שמואל ור"י הלכה כר"י וגם אומר ביצה [דף ד] דרב ור' יוחנן הלכה בר"י כל שכן שמואל שהרי רב הלכה כמותו באיסורין בכ"מ כשחולק על שמואל [כך ק"ל בפ' יש בכור דף מ"ט והטעם באשירי פ' שור שנגח ד' וה'] שפחה חרופה האמור בתורה שהזכרנו מפרש בפ"ד מחוסרי כפרה [דף י"א] שהיא חצייה שפחה וחצייה בת חורין ומקודשת לעבד עברי שנ' לא יומתו כי לא חופשה הא נשתחררה כולה חייבין עליה מיתת ב"ד שהרי תעשה אשת איש גמורה, [שם במשנה וגו'] ביאת שפחה זו משונה מכל ביאות האמורות בתורה שהרי היא לוקה שנא' בקורת תהיה והוא חייב קרבן אשם שנ' והביא את אשמו [שם] אחד שוגג ואחד מזיד בשפחה חרופה מביא אשם והבא עליה שלא כדרכה או הערה בה פטור האיש מאשם והאשה פטורה ממלקות שנ' ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וגו' [שם במשנה ורש"י].