סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות לצום גדליה/סליחה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אימנת מאז ארשת ניב שפתים.
בתפילה ובתחנון דפוק שערי דלתים.
גשתנו עדיך בזריזות ולא בעצלתים.
דחות רוע פורעניות המתרגשות לעתותים:

הננו אתאנו לך בשברון רוח ודכאות לב.
ודוֹת לפניך כל פִּתוּל ועקשות לב.
זה חוקר לבבות הרופא לשבורי לב.
חדש רוח נכון בקרבנו וברא לנו טְהור לב:

טיכסת מקֶדם אלו ימים עשרה.
יחיד בם לשוב ולמצוא כפרה.
כל השנה כולה לרבים מסורה.
לשווע ולענות בכל עת צוקה וצרה:

מיהר היחיד ושב בינתים מוחלין לו.
נואש ולא שב אין תקנה לעיוולו.
סידר וערך כל אילי נביות להועילו.
עותר וצועק ואין שומע לו:

פגיעת הרבים והיחיד לך לבד עולה.
צור כי אתה שומע תפילה.
קבלנו ברצון והמציאנו מחילה.
רצנו כקרבן כליל ועולה:

שפוט תשפוט אותנו ברחמים וחמלה.
בניך יחוסיך לקוחים לך לסגולה.
יוקֶש מֶרים יוצלל במצולה.
נצח להללך בכל מיני תהילה: