סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/מכניסי רחמים ומרן דבשמיא

גדולים רבים ערערו על מנהג אמירת פזמון "מכניסי רחמים", שכן הרמב"ם ז"ל מנה באחד מי"ג עיקרי האמונה שלו כי לה' לבדו ראוי להתפלל, ולא לשום אמצעי ח"ו, גם לא למלאכים. ויש על זה תירוצים רבים. אמנם רבים, ובעיקר מהנוהגים כמנהג ליטא בסליחות, שנהגו שלא לאומרו. ובכל זאת, מאחר ונדפס בדפוסים, כללנו אותו כאן.

מכניסי רחמים

• לגבי אמירת פיוט זה ראו בוויקיפדיה: פולמוס מכניסי רחמים

מַכְנִיסֵי רַחֲמִים, הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ, לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים.
מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה, הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ, לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה, הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ, לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.
מַכְנִיסֵי דִּמְעָה, הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ, לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת.
הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה, לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא.
הַזְכִּירוּ לְפָנָיו הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר.
יִזְכֹּר אַהֲבָתָם וִיחַיֶּה זַרְעָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב
כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה, יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה.
מַהֵר עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
וְהוֹשִׁיעָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מְשִׁיחַ צִדְקָךְ וְעַמָּך.

מָרָן דְבִשְׁמַיָא. לָךְ מִתְחַנְּנָן כְּבַר שִׁבְיָא דְמִתְחַנֵּן לְשַׁבּוֹיֵהּ. כֻּלְּהוֹן בְּנֵי שִׁבְיָא בְּכַסְפָּא מִתְפָּרְקִין. וְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וּבְתַחֲנוּנֵי. הַב לָן שְׁאֵלְתִּין וּבָעוּתִין דְלָא נֶהְדַּר רֵיקָם מִן קֳדָמָךְ.

מָרָן דְבִשְׁמַיָא. לָךְ מִתְחַנְּנָן כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנֵּן לְמָרֵיהּ. עֲשִׁיקֵי אֲנַן וּבַחֲשׁוֹכָא שָׁרִינָן. מְרִירָן נַפְשִׁין מֵעַקְתִין דִּנְפִישִׁין. חֵילָא לֵית בָּן לְרַצוּיָךְ. מָרָן, עֲבִיד בְּדִיל קְיָּימָא דִגְזַרְתָּ עִם אֲבָהָתַנָא: