סיפורי עם ואגדות איסלנדיים/סיפורים מצחיקים/האחים מבאהקי
לפני שנים רבות בחווה ששמה בַּאהְקִי בסְוָורְפָדָ'רְטָלוּר[1] חי איכר. היו לו שלושה בנים: קִיסְטְלַה, אֶיְרִיק והֶלְגַה. הם נחשבו לטיפשים וישנם סיפורים רבים על טיפשותם, ורק מעטים מהם מופיעים כאן.
פעם אחת כשהיו האחים כבר גדולים, הם שטו בים עם אביהם כדי לדוג דגים. במהרה חש הזקן ברע עד כדי כך שנשכב שם. הם הביאו איתם חבית קטנה של בלנדה [2] ובתוך זמן קצר האיש קרא לבניו וביקש מהם את החבית. אמר אחד מהם: "קיסטלה-איריק-הלגה" (ככה הם תמיד היו אומרים כשאחד מהם היה מדבר עם האחרים, כי הם ידעו שאלו השמות של כולם,) "אבא מבקש את החבית." ואחר ענה לו: "קיסטלה-אריק-הלגה, אבא מבקש את החבית" גם השלישי אמר אותו דבר, וכך הם חזרו על זה עד שהזקן מת, כי אף אחד מהם לא הבין מה האיש רוצה מהחבית. מאז נוצר הכינוי "מבקש את החבית" למי שגוסס.
לאחר מכן חזרו האחים ליבשה, הכינו את גופתו של האיש לקבורה וקשרו אותה לסוסה החומה שהיתה בבעלותו ואז שילחו אותה משם ונתנו לה להחליט לאן היא הולכת. הם אמרו שברונקה[3] הזקנה תמצא את דרכה. בסוף הם מצאו את ברונקה בלי שום דבר קשור אליה בחצר האחורית שלהם וידעו שהיא אכן מצאה את דרכה, אבל לא שמו לב למה שקרה לאיש.
לאחר מות אביהם חיו האחים בבאהקי ונקראו על שם החווה וכינויים היה האחים מבאהקי או האידיוטים מבהאקי. הם ירשו את הסוסה החומה מהזקן ודאגו לה היטב. יום אחד נשבה רוח חזקה והם פחדו שברונקה תעוף, לכן הם החליטו לשים עליה משהו כבד, והעמיסו עליה הרבה סלעים שיחזיקו אותה במקום. אחרי זה היא גם לא עפה וגם לא קמה יותר.
כשברונקה עדיין היתה ברשותם של האחים הם טיילו פעם בחורף על הקרח לאור הירח כשאחד מהם רוכב על הסוסה והאחרים הולכים לידה. הם שמו לב שהיה בחור שתמיד רכב לצד האח שרכב, ונראה להם תמוה שהוא לא הוציא מילה מפיו, אך הם שמעו שעם כל צעד של הסוסה הוא אמר: "קאורי, קאורי." זה נראה להם חשוד כי זה לא היה השם של אף אחד מהם. האח שרכב חשב לעבור ברכיבה את הבחור הנלווה. אך ככל שהתאמץ יותר ברכיבה שמע אותו אומר בקצב גבוה יותר "קאורי, קאורי." והאחים האחרים ראו שהבחור רכב תמיד לצד אחיהם, בין אם רכב לאט או מהר. לבסוף הם הגיעו הביתה ואז ראו שכשהאח שרכב ירד מהסוסה ירד גם הבחור הנלווה והכניס את סוסו באותו זמן כמו אח שלהם, אך הוא נעלם מעיניהם לחלוטין כשהם נכנסו והשאירו את אור הירח מאחור.[4]
אם אחד האחים היה צריך ללכת למקום כלשהו תמיד הם הלכו כולם. pעם אחת הם הלכו למסע ארוך של בערך שלושה תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ'יר[5]. לאחר שעברו שני שליש מן הדרך הם נזכרו שהם התכוונו להשאיל סוס למסע. אז הם פנו חזרה הביתה, השיגו את הסוס ויצאו שוב למסע.
פעם אחת הלכו האחים כמו תמיד להביא לבעלת האדמות שלהם את דמי השכירות על באהקי. בעלת אדמות היתה אלמנה. הם שילמו לה את חובם ונשארו אצלה ללילה. למחרת בבוקר הם פנו ללכת הביתה והיתה לפניהם דרך ארוכה. כשהתקדמו כבר יותר מחצי הדרך אמר אחד מהם: "היי, קיסטלה-איריק-הלגה, נזכרתי שלא ביקשנו מהאישה שיברך אותנו האל בשלום."[6] האחרים קלטו שהוא צודק. אז הם חזרו אל האלמנה וביקשו ממנה: "תני לנו את ברכת האל לשלום." אז הם פנו לביתם, אך כשהגיעו לאמצע הדרך הם נזכרו שהם לא הודו לאלמנה על הטרחה, וכדי שאף אחד לא יצחק עליהם על שהם חסרי נימוס הם חזרו שוב, הודו לה מקרב לב על הטרחה ואז הלכו הביתה.
פעם אחת היו האחים בדרכים ופגשו אדם שהחזיק חיה שהם מעולם לא ראו. הם שאלו איך קוראים לחיה הזו ומה עושים איתה. האיש אמר שזה חתול ושהוא הורג עכברים ונפטר מהם בבתים. לאחים זה נראה היה אוצר גדול והם שאלו האם הוא ימכור את החתול. האיש אמר שהם יכולים להציע לו סכום גדול כדי שהוא יסכים למכור אותו ויצא שהם קנו את החתול בהון עתק. הם הלכו הביתה עם החתול והיו מאוד מרוצים מעצמם. כשהגיעו הביתה הם נזכרו ששכחו לשאול אותו מה אוכל חתול. הם הלכו אל ביתו של האיש שמכר להם את החתול. כבר ירד הערב ואחד מהם ניגש לחלון וקרא "מה אוכל החתול?" האיש ענה בגסות: "החתול הארור אוכל הכל." עם זה הם חזרו לביתם והתחילו להרהר על כך שהחתול אוכל הכל. אחד מהם אמר: "אם החתול הארור אוכל הכל, זה כולל גם את אחי." וכך אמר כל אחד את דברו. הם הגיעו למסקנה שעדיף שלא יהיה להם את החתול הזה על הראש לאורך זמן. אז הם מצאו מישהו שיגמור אותו וככה הם יצאו טוב מהעיסקה על החתול.
פעם קנו האחים גיגית עץ גדולה בבּוֹרְגַּרְפְיוֹרְד בדרום ופירקו אותה כדי שיהיה להם קל להוביל אותה. כשהגיעו הביתה הרכיבו את הכלי והתחילו למלא אותו. אבל הוא התעקש לדלוף. הלכו האחים לבדוק מה הסיבה. אמר אחד מהם: "קיסטלה-איריק-הלגה, לא פלא שהכלי דולף, התחתית שלו נשארה בבורגרפיורד בדרום." מאז הדבר משמש כפתגם: "לא פלא שהכלי דולף."[7]
פעם בא הבישוף של הולה לסיור בבאהקי[8]. האחים היו בבית ומאחר שרצו להגיש לבישוף משהו, הציעו לו לשתות והבישוף הסכים. הכלי המרשים ביותר שהיה ברשותם של האחים היה סיר לילה חדש, אז הם הגישו לבישוף שמנת בכלי הזה. הבישוף לא הסכים לקחת את הכלי או לשתות ממנו. האחים הביטו זה בזה ואמרו: "קיסטלה-אייריק-הלגה, הוא לא רוצה לשתות את השמנת פה בבאהקי. אז מצידי שילך וישתה שתן."
האחים מבאהקי שמו לב שמזג האויר היה קר יותר בחורף מאשר בקיץ, וגם שככל שהיה קר יותר בבית כלשהו כך החלונות בו היו גדולים יותר. הם הסיקו מכך שכל הכפור הדוקר נובע מכך שלבית יש חלונות. הם לקחו יוזמה ובנו את ביתם בעיצוב חדש שלא היו בו חלונות, ולא קשה לנחש שכתוצאה מכך היה בפנים חושך מוחלט. אבל הם ניחמו את עצמם בכך שיהיה שם חם בחורף והם גם חשבו שאפשר לתקן את זה עם תכנית טובה. אז הם לקחו יוזמה ביום יפה כשאור השמש היה בהיר וחזק בשיא הקיץ והלכו להוציא את החושך מהבית בכובעים שלהם, ויש שאומרים במגשי עץ. הם שפכו מהם את החושך ואז נשאו איתם פנימה אור שמש והכינו עצמם היטב לכך שמעתה יהיה אור. אך כשחדלו ממעשיהם בערב והתיישבו בבית הם לא ראו אפילו את כף היד של עצמם יותר משראו אותה קודם.
קיץ אחד היתה לאחים פרה ללא עגל. הם חשבו שזו בעיה רצינית ורצו להשיג פר כדי להרביע[9] אותה. פעם כשהפרה היתה מיוחמת הלכו איתה אל איכר שהיה לו פר וביקשו שיאפשר להשתמש בו. האיכר הרשה והפנה אותם אל הפר שהיה המרעה. אז האחים הלכו עם הפרונת[10] אל הפר וטרחו ועמלו שם זמן רב. לבסוף הם חזרו הביתה אל האיכר ואמרו לו שהפר שלו חסר ערך בכל מה שנוגע לפרות. האיכר שאל אותם איך הם החזיקו את הפרה, וגרם להבין בעצמם שהם טיפלו בעניין כמו טיפשים, כצפוי. "אוי, לא," אמרו הם "השכבנו את הפרה על הגב והרמנו אותה באויר." "כך חשדתי," אמר האיכר, "אתם לא הטיפש הממוצע."
אמרו לאחים מבאהקי שכדאי להם לעשות מדי פעם אמבטיה חמה לרגליים. אבל מכיוון שהיו להם תמיד מעט עצים להסקה לא היה להם פנאי לחמם מים לשם כך. פעם קרה שהם נתקלו בבריכת מים חמים או נביעה רותחת בדרכם, והם כבר היו להוטים לקבל אמבט חם לרגליים בחינם. הם חלצו את הנעליים והגרביים, התיישבו זה לצד זה מסביב לנביעה והכניסו את הרגליים. כשפנו להביט בהן אף אחד מהם לא הצליח לזהות מי מהרגליים הן שלו ומי של האחרים, והם ישבו שם זמן רב חסרי אונים. הם לא העזו לזוז כי הם חששו שהם עלולים לטעות ולקחת רגל של מישהו אחר, וכך הם ישבו שם עד שהגיע לשם תייר. הם קראו לו והתחננו אליו בכל פה שיבחין איזו רגל שייכת למי. האיש צעד לעברם והיכה במקלו על כפות רגליהם ואז הם כבר ידעו איפה הרגליים שלהם.
פעם אחת הלכו האחים מבאהקי לאסוף זרדים להסקה. המקום היה גבוה על צלע הר תלולה. הם משכו את הזרדים וקשרו אותם בחבילות כדי לגלגל אותן במורד ההר. אבל עלה בדעתם שהם לא יצליחו לראות מה קורה עם החבילות בדרך ואפילו לא ידעו מה עלה בגורלן כשיגיעו לתחתית, אז הם חשבו על תכנית לפיה הם יקשרו את אחד האחים בתוך אחת החבילות וישאירו את הראש שלו בולט החוצה. כך הם גילגלו את החבילות, ואלו הידרדרו מטה עד למישור. אך כשאיריק והלגה באו לבדוק את המצב עם אחיהם ראשו היה חסר אז הוא לא יכל לומר להם מה קרה עם החבילות וגם לא איפה הן נחתו. ולמרות שאיריק והלגה נשארו רק שניים הם עדיין המשיכו לקרוא אחד לשני "קיסטלה-איריק-הלגה."
הדבר האחרון ששמעתי על האחים איריק והלגה היה שהם ראו ירח מלא עולה מן הים והם לא הצליחו להבין מה זה. הם הלכו אל החווה השכנה ושאלו את האיכר שם מה היה היצור הנורא הזה. הבחור אמר להם שזו ספינת מלחמה, והם כל כך פחדו שהם רצו אל הרפת וסגרו את שתי הדלתות ואת החלונות כך שאף שבריר אור לא יצליח להיכנס. ומספרים שהם הרעיבו את עצמם שם למוות מפחד ספינת המלחמה.
הערות שוליים
- ^ כנראה ישנה חוות באהקי בפליוט כפי שניתן להסיק מ"אאורמן באלת'ינגי". בלדווין איינרסון שבעצמו היה מפליוט מעיד שם על בן ארצו סיקוואט: "אף אחד לא יכול להגיד על סיקוואט שהוא טיפש למרות שנאמר עליו שהוא יליד פליוט שבסקגפיורד שתמיד השמועות מתייחסות אליה כמקום של טיפשות כמו פלויין, כפי שמראה השיר:
שניים הם המחוזות, פלויין ופליוט,
שרוב האנשים דומים שם, וכו' "
הערת המתרגם: סיקוואט היה דמות בדיונית במגזין "אאורמן באלת'ינגי" של איינרסון שייצגה דווקא את אלו המשתמשים בשכל הישר, כך שאולי היה כאן נסיון של איינרסון לנער את הסטיגמה שדבקה במולדתו. בכל מקרה החלק המעניין הוא שסטיגמה החלמאית על באהקי היתה כל כך חזקה שברגע שהוצגה סטיגמה כזו לגבי פליוט הסיק אאורטנסון שחוות באהקי נמצאת בה. - ^ הערת המתרגם: בלנדה, הגירסה האיסלנדית לבלאנד הסקוטי, הוא משקה עשוי מי גבינה או חלב מהולים במים שמשתמר היטב בגלל החומציות ומזין יותר ממים רגילים. דייגים היו נוהגים לקחת חבית קטנה של בלנדה לשיט כדי להתחזק ולהתרענן.
- ^ הערת המתרגם: "ברונה" באיסלנדית משמעו "חומה", מכאן השם "ברונקה" לסוסה.
- ^ הערת המתרגם: הסיפור ידוע בשם "הצל על הקרח".
- ^ הערת המתרגם: תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ' (ברבים: תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ'יר) משמעה "דרך של חבר פרלמנט", מדובר ביחידת מרחק סטנדרטית שמוגדרת כמרחק שאדם היה אמור לעבור ביום אחד בדרכו להתכנסות של ההנהגה ואורכה כ37.5 ק"מ. כך שמסע האחים היה למרחק של כ-112 ק"מ.
- ^ זהו מנהג ישן וטוב של ארץ זו באיזורים הכפריים, או לפחות היה, שכשמגישים לך אוכל בין אם אתה אורח או בן בית, לפני שאתה אוכל אתה אומר לאלו שהגישו לך: "יובא בחסדי האל האוכל" או "יברך האל את המזון" ובגמר הארוחה אומרים "יברך האל" או "ברכת האל על המזון".
- ^ הערת המתרגם: הפתגם משמש גם באיסלנדית מודרנית למקרים בהם יש כשל ברור מראש.
- ^ הערת המתרגם: מדובר בסוג סיור מסוים (vísitazíuferð) שנועד לפיקוח על הכנסיה המקומית.
- ^ כיום אנו הרבה פעמים אומרים "לשטח פרה" כמו ב"לשטח כביסה". הערת המתרגם: המילה ל"להרביע" באיסלנדית היא Kefla ("קפלה"), המילה ל"לשטח" היא "Kelfa" ("קלווה"). אאורטנסון למעשה מציין כאן מראש שהבלבול בין השניים הוא לא דבר חדש, פשוט האחים לקחו את זה מילולית.
- ^ כך (הערת המתרגם: במילה האיסלנדית Kusu שתורגמה כאן "פרונת") נקראות פרות צפונית לסְקָגַפְיוֹרְד, באֵיְיָפְיוֹרְד, במחוז תִ'ינְגֵיְיָר ובמחוז מוּלָה. במקומות אחרים היא נקראת kýr או kusa וגם baula או belja.