סידור בית יעקב (עמדין)/שער המזרח
נסגר שער היסוד. נפתח שער המזרח. הוא חודש סיון. שבו זרח משעיר הופיע מהר פארן. ובו קבלו ישראל עליהם שמירת התורה שנית מעצמם בשבועה חמורה בימי אסא. ביום זה באו מדבר סיני. בשער הזה ישבו שלשה ארחות. אורח א' עד היום טוב. ונחלק לשני דרכים, דרך א׳ סדר היום:
(א) דין ר״ח ומנהגיו. בפשפש ב׳ דשער החדש (בו פסק תגבורת מי מבול. בו נבא יחזקאל על פרעה):
(ב) מזלו תאומים. שבטו לוי:
(ג) אינו חל אלא בימי אגד״ז. הוא גורן מעשר בהמה ותרומת הלשכה, לבן עזאי וחביריו (בשנה זו, ביום ד'. מולדו ג׳ כב קכח) :
(ד) סופרין מבערב מ״ה:
(ס) מר״ח עד ח׳ בו אין אומרים תחנון. ולא מתענין אפילו יום מיתת אביו ואמו. אבל המתענה תענית חלום לא צריך למיתב תענית לתעניתיה:
(ו) ב׳ לסיון סופרין מ"ו:
(ז) ג׳ בו סופרין מ"ז:
(ח) ביום זה מתחילין ימי הגבלה, ונהגו במדינות הללו לישא ולהסתפר:
(ט) ד' בו סופרין מ"ח (בשנה זו קורין במדבר. וכן לעולם קורין אותו לפני עצרת. הסימן מנו ועצרו):
(י) ה׳ בו סופרין מ"ט:
(יא) שחרית אין אומרים למנצח :
(יב) ערב יום טוב זה נהרג הבל אליבא דר״י. אין מקיזין בו דם (אם לא במקום סכנה גמורה והצלה ברורה) ויש אוסרין גם בהעמדת כלי מציצה ויש להחמיר ודאי כשמוציאין דם:
(יג) יום זה הוא גם כן א׳ מד׳ פרקים שמשחיטין בהן הטבח בעל כרחו. שאר מנהגי ערב יום טוב והכנותיו ועירוב תבשילין, עיין דרך החלונות שבשער האיתון. ואין צריך לערב עירובי חצירות ביום טוב לעצמו:
דיני עירובי תחומין[עריכה]
דרך ב׳. דרך המהלך יקרא. בו מבואר דיני עירובי תחומין (כאשר יעדתי בשער המפקד לייחד לו מקום כאן. זכר לדבר, שנאמר במתן תורה "והגבלת", ותרגם אונקלום "וּתְתַּחֵם"). ויפרד לט״ו שבילים. ואם רבו הלכותיו, נציג כל הצריך בביאור כל חלקיו. אך הבלתי הכרחי נשמיט כאן:
אורח ב' ליו"ט של עצרת[עריכה]
(א) ביום חמישים לספירת העומר (לפי דרך קביעותנו נגלות הוא לעולם ששה בסיון) הוא חג השבועות, ואינו חל אלא בדו״א:
(ב) נוהגין לשטוח עשבים, זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, כמ״ש "אל ירעו אל מול ההר". כשחל יום א׳ צריך לשטוח בכניסת שבת:
(ג) גם נוהגין להעמיד ענפי אילנות, לפי שבו נדונין פירות האילן, כדי שיתפללו עליהן. ומרבין במיני פרחים המריחים לשמחת היו״ט הזה:
(ד) יש אומרים שמאחרין להתפלל עד שחשכה. והוא דקדוק קלוש מחודש מהאחרונים. ומי שמקדים להתפלל בשיעור שמוסיפין מחול על הקודש (כמ״ש בחלון ד׳ דשער האיתון, וכן צריך לפרוש ממלאכה על כל פנים) הרי זה זריז ונשכר בקיום מצוה ומתקיים זה וזה בידו, כי מכל מקום בעוד שמתפללין כבר הוא לילה. ועיקר הקפידא למאן דחש לה הוא שלא לאכול קודם הלילה:
(ה) סדר תפילותיו כמו ביו״ט של פסח, אלא שאומרין "את חג השבועות" ו"מתן תורתנו" (אע״פ שמתן תורה היה בנ״א לספירה, מכל מקום לפי קביעותינו שאייר חסר, לעולם הוא ו׳ בסיון שבו נתנה תורה אליבא דחכמים):
(ז) מקדשין בבית הכנסת ובבית על השולחן, ואומרין זמן, הכל כמו בקידוש יו״ט א׳ דפסח, אלא שאומרין בו חג השבועות:
(ז) כבר נתפשט המנהג ע״פ ספר הזוהר והאר״י להיות נעורים בלילה זה לעסוק בתורה:
(ח) דין ברכות השחר, עיין בבית אל במקומן. גם ברכת התורה אין אומרים כשלא ישן ולא הסיח דעתו מן הלימוד:
(ט) לפי זה חסרו הרבה ממניין ק׳ ברכות, וצריך לעיין ולחשב כמה הם כדי לידע למלאותן:
(י) אבל טוב ויפה להביא עצמו לידי חיוב ברכות השחר כולן ע״י פשוט בגדים ומעוט שינה, בין קודם התפילה או אפילו אחריה, אין קפידא בזה, כמ״ש בס״ד במור וקציעה (סימן ע'):
(יא) אמנם הניעורים יזהרו שלא יעסקו בדברי בטלה, ואין צריך לומר בשחוק וקלות ראש, כי אז נאה להם השינה והנאה לעולם:
(יב) ומי שאינו בטוח בעצמו שלא יטרד בתפילתו למחר כשלא יישן כל הלילה, מוטב שיישן קצת כדי שלא יצא שכרו בהפסדו. ויש סמך קצת, שכן היו ישראל ישנים גם אז במתן תורה, כמו שכתוב במדרש רבה:
(יג) על פי מנהג האר"י, אסור בתשמיש המיטה לילה זה:
סדר ליל חג השבועות[עריכה]
המשך אורח ב - סדר יום א' של שבועות[עריכה]
(יד) בשחר גומרים הלל:
(טו) מוציאין ב׳ ס״ת. בא׳ קורין בפרשת יתרו "בחודש השלישי" (והאומרים פיוט אקדמות, יאמרוהו קודם שמברך הכהן. כך הנהיגו גדולי הדורות. וחס ושלום להפסיק בו תוך קריאת התורה (עיין לשון ס׳ הזוהר בית הספר). אין זה צריך לפנים, ולא ילפינן ממקלקלתא. אע״ג דמר אבא רבה הגאון החסיד בעל שער אפרים (חלק א״ח סימן י) בתשובה דחיק טובא וניחא ליה למשכוני נפשיה אהך מנהגא. מאן יהיב לן מעפריה ומלינן עיינין. איברא לא חזינא לאמ״ה חסידא קדישא דעביד הכי. ויש להקשות הרבה על דבריו, אלא שאין כאן מקום להאריך. ותמהני על השואל שלא מדעת במחילת כבודו, שם באותו ענין. דאי איתא דשייכא הכא נמי ההיא דהחשוד על הדבר, הא ודאי לא שייך אלא באחינו האשכנזים, דחשידי אהכי להפסיק כל הברכות וקריאות, כל חלקה טובה הכאיבו באבני פיוטיהם, במחילת כבודם כי רב הוא. ואף כי כוונתם לטובה היתה, וסברי מצוה קעבדי. ולא יקופח שכר כוונתם הרצויה. ואולי גם מעשה רצוי היה. ו[עיין] בתשובת בעל חוות יאיר סימן ה׳. וכיוונתי לדעתו ז״ל בכללות עניין הפיוטים לפי עניין הדורות ההם, כמ״ש במכתב אלהים בס״ד. מה שאין כן בזמננו זה, ודאי לא לרצון יהיו לפני ה׳ ההפסקות. ומה מכריחנו לכל הטורח הלז, ולקבל עלינו אחריות גדול בחינם? אם אמנם גם בעיני יקר הפיוט החשוב הלז. גם אנו אומרין אותו, לפי שאדם גדול חברו, ונאה למי שאמרו. אבל חס ושלום להעלות על הדעת שמחברו תיקן להפסיק בו בתוך קריאת התורה, אשר לא צוה ולא עלתה על ליבו, אלא שהדורות הבאים חבבו להגדיל כבודו בכך. אמנם כבוד שמים הוא בוודאי שלא להפסיק, ויתקיים הכבוד אלהים הסתר. והיותר טוב לאמרו קודם שנפתח ספר תורה):
(טז) (כהן) עד אל בני ישראל, (לוי) יעלו בהר, (שלישי) יעננו בקול, (רביעי) לרעך, (חמישי) עד סוף סדרה [ונהגו שפותחין הספר תורה ורואין, שיהא מקום הקריאה מוכן. ומכסין אותה במעיל שלה, וקורין לכהן שיעלה, וכשעולה אומרים אקדמות, ואחר כך מברך לפניה וקורא. ונהגו בכ״מ שאחר מנגן אקדמות ולא הקורא, ונכון] :
(יז) יקרא עשרת הדברות בטעם העליון (ויכוין בשמיעתם כאילו עומד עתה אצל הר סיני ושומעם מפי ה׳ ומשה עבדו). ואסור לקרות חציים בעליון וחציים בחחתון. ויש אומרים לקרות רק פסוק אנכי עד לא יהיה בתחתון:
(יח) יש מקומות שנהגו לקרות הציבור הי׳ דברות עם המקריא. ויש למחות בהם. אך אין קפידא כל כך. ויש שנהגו כשמגיע הקורא להי׳ הדברות, שותק, והקהל אומרים אותם, ואחר כך הקורא:
(יט) נהגו לעמוד בעת קריאת הי׳ דברות. ואסור ליחיד לישאר יושב. ואסור להפסיק בהם. וא׳ קורא כולם:
(כ) במקום שנהגו לקרוא להרב להי׳ דברות, אין לשנות, וקורא אפילו אם הוא כהן. ואם הוא אבל תוך ז׳, לא יעלה, וקורין להי׳ דברות לגדול הדור. וקודם שיקראם יאמר הפסוק רכב אלהים רבותים:
(כא) אם דילג הי׳ דברות, אפילו קרא ה׳ גברי והצניע הספר תורה, יוציא ספר תורה ויקראם לעולה א׳ בברכה תחילה וסוף. ויש אומרים שאם אמר קדיש, אין צריך לקרות עוד לא׳, רק הקורא יקראם בקול רם בלי ברכה. ואם רוצה לקרוא עוד לא׳ ולומר קדיש שנית, אין מזניחין אותו:
(כב) אם קרא הי׳ דברות לה׳ גברי ולא קרא כל הפרשה, אם הספר תורה עדיין על השולחן, מוסיף עולה א׳ וקורא עמו מה שדילג בברכה תחילה וסוף. ואם קרא בלי ברכה תחילה, יברך על כל פנים בסוף. ואם לא בירך, אפילו הספר תורה עדיין על השולחן, או לא קרא כלל, וסילק הספר תורה אחר שסיים הי׳ דברות, יצא:
(כג) טעה וקרא כל הבכור, ונזכר קודם שבירך האחרון לאחריה, יגללה ויקרא בחודש השלישי לעולים הנשארים. ואותן שקראו בפרשת כל הבכור מצטרפין למנין ה׳. ואם כבר בירך, ואפילו אמר קדיש, קורא עוד עולה א׳ וקורא עמו בחודש השלישי כל הפרשה:
(כד) טעה וקרא שור או כשב או פרשה א׳ מחול המועד פסח, יחזור ויקרא בחודש השלישי:
(כה) אומר קדיש וגולל ס״ת. והוי יודע שביום מ״ת זה קורין הדברות בטעם העליון כמו שהוא מנהג מוחזק ביד גדולי ישראל (בוודאי לא תחוש לדברי המפטפט [הרז״ה] אשר לא בדעת מלין יכביר, להסיר אביר ולא ביד חזקה, כי אם בפטומי מילי גמיר וסביר. וכבר השבתי על חלומותיו ועל דבריו בשלו״א בס״ד). אכן לא רבים יחכמו להבין ולהבדיל בין טעם התחתון והעליון. לכן אציגהו פה ברור לעיניך [תמצא לעיל]:
(כו) בספר תורה ב׳ קורין למפטיר בפ׳ פינחס, "וביום הבכורים" עד "ונסכיהם". וגולל ספר תורה, ומפטיר ביחזקאל א׳ "ויהי בשלשים שנה" עד "ברוך כבוד ה׳ ממקומו". ונהגו בו סלסול שאין הקטן מפטיר בה:
(כז) אשרי. יהללו. ומחזירין ספרי תורה למקומן. חצי קדיש. מוסף של יום טוב. מחזיר ש״ץ התפלה ועולין לדוכן. קדיש שלם. אין כאלהינו. עלינו. קדיש יתום. שיר הכבוד. קדיש. מזמור כ״ט לפי מנהג ספרדים, ואנו נוהגין לומר ס״ח. קדיש:
(כח) סדר עבודה שוה למוסף דיום טוב של פסח. ואומר: כך היתה עבודת קרבן מוסף יום טוב עצרת בבית אלהינו כו׳, אחר כך אומר:
סדר עבודת מוסף של עצרת[עריכה]
אורח ג - לשאר ימי סיון[עריכה]
(א) ח׳ בו, הוא אסרו חג. וכבר נזכר משפטו במבוי י״א דשער המפקד:
(ב) אבל זה חמור יותר, ואסור להתענות בו, מפני שהיה יום טבוח כשחל עצרת בשבת:
(ג) עצרת יש לה תשלומין כל ז׳. לפיכך מנהג ספרדים שלא לומר בהן תחנון. ונכון הוא:
(ד) (י״א בו. בשנה זו קורין פרשת נשא ופ״א):
(ה) ט״ו בו. נולד יהודה ומת. בן קי״ט שנה:
(ו) יום זה והבא אחריו הם יום טוב של מגילת תענית. בהם גלו אנשי בית שאן אנשי בית שאן (ציטי פאליש[1]) ובקעתא, שהיו יתד רעה לישראל בימי יוונים:
(ז) י״ז בו. נחה התיבה על הרי אררט:
(ז) והוא יום טוב מגילת תענית. אחידת מגדל צור, קיסריה בת אדום. (י״ח בשנה זו, קורין בהעלותך):
סליחות לעשרים בסיון[עריכה]
[המשך אורח ג לשאר ימי סיון][עריכה]
(י) כ"ג בו. כתב מרדכי להשיב ספרי המן:
(יא) והוא תענית ביטול הביכורים בימי ירבעם:
(יב) בו בפרק היתה עת צרה לישראל בשנת ת"ח מתקיים בו מגלגלין חובה ליום חייב. כי גם ביום זה נשלם חודש ימים של המתאווים לבשר עד שיצא מאפם. ראה והבט בן אדם. אבות אכלו בשר. קהו שיני בנים. כמשתה ראשונים משתה אחרונים. אין דבר במקרה והזדמן. לעם מאלהיו לא אלמן. ונראה שהקדים הקב"ה רפואה למכה ביום זה, ע"י שכתב מרדכי להשיב ספרי האף והחימה, למען תהיה לישראל בגלות תקומה:
(יג) כ"ה בו. יום טוב מגילת תענית. אתנטילו דמוסנאי מיהודה וירושלים:
(יד) הוא יום מיתת צדיקים. רבן שמעון בן גמליאל. ור' ישמעאל בן אלישע. ור' חנינא סגן הכהנים (בשנה זו, שבת. קורין שלח. ומכריזין קביעות החודש. אין אומרים אב הרחמים):
(טו) כ"ז בו, כלו מ' יום של ירידת מי מבול לר' יהושע:
(טז) בו תענית מיתת צדיקים. נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו:
(יז) סיון לעולם מלא. כ"ט בו (נשלם הסגר מרים. בו שלח משה מרגלים) ערב ראש חודש. אין נפילת אפים במנחה:
(יח) ל' דסיון הוא א' דראש חודש תמוז (בשנה זו חל יום ה'. מולדו, ה' יו"ד תתקכ"א):
סליק שער המזרח. נפתח שער החרסית
- ^ סקיתופוליס