נתיבות עולם/תורה/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות עולם · תורה · יא· >>

<< · נתיבות עולם · תורה · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כבוד חכמים ינחלו (משלי ג) רוצה לומר הכבוד ראוי אל החכמים העוסקים בתורה. ובמדרש (ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרעד) ויהי יעבץ נכבד מאחיו אמר ריש לקיש קרא מראש דברי הימים אדם אנוש עד יעבץ ואי אתה מוצא כבוד וכשאתה מגיע עד יעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, וכבר בארנו זה אצל המכבד את התורה במסכת אבות. וכל זה כי הכבוד מתיחם אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים עד שאמרה תורה (ויקרא י״ט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וחיבר בעל שיבה גם כן עם זקן, מפני שהשיבה מפני זקנתו מסולק מן הגשמי החמרי לעת זקנתו עד שהוא קרוב להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי אל הכבוד גי׳כ שכל אשר מסולק מן החמרי הוא ראוי אל הכבוד, ומפני כך נקרא יגיק וחכים גם כן בשם זקן ואין זקן אלא שקנה חכמה, וכל זה מפני שבעל החכמה מסולק מן הגשמי וכן הזקן בימים ושניהם ראוים אל הכבוד: ובפרק בתרא דמכות(כ״ב ע״ב) אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דמקמי ספר תורה קיימי ולא קיימי קמי גברא רבא שהרי התורה אמרה ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא עד כאן. בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם ואין שם תורה נקרא עליו רק אדם שיודע תורה, ודבר זד. אינו רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה. ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה (דברים י׳יד) לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך, כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה עאס התורה p לישראל כך נתן חחכמים וד& גם כי לא דבר רק הוא דבריהם, ואץ כאן מקום להאריך והארכנו במקום אחר. ובפרק חלק (סנהדרין צ״ט ע״א) המבזה תלמיד חכם הוי מגלה פנים בתורה, כי התלמיד חכם הוא עצם התור* ומביא ראיה כי החכמים הם עצם התור* שאם לא כן לא היה בידם כח למעט מן ארבעים מכו* אפילו יש בידם דרש מכל מקום אם לא היו החכמים עצם התורה אין ראוי לפתות דבר מן התורה על ידי ההכמים שדרשו או קבלו כך, כי הס פותתים מן התורה כי בתורה כתיב בפירוש ארבעים יבנו, אלא שגם החכמים עצם התורה והתורה יש בה כת לפרש התור* ולכך אמר כמה טפשאי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבא, כי גם הם עצם התורה ולכך יש כח בתיה למעט על פי דרשות שלהם וחכמתם אחד מן המפפר: וכבר התבאר לפגי זה כי יש לקרב התלמיד הכם הן בגופו הן בגפשו הן במאודו כמו שמבואר למעלה. ובפרק קמא דברכות (י׳ ע״ב) אמר אביי ואיתימא ד׳ יצהק הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יחנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואמר ר׳ יוהנן שכל מקום שהלד שם ביתו עמו ותאמר הנה נא ידעתי כי איש אלהיס קדוש הוא אמר ר׳ יוסי בר חנינא מכאן שהאשה מכרת באורהים יותר מן האיש קדוש הוא מגא ידעה רב ושמואל תר אמר שלא ראתה זמב עובר על שלהנו והד אמר סדין של פשתן הציעה על ממתו ולא דאתה קרי עליו. קדוש הוא אמר ר׳ יומי בר חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש שנאמר ויגש גחזי להדפה להוד יפיה עובר עלינו תמיד אמר ר׳ יופי בר חמגא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארה תלמיד חכם בתוך ביתו ומחגחו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב תמירים שנאמר עובר עלינו תמיד. נעשה נא עלית קיר קטנה רב ושמואל הד אמר עליה פרוצה היתד. וקירוה והד אמר אכסדרא גדולה היתד. וחלקוה לשנים. פירוש האשד. מכרת באורחים, לפי שעליה מוטל צרכי הבית ומדקדקת אחד האורחים שבאים אל הבית, והאשה תקרא בית ולכך נותנת דעתה על האורתיס שבאים לתוך הבי* ולמאן דאמד שאו עבר זמ* פירוש שהקדושה היא נבדלת מ! פחיתת האורה בי הוטב שהוא בעל הי מאופ יש לו פחיתות האוד* ולמאן זאמד שלא דאתה קרי, חקרי הוא פחיתות הגון! ההמרי. ומחלוקת שלהם מאיזה מהם הקדושה יותר רחוק. למאן דאמר זבוב, הקדושה מתר רחוק מן פחיתת האודה ולבן לא ראתה זבוב על שלחנו. ולמאן דאמר שלא ראתה קרי על מפתו, הקדושה יותר רחוק מן פחיתת החמדי כי הקרי הוא פחיתת המרי. ויש לך להבין מחלוקת שלהם, שלא נמאא קרי שהוא מאד מיוחד, או שלא נמאא זבוב שהוא גם כן מאד מיוחד, וגם התבאר זה במקום אחר, ומאן דאמד עלייה עשתה, פוכר כי הקדוש הוא עליון במעלה ולפיכך איש קדוש ראוי שיהיה למעלה ואשר איגו קדוש הוא למטה, ולמאן דאפר אכפדרא היתד, וחלקו* סבר שהקדוש מחולק וגבדל מדבר שהוא איגו קדוש• ולתת שניהם מורה על שהאיש הקדוש הוא נבדל מן אהד, רק כי האחד סבר עלייה היתה וקירוה פי' ראוי שיהיה הקדוש למעלה במדרגה נבדלת מן אחר. ולמאן דאמר אכסדרא היתה וחלקוה פי' מה נראה יותר שהקדוש נבדל כאשר הוא מחולק ממנו, אבל על עלייה אין זה מורח הבדל רק בנין למעלה מבנין, אבל כאשר היתה אכסדרא וחלקוה מורה דבר זה חלוק והבדל מן איש לאיש כמו שאמר אכסדרא היתה וחלקוה אבל המין שהוא למעלה מכמן אין זה חלוק רק שנמה עליו מין למעלה ממין, כך הוא פירוש מחלוקת שלהם. ויש לפרש גם כן כי מחאקת רב ושמואל איזה דבר יותר ראוי שיהיה נוהג עם התלמיד חכם, אם היראה שהוא ירא מפגיו וכמו שאמרנו למעלת את ה׳ אלהיך תירא לרבות ת״ה, או האהבה דכתיב גם כן לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו, וכמו שהתבאר למעלה שדבר זה מורה על הדמקות שיהיה לו אל התלמיד חכם. ולכך אמר עלייה היה וקירות כלומר שנתן איש הקדוש למעלה והוא למטה, וזה מורה על היראה שכך מורה היראה שהוא תחתיו וחתלמיד חכם למעלה ומשפיל עצמו לפניו. ולמאן דאמר אכסדרה גדולה היתה והלקוה ועתה היו שני הבתים מחוברים דבקים יחד, וזה מורה שיהיה אוהב תלמיד חכם ויהיה דבק בו וכדכתיב לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר להדבק בשכינה כוי כמו שנתבאר למעלה, והבן דבר זה כי פירשנו עוד במקומו. ואמר עוד שם שכל המארח תלמיד חכם בביתו ומאכילהו ומשקהו כאלו הקריב תמירים, דע כי גם דבר זה חכמה עמוקה, וזה כי קרבן תמיד הוא כבוד השם יתברך ביותר מפני שהוא תמיד ואינו בזמן מיוחד כאשר הם שאר הקרבנות, ולכך המכבד את התלמיד חכם כאשר הוא מכניס אותו בביתו ומהנהו ומכבדו בשביל התורה, שאין דבר שיש לו מעלה תמידית כמו התורה שרק התורה יש לה מעלה זאת שהיא תמידית לפי שכתוב והגית בו יומם ולילה, והנה המכבד תלמיד הכם שיש לו מעלה התמידית היא התורה כאלו הקריכ תמירים שבזה מכבד השם יתברך תמיד וזה נכון ואמת. ויש לך להבין עוד דבר זד׳ שאמר המכבד את התלמיד חכם ומהנהו כאלו הקריב תמירים, כי הת״ח במה שהוא שכל נבדל נקרא תמיד, לפי שהשכל הנבדל אינו תחת הזמן, כי אין הזמן רק לדברים הגשמים שהם תחת הזמן, אבל דברים חנבדלים לא נתנו תחת הזמן, ודבר זה ידוע, לכך המארח ת״ח בביתו ומהנהו ועושה לש׳׳ש כאלו הקריב תמירים. ולא זה בלבד כי כך אמרו בפרק בתרא דכתובות (ק״ה ע״ס ויבא אל האיש האלהים בכורים וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא ללמדך כל המביא דורון לתלמיד הכם כאלו מקריב בכורים, וכן אמרו במסכת יומא בפרק בא לו (ע״א ע״א) הרוצה שינסך יין על גבי המזבח יתן לתוך גרונו של תלמיד חכם. וכל אלו דברים כי כאשר הוא מכבד חתלמיד חכם בדבר שהוא דרך כבוד כמו דורון על זה אמרו כאלו הקריב קרבן וכמו שיתבאר בסמוך, כי כאשר אחד נמשך אל הדבר שהוא הטפל אצל העיקר נחשב כאלו הוא נמשך אחר העיקר עצמו, ולכך כאשר הוא מכבד את התלמיד חכם בדבר ומתקרב אליו כמו זה לתת לו דורון דרך כבוד נחשב כאלו הביא קרבן אל השם יתברך, שתלמיד הכם נמשך אל השם יתברך וטפל אצל השם יתברך כמו שיתבאר : ובפרק הרואה (ברכות ס״ג ע׳׳ב) תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי יוסי ור׳ נחמיה ור׳׳א בנו של ר״י הגלילי פתחו כולם בכבוד התורה ודרשו ומשה יקח את האוהל ונטה לו מהוץ למחנה והלא דברים קל וחומר ומה ארון ה׳ שלא היה רחוק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אוהל מועד תלמידי הכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מאי דכתיב ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם בל בני ישראל והלא דברים קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים קל והומר מה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר ואם ידעת ויש בהם אנשי היל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך המארח תלמיד הכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו נינכסיו על אחת כמה וכמה כתח ר״א בנו של ר׳ יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש ויברך ה׳ את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים והלא דברים קל והומר ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה מאי היא ברכה שברכו אמר רב יהודא בר זבידא זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה בכרס אחת שנאמר ופעולתי השמיני וכתיב כל אלה לעובד אדום ובניהם ואחיחם אנשי חיל וגו׳ הגה החכמים האלו באו לבאר כמה גדול השכר של המכבד את החכמים. ופתח ר׳ יהודה בכבוד חחכמים שהולכים ללמוד תורה, שאין נחשב כאשר הולכים ללמוד תורה שלא הלכו רק אל רבם ללמוד. אבל נחשב דבר זה שהם מבקשים את ה/ כמו שנאמר בארון והיה כל מבקש את וזי קרא המבקש את הארון שהוא מבקש ה/ המשל כאשר האדם רוצה ללכת אל ביתו שהוא סמוך אל עיר אחת, אמר שהולך אל העיר אף שהבית אינו בעיר רק בסמוך לעיר, ודבר זה מפני כי הבית הוא נמשך ונטפל אחר העיר לכך נאמר על זה שהוא הולך אל העיר אף שהבית הוא חוץ לעיר, והארץ הוא נמשך אחד השם יתברך וטפל אצלו, ולכך היה נקרא המבקש את הארון שהוא הולך אל השי״ת, כאשר היה נמשך אחר דבר שהוא נמשך אחר השי״ת. ומכל ש לעיר ללמוד תורה, והתורה נמשכת אחר השכיגה לכד כאשר הולך מעיר לעיר ללמוד תורה נאמר שהוא מבקש את ה׳ שהוא העיקר שאחריו נמשך התורה ודבר זה מבואר מאוד.

והוסיף ר׳ נחמיה בכבוד אכסניא מצד אחר, והוא מצד אשר מכניס התלמיד חכם בביתו לחסות תחת כנפיו להיות לו הגנה שם, כמו שעשה יתרו למשה שהיה מכניס אותו שלא יהא צריך לחזור למצרים ויהיה נמסר ביד פרעה ודבר זה שמירה והגנה עליו ולכך שמרו הקדוש ברוך הוא ליתרו מן הרע כאשר היה מאבד עמלק במלחמה היה יתרו נשמר מן הרעה. ודבר זה מפני כי יתרו סבה לשמירת

משה שראוי אליו המציאות ביותר בשביל מעלתו,ולכך היה גם כן דבר זה אליו שהיה נשמר מן הרע אף כי יתרו עשה להנאת עצמו, כל שכן המכניס תלמיד חכם בביתו וכו', כי איך לא יהיה נשמר מן הרע כאשר הוא סבה אל שמירת תלמיד חכם שראוי אליו הקיום והמציאות. ודבר זה ברור כי לא יתן אחר קיום לאחר אם לא שיהיה לו קיום בעצמו קודם.

והוסיף ר׳ יוסי בכבוד אכסניא מצד שהוא מתחבר אל מי שיש לו מדריגת השכל כי מצינו שהחומר משמש אל השכל. ולפיכך יש ללמוד קל וחומר ממצרים, שהיה להם חבור מה אל ישראל שהיו גרים בארצם היה לישראל חבור וצירוף אל מצרים, וכבר בארנו והארכנו מספר גבורות השם (פרק ד׳) כי החבור הזה היה חבור צורה אל החומר, כי מצרים הם במדריגת החומר הפחות וישראל במדריגת הצורה כמו שבארנו שם באריכות.

וסוף סוף כיון דכל צורה יש לה התחברות אל החומר כמו שהארכנו שם,ולפיכך זכו המצריים שלא להרחיקם מצד הצירוף הזה אף על גב שעשו לטובתם, המארח תלמיד חכם בביתו כו׳ שאין לו חבור גדול יותר מזה, כל שכן שמצד החבור הזה גורם לו שלא יתרחק, כי התלמיד חכם נחשב גם כן במדריגת הצורה אל שאר בני אדם שהם במדריגת החומר כאשר ידוע כי חבור זה הוא חבור הצורה אל החומר.

וזהו קל וחומר אם גרם דבר זה למצרים שהם החומר הרע הפחות מצד דביקות שלהם בצורה גרם זה עד שאמר לא תתעב מצרי, כל שכן וקל וחומר שגורם החיבור והקירוב לתלמיד חכם מצד שהתלמיד חכם הוא במדריגת הצורה לשאר בני אדם שתתן לו הצורה קיום כי הצורה מתן הקיום.

והוסיף ר״א עוד יותר בכבוד אכסניא מצד אחר והוא מצד הברכה שהוא מתברך כמו שאמרו (ברכות מ״ב ע״א) תכף לת״ח ברכה במעשה ידיהם כי התלמיד חכם הוא הכנה שעל ידם תבא הברכה לעולם, וזולת זה אין העולם הזה ראוי לברכה כאשר הברכה היא מעולם העליון הנבדל. ולכך על ידי תלמיד חכם שיש בו השכל הנבדל ויש לו דביקות בעולם העליון מביא הברכה לעולם. למה תמצא תלמידי חכמים ואולי יקשה לך ת"ח עניים דבר זה אינו שאלה. ת"ח כאשר אינם מוכנים מצד עצמם לקבל הברכה מצד רוע מזל לקבל הברכה מצד שלהם כי צריך שיהיה עצמו אבל כאשר יש מקבל מוכן רק שחפר לו להביא הברכה אל העולם הזה אז תלמיד חכם מביא הברכה.

ומה שהיו יולדות כל אחת ששה בכרס אחד. מספר זה ראוי לבנים כאשר תבין דברי חכמה, ולפיכך במצרים היתה כל אשה גם כן יולדת ששה בכרס אחד והברכה שהיה בבנים היה בשלימות לגמרי מבלי שום חסרון ולכך יש היתר יולדת כל אחת ששה בכרס אחד מה שהתבאר בחבור גבורות השם (פרק י״ב) עיין שם:

ובמסכת הוריות (יג.) כהן קודם ללוי ולוי קודם לישראל ישראל קודם לממזר ממזר קודם לנתין נתת קודם לגר גר קודם ששניהם שוים אבל אין כן לעבד משוחרר אימתי אם ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ עד כאן. ור׳׳ל אף כהן שהוא קדוש, אין מעלתו כמו מעלת תלמיד חכם, כי הכהן אין קדושה שלו נבדלת מן הגוף, שאם היתה נבדלת לא היה יורש דבר זה מן האב כי הוא אביו מצד הגוף כדאמרינן בהמפלת (נדה ל״א ע״א) ואם אביו מצד הגשמה הנבדלת, ולכן אם האב תלמיד חכם אינו מוליד גם כן בן תלמיד חכם ואילו האב כהן מוליד כן, וכל זה מפני כי התלמיד חכם אשר יש לו שכל נבדל מן הגוף והאב הוא אב לבן מצד הגוף, לכן אם האב תלמיד חכם בשביל זה לא יוליד בן תלמיד חכם. והכהן קדושתו אינו נבדל מן כהן.

ולפיכך כן הגוף לבד אם האב כהן הבן גם הממזר אף כי יש לו פחיתות מצד הגוף מצד הטיפה פסולה שיש בו, מכל מקום אם הוא תלמיד חכם אין לו חבור וצירוף אל הגוף והוא קודם לכהן גדול עם הארץ שאינם שווים במעלתן כמו שהתבאר זה בפרקים (אבות פ״ד) אצל שלשה כתרים:

ובפ״ק דע״ז(ג׳ ע״א) אמר ר׳ מאיר אפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, רצה לומר אף שהגוי אין לו קדושה מצד הגוף, אם הוא עוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שהוא נולד מטיפה קדושה לגמרי כיון שהוא עוסק בתורה. כי השכל אין לו צירוף לגוף והוא נבדל כמו שהתבאר למעלה, ואין התורה שהוא שכל העליון מתחבר לגוף, ואין לכהן גדול שהוא קדוש מעלה מיוחדת מצד השכל, ולפיכך אפילו גוי ועוסק בתורה הוא ככהן גדול שעוסק בתורה: