נתיבות עולם/תורה/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות עולם · תורה · טז· >>

<< · נתיבות עולם · תורה · טז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך שמור מצותי והיה (משלי ד). התבאר לך בפרקים הקודמים מדריגת ומעלת התורה. ומעתה יש לבאר מעלת המעשה כאשר מקיים מצות התורה:

ובמדרש (דברים רבה פ״ד) אמד דוד לפני הקדוש ברוך הוא שמרני כאישון בת עין אמר לו הקדוש ברוך הוא שמור מצותי וחיה אמר ר׳ שמעת בן חלפתא משל למה הדבר דומה לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה ואחר ביהודה והיה לו כרם בגליל אותו שבגליל הולד לו ליהודה לעדור את כרמו וזה שביהודה הולך לגליל עמת זה עם זה אמר זה לזה עד שתבא אתה למקומי שמור לי בתחומד ואני אשמור לך בתהומי כך אמר דוד שמרני אמר לו הקדוש ברוך הוא שמור מצותי וחיה א״ר אל תהי קריאת שמע קלה בעיניך מפגי שיש בה דמיה תיבות גגד איברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמד מדוש ברוך הוא אמ שמרתם שלי לקרותה כתקנה אגי אשמור שלכם. ויש לשאול דמה עגת המשל אצל הנמשל, כי אלו דברים שייכים דק באדם, אשר האחד יאמר לחבית שמור לי את הכרם שלי שהוא בחחומך ואני אשמור כרמי שהוא בתחומי. וגראה לומר כי רצה לומד כי האדם את לו שמירה לגפשו דק השי״ת הוא שומרו לגפשו, תה כי יש לאדם יותר פגעים משאר נמצאים מכמה דברים בשביל הגשמה העליוגה אשר יש לאדם, שלא היד. ראוי לפי הטבע ולמי המדריגה שיהיה לאדם אשר הוא מן התתתונים נשמה השמים ולפיכך יש לו מקטרגים כי עליונה יותר כאשר יש לאחד דבר שאין ראוי לו. ובפרק גיד הנשה (חולין צא א) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה. ופירשו התוספות אומר ר״ת דדוקא נקט תלמיד חכם משום שהמזיקים מתקנאים בהם כדאמרינן ג׳ צריכים שמור תלמוד הכם מלך וחתן עד כאן. אף על גב דאין חשיבות כל כך בחתן מכל מקום החתן הוא יושב בראש והוא דומה למלך. והטעם שהוא יושב בראש מפני חבור זכר ונקבה שהוא עתה, ואמרו בפרק הבא על יבמתו (יבמות סג א) כי מי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, והתהלת התחברות איש ואשה הוא עוד יותר מתעלה על מעלה באשר הוא עתה התחלת התחברות שלהם. וכן התלמיד חכם מצד השכל שבו הוא נבדל מכלל שאר בני אדם, והמלך מצד המלכות נבדל משאר אדם. ולפיכך צריך האדם שישמור אותו הקדוש ברוך הוא מן המקטריגים, ולפיכך דוד אמר שמרני כאישון בת עין. והשיב לו הקדוש ברוך הוא שמור מצותי וחיה, כי מאחר שאין לך שמירה בעצמך רק מן השם יתברך יש לך לשמור מצותי, כי כאשר האדם שומר המצות שהם מן השם יתברך ומקבל אותם האדם שהוא בתחתונים, גם השם יתברך מקבל הנשמה שהיא עולה למעלה מן התחתונים ושומר אותו, ודבר זה כנגד זה עד שהיא בשוה. אבל אם אין האדם מקבל התורה בתחתונים הרי הוא נפרד מן העליונים, ואיך יקבל השם יתברך נשמתו שישמור אותה, וכאשר אין השם יתברך מקבל הנשמה הרי יש מקטריגים אשר האדם נדחה מהם כאשר התבאר:

ובמדרש (ויקרא רבה ד) ונפש כי תחטא שני דברים בימינו של הקדוש ב״ה ושני דברים הם בידו התורה והצדקה הם בימינו התורה שנאמר מימינו אש דת למו והצדקה שנאמר צדק מלאה ימינך ושני דברים הם בידו הנפש והמשפט הנפש דכתיב אשר בידו נפש כל חי ומשפט דכתיב ותאחז במשפט ידי. פירוש כי יד הימין הוא להגיע בו לאחר, כי היד הימנית לקלות תנועתה היא מתפשטת עד שהיא מגיע לאחר, והיד השמאלי אין לה קלות התנועה לכן היא עומדת לקבלה שמקבל בידו ואינה עומדת להתפשט לאחר. לכך התורה שהיא נתנה מלמעלה אל האדם הוא בימינו שהימין הוא שמתפשט לאחר, וכן הצדקה שהוא עושה צדקה עם אחרים הוא בימינו שהוא יתברך מגיע צדקתו לכל הנבראים. והנפש שהוא באדם השם יתברך מקבל נשמתו אשר בידו נפש כל חי, וכן המשפט הוא לאלהים נאמר עליו (די׳ד. ב׳ י״ט) כי לא לאדם תשפוטו ולכך הוא יתברך מקבל המשפט. ולפיכך אמר השם יתברך אם תשמור את מצותי שבאו מן השי"ת לתחתונים כמו שאמרנו, גם אני אשמור נשמתך שהיא באה מן התחתונים והיא עולה למעלה ליד הקדוש ברוך הוא:

ועוד יש לך להבין, כי מדמה התורה שנתן השם יתברך לאדם לכרם שנעבד, וזה כי אין לאדם שמירה רק אם האדם מכניס עצמו לרשות הקדוש ברוך הוא, שהוא יתברך אדון לו על ידי שהוא עובד אליו ואז האדם נקרא עבד אל השם יתברך. וכאשר העבד הוא עבד לאדון אז האדם נכנס תחת ממשלתו והאדון מגין עליו שלא ישלטו אחרים בו, שאם היו שולטים אחרים עליו היו נכנסים אחרים בכת ממשלתו של השם יתברך שהוא יתברך אדון לאדם נחשב, ולכך כאשר האדם שומר מצותיו והוא עובד אל השם יתברך אין אחרים למשול על האדם שאם כן היה אחר נכנם בממשלתו. ולכך מדמה זה למי שיש לו כרם בגליל וכו׳, כלומר שהשם יתברך אמר לאדם שיהיה עובד אל השם יתברך והעבד יש לו צירוף אל האדון והאדון יש לו צירוף וחבור גם כן אל אשר עבד אליו, ומפני כך אין מניח האדון להיות אחרים נכנסים בצירוף הזה להיות מושלים עליו אחרים. ולכך מדמה זה לכרם מפני שהכרם צריך לעבוד אותו ביותר מכל, וכן האדם צריך לעבודה שבשביל כך הוא עבד אל השם יתברך ואז השם יתברך אדון לו. ומה שאמר אל תהי מצות קריאת שמע קלה בעיניך וכד, כלומר כי השם יתברך צוה לאדם שיהיה מקבל מלכותו עליו, ובזה שהוא מקבל מלכותו עליו השם יתברך מלך ואדון אליו ואז הוא האדון ושומר את אשר הוא עבד אליו. ובשביל שצריך שיהיה נכנס לגמרי תחת רשות השם יתברך ומקבל מלכותו לגמרי עליו, ולכך יש בקריאת שמע רמ׳׳ח תיבות כנגד רמ״ח איבריו שבזה מקבל האדם מלכותו לגמרי עליו, כאשר יש בקבלת מלכותו יתברך רמ״ח תיבות נגד לפרוש לים הגמל קודם לשבת שלשה ימים דק רמ״ח תיבות no איבריו של אדם. ואף שאין גדאה כי שלש פרשיות פרשה שמע ופרשת והיה אם שמוע ופרשת ציצית שלש פרשיות משלימים לרמ״ח תיבות עד שהם כגגד איבריו של אדם. וכנגד זה הם רמ״ח מצות עשה כי על ידי מצות עשה שהם על ידי מעשה נקרא האדם עבד למראו• רק מפני שאי אפשר שהאדם יעשה כל יום רמ״ח מצות עשה, ולכד נתן השם יתברר לאדם מצות קריאת שמע שהוא קבלת מלכות שמים, שמה שמקבל האדם עליו מלכות שמים כשביל זה תאדם לגמרי תחת ממשלת השם יתבדו בכל איבריו, ובזה השם יתברר אדון עליו ושומר אותו מכל רע, ולכד מדמה דבר זה לכרם:

ובמדרש אחר מדמה זה לנד אמרו שם (תנחומא קדושים) אמר דוד לפני הקדוש ברוד הוא שמרני באישה בת עין אמר לו הקדוש ברוך הוא שמור מצותי וחיה אמר ר׳ חייא משל למה הדבר תמה לשנים וכו׳ בו אמר הקדוש בדוך הוא אם אתם שומרים את התורה אשמור אתכם אמד ד׳ אלעזר אמד הקדוש ברוד הוא נרי בידו ונרד בית נרי מדד כי נר מצוה ותורה אור ונרד בית נד ה׳ נשמת אדם אם אתה משמד את נת אני משמר את נרד עד כאן. ופירוש זה, כי הנד יש לו שתי בחינות, הבחינה האחת שהנר גתלה בגוף הפתיל* והבהינה השנית שיש מ אוד אשר כל אור הוא כלתי גשמי. וכן הנשמה גם כן יש לה שתי בחינות כי היא נתלה ועומדת בגוף האדם ומצד הזה יש לנשמה יחוס אל הגיה ויש לה בחיגר. גם כן אל הנבדל כאשר אץ הנשמה גשמי* ולכד הנשמה היא כמו גר. וכן המצות המ כמו נר, כי מצד שהמצור• געשית על ידי פעל אדם גשמי יש אל המצות שייכות אל הנוף הגשמי ומצד שהמצוה היא אלהית יש לה שייכות אל הגבדל. רק הפרש יש בין שגיהם, מ המצות הם אלתיות והם שייכים אל השפ יתברך רק שהם ברשות האדם שהוא מקבל אות* והפר זה הגשמה היא לאדם רק כי יש לנשמה דביקות בו יתברך הנה הנשמה של אדם והמצוות שניהם יש לכל אהד צד מזינה שהיא שייכת למעלה וצד בחינה שהיא שייכת למטה, והם כמו הנר הזה שיש לו בחינה אל הגשמות ובחינה אל בלתי גשמי, לכך אמר הקדוש ברוך הוא אם תשמור גרי שתחיה מקבל המצות ויהיה לד דביקות במצות גם השם יתברך מקבל גשמתד ויחיה לגשמתך דביקות בו: ובמסכת שבת (שבת סג א) העושה מצוה במאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצות לא ידע דבר רע אמר רב אסי ואיתימא רבי חנינא אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך אליו שומר מצוה לא ידע דבר רע עד כאן. הדבר הזח בא לומר על שמירת מצות השם יחברך, שאין שום בשורות דעות בעולם גורע לו כזמיר שומר מצוה ועושה מצוה כתקנה ודבר זה, כי בשורות רעות הם באים כשביל פגעים שבאים על האדם, והשם יתבדו שופר את האדם מפגעים פתאום כאשר שומר מצוה ומקבל גזירת השם יתבדו ומצותיו אשד צוה השם יתבדו עליו, אז מדת הדין והשכל מחייב דבר זה שישמור האדון את עבדו, שאם אין האדון שומר עבדו הדי היה אחר שהוא מושל על עבדו גכנם ברשות ובממשלת האדון. והוסיף לומר כי הקדוש ברוך הוא גוזר מידה והוא מבטלה, וזה כי העושה מצות כתקנת דבוק בו יתבדו מצד שהוא גזר וסידר את התורה, וסדר התורה והמצות מבמלים כל הגזירות הרעות כי גזירת המצות הם מן השם יתבדה וכאשר הוא עושה מצוה כתקגה שהיא גזירת השם יתברך גזירה זאת הפו גזירות דעו* כי אם מקיים גזירת המצות אין גזירות רעות בעולם ולכו אף אם חקדוש ברוד חוא גוזר חם ושלום גזירה דעה על העולם כאשר מקיים מצוד, כתקגה שהיא גזירת השם יתברר בזה מבטל גזירה רעה ודברים אלו עמוקים. ומן הטעם שהתבאר כי האדם כאשר עושה מצות בוראו אין הפגעים יכולין לשלום בו, לכן אמרו (פסחים ה ב) שלוחי מצוה אינם נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזה מפני כי כאשר הולך בשליחותו לעשות מצוה כזה נקרא עבד אל השם יתברך כאשר הולך בעבודתו, ולכד ראוי שישמור אותו הארת שלו מן אחרים כי העבד הוא נכנס תחת רשות אדון שלו ותחת כנפיו הוא:

ובמדרש (במ״ו פ׳ ע״כ) שלח לו אגשים דרש ר׳ תנחומא בר אבא ילמדנו רביגו מהו לפרוש לים הגמל קודם לשבת שלשה ימים כך שנו רבותינו אן מפליגין את הספינה לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת בזמן שהוא רוצה להלוך למקום רחוק אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת מפני שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום ואם היה שליח מצוד. מותר לו לפרוש איזה יום שירצה וכן שנינו שלוחי מצוד. פטורין מן הסוכה שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו להצליח בשליחותו כאותן שנים ששלה יהושע בן נון ומי היו פנחס וכלב. במדרש הזה באו לבאר שאין לך דבר יותר כמו זה כאשר הוא שליח מצוה, ויראה לומר כי אף מן העושה המצוה עצמה הוא חביב כמו שמשמע שאין לך דבר חביב. וזד. כי העושה מצור. דבר זה היא העבודה עצמו ואין זה שהוא דבוק בו יתברך לגמרי, אבל מי שהוא שליח לדבר מצוד. הוא הולך ומתנועע אל עבודת השם יתברך והוא הדבוק בו יתברך, והדבוק בו יתברך שהוא על ידי תנועה שמתנועע אליו הוא דבוק בו יתברך יותר וכמו שיתבאר בנתיב העבודה אצל התפלה, ודי בזה כאשר תבין: