נפש החיים/שער ד/פרק לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נפש החיים · שער ד · פרק לב· >>

<< · נפש החיים · שער ד · פרק לב · >>

והכל מטעם הנ"ל ששורשה העליון של התו"הק היא מעל כל העולמות כולם. והענין הוא כמש"ל (בשער א' פ"כ) טעם מאמר' ז"ל שכל העונה אמן יש"ר בכל כחו מוחלין לו על כל עונותיו ע"ש. כן הענין שע"י עסק התורה כראוי. הוא מעורר שרשה העליון. להאציל ולהשפיע שפעת אור עליון וקדושה על העולמות כולם. ורשפיה רשפי אש שלהבת נורא לגרש ולכלות כל הטומאות והזוהמות שגרם במעשיו בכל העולמות להתקדש ולהאיר עוד בקדושה העליונה להתקשר יחד א' בחבירו. וכל הפגמים מתמלאים וכל הקלקולים נתקנים וכל ההריסות מתבנים. והשמחה וחדותא יתירתא ואור העליון מתרבה בכל העולמות.

וגם כי ידוע שכל דבר אינו נתקן אלא בשרשו העליון. וכל א' מישראל שורש העליון של נשמתו הוא מאות א' מהתורה הקדושה. לכן כל פגמי הנפש החוטאת נתקנים ונמתקים בשרשם בתו"הק ע"י העסק בה כראוי. וכמש"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש. שאף אם כבר נכרתה הנפש משורשה ח"ו ותרו פלאים בעמקי מצולות הרע ח"ו. התו"הק שעוסק בא היא מקימה ומוציאה ממסגרים ומשיבה אותה להתקשר כבתחילה וביתרון אור התו"הק. וז"ש בפ"ק דתענית (דף ז.) תניא ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא כו' ואומר כי מוצאי מצא חיים כו'. ואמרו במכילתא מה ת"ל כי אני ה' רופאך א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל תורה שנתתי לכם רפואה היא לכם חיים היא לכם שנא' כי חיים הם למוצאיהם ולכן תקנו הראשונים ז"ל נוסח הוידוי ע"פי סדר הכ"ב אותיות. כדי לעורר שרש העליון של נפשו אשר היא מקושרת ונאחזת בתו' הק לטהרה ולקדשה:

וכל עוד שהאדם קשור ודבוק בתורתו יתברך ובאהבתה ישגה תמיד. אף היא תאיר אליו ומשמרתו בכל דרכיו ועניניו שלא יפול ברשת היצר ח"ו. כמ"ש בשמות רבה פל"ו ע"ש. ובמדרש תהלים (במזמור תמניא אפי) בלבי צפנת אמרתך למען לא אחטא לך אין יצ"הר שולט אל התורה ומי שהתורה בלבו אין יצר הרע שולט בו ולא נוגע בו. ובתד"א סא"ז רפט"ז ובאבות דר"נ אמר רשב"י כל הנותן ד"ת על לבו מעבירין ממנו עשרה דברים קשים. הרהורי עבירה. הרהורי חרב. הרהורי שטות. הרהורי יצר הרע. הרהורי זנות. הרהורי אשה רעה. הרהורי עבודת כוכבים. הרהורי עול בשר ודם. הרהורי דברים בטלים. ומלבשרו ענוה ויראת ה' על פניו וכל מדה נכונה. ואינו מתיירא מפתויי יצרו בעניני הנאות העולם ותענוגותיו. כי יצרו מסור בידו לכל אשר יחפוץ יעננו. ובעצתה תנחהו ותעמידהו בקרן אורה ועל כל דרכיו נגה אור התורה עד שגם כל עניני זה העולם הם אצלו בענין טוב במדה ובמשקל כראוי. כמאמרם ז"ל (קדושין ל' ע"ב) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים. משל לאב שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטי' זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ואין אתה מתייר' ואם אתה מעביר' ה"ה מעלה נימו כך אמר הקדוש ברוך הוא בני בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר לפתח חטאת רובץ.

הגהה: וי"ל ע"ד דרש הכתוב והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות וכו' ודרשו א"ת וכו'. והענין כעין שכתב החסיד הלוצאטו זצוק"ל בס' מסילת ישרים במאמרם ז"ל הנ"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. שכמו בענין רפואת הגוף שהרופא נותן להחולה תבלין ממוזג מכמ' מיני סמנים ועשבים. והכל במדה ומשקל בדקדוק עצום כפי הנצרך לענין החולי הידועה להרופא. האם יעלה ע"ד החולה שהוא יעשה לו לרפאות חוליו תבלין אחר ממוזג מסמנים ועשבים אחרים כפי שתעלה בידו מי פתי ולא יבין. הלא הרופא הוא היודע ענין חוליו ויודע טבעי הסמנים והעשבים. הוא היודע איזה סמנים ועשבים הנצרכים לטבע חוליו. ושיעור מדתם ומשקלם. כו אומר הוא ית"ש. אל תדמו בנפשכם להמלט מפתויי היצר ועניניו בתחבולות וענינים אשר תבחרו לעצמכם. כפי דמיוניכם הלא אנכי שבראתי היצ"הר ויודע ענינו. ואנכי בראתי נגד זה תורה תבלין וסמא דחיי לרפאות חלאת עניניו ותדעו שלבד העסק בתלמוד תורה. אין שום תחבולה אחרת לזה. ז"ש והלחות מעשה אלקים המה הם לחות הלב החומד. (כענין כתבם על לוח לבך). הוא ית"ש עשאם. והוא היודע ענין יצרך הנטוע בלבך והמכתב מכתב אלקים הוא. שנגד זה הוא הנותן לך ענין עסק התורה לכתבם ולחקקם על לחו' לבך להמלט על ידה מעניני היצר. ולזאת תדע שאין לך בן חורין מעניני היצר. אלא מי שעוסק בת"ת ולא שום תחבולה אחרת זולתה:

וכמו שפירשו ז"ל בהתהלכך תנחה אותך בעו"הז. ובמשלי רבתא אשרי אדם שקנה לו תורה למה שהיא משמרה אותו מדרך רעה דכתיב בהתהלכך כו'. וכ"ה בויקרא רבה פל"ה. כי היא מיישרת ומכוונת את לבו עד אשר יהא לבבו שלם עם אלקיו ונאמנה את אל רוחו לעבדו יתב' בכל לבבו בשני יצריו. כמ"ש בפ"ק דחגיגה (דף ג:) דברי חכמים כדרבונות למה נמשלו ד"ת לדרבן מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא תיים לעולם אף ד"ת מכוונין לב לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים:

וכן אמרו בבמדבר רבה (פי"ד) ובתנחומא (פ' בהעלותך) ובר"פ וילך שם. כי אין תרופה ותקנה אחרת בעולם כלל להנצל מרשת יצרו אשר פורש לרגליו תמיד ללכדו ולהפילו עד שאול תחתית להמיתו מיתת עולם ח"ו. אלא ע"י העסק בתו"הק. אשר אז נקרא איש חי שהוא דבוק על ידה בחלקו בחיי עולם האמתים כמ"ש כי היא חייך כו'.

וארז"ל (עכ"ומז ג' ע"ב) מ"ד ותעשה אדם כדגי הים כו' מה דגים שבים כיון שפורשים מן המים מיד מתי' אף ב"א כיון שפורשים מן התורה מיד מתים. וכן השיבו ר"ע לפפוס ומה במקום חיותינו כך כו' (ברכות ס"א ב').

וברע"מ ס"פ שמיני ( ? ) מה נוני ימא חיותן במיא אוף ת"ח מארי מתני' חיותייהו באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים. ובתנחומא פ' עקב כי חיים הם למוצאיה' כל מי שמוצא ד"ת חיים הוא מוצא כו' לכן נאמר כי חיים הם למוצאיהם.

ובזוהר לך לך (ח"א נב, א) זכאה חולקיהון דישראל דאורייתא אוליף להו אורחוי דקב"ה כו' ודאי כתיב תורת ה' תמימה וגו' זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא ולא יתפרש מנה דכל מאן דיתפרש מאורייתא אפילו שעתא חדא כמה דאתפרש מחיי דעלמא דכתי' כי היא חייך וגו' וכתיב אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך.

ובר"פ בהעלותך ( ? ) זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ויהב להון אורייתא דקשוט אילנא דחיי דביה אחיד בר נש וירית חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי דכל מאן דאשתדל באוריית' ואחיד בה אית ליה חיין ואחיד בחיין. וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאוריית' כאלו מתפרש מחיין בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין הה"ד כי חיים הם וגו' וכתיב רפאות תהי לשרך וגו':