נפש החיים/שער ג*/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוד זאת יוכל יצרך להתחפש באמור לך שכל עיקר העבודה הוא שיהיה רק לשם שמים וגם עון וחטא למצוה יחשב אם הוא לשם שמים לתיקון איזה ענין ורחמנא לבא בעי וגדולה עבירה לשמה וכהנה רבות ראיות גם יראה לך פנים לאמר כי כן צוותי לילך בעקבי אבותיך הקדושים וכל הצדיקים הראשונים שהיו קודם שניתנה התורה. שעיקר דרך עבודתם לו יתב' היתה שכל מעשיהם ודבורם ומחשבתם וכל עניניהם בעולם היה בדבקות וטהרת מחשבתם לשם שמים ופנו למעלה לתיקון והעלא' ויחוד העולמות וכחות העליונים באיזה מעשה שתהיה ובאיזה אופן ובאיזה זמן שיהיה ולא במעשים ומצות קבועים וסדורים שיהיו חק ולא יעבור כמו יעקב אבינו ע"ה בענין צאן לבן והמקלות. וכן אמר המגיד להב"י בענין חנוך שהיה תופר מנעלים ובכל זמנא דמעייל מחטא בסנדלא הוה משבח לקב"ה ע' מגיד משרים פ' מקץ ואף שארז"ל האבות קיימו כל התורה. וכן אמרו בו קרא רבה פ"ב מלמד שלמד נח תורה לא שהיו מצווים ועושים והי' להם ההלכה והדין כך אלא כמש"ל סוף שער א' שהמה קיימו את התורה מחמת שהשיגו בנפלאות השגתם תקוני העולמות וסדרי הכחות העליונים אשר יתקנו בכל מצוה ומצוה אבל היה ג"כ הרשות נתונה להם לעבדו גם במעשים וענינים אחרים לבד המצות ואף גם לעבור על איזה מצוה שלא כתורה כפי שראו והשיגו כזה הענין והמעשה הפרטית הוא נצרך אז לתיקון העולמות (וע' מזה בסוף ס' האמונו' לרש"ט וכן הביא שם כן בשם רבינו חושיאל גאון ז"ל רק שקיצר מאד בענין כדרכם בקודש של כל הראשונים ז"ל שהעלימו והסתירו מאד כל הענינים). ואתה תחזה אם עיני שכל לך שאין כאן לא ראיה ולא סמך כלל אף לא משענת קנה רצוץ כי האמת הברור כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' שהעבודה על זה הדרך לא היתה נוהגת אלא קודם מתן תורה לבד אבל מעת שבא משה והורידה לארץ לא בשמים היא והוכחנו שם בע"ה מענין חזקיהו עם ישעיהו שאסור לנו לשנות ח"ו משום אחת מהנה ממצות ה' אף אם תהיה הכוונה לשם שמים ואף אם ישיג האדם שאם יקיים מצותו המוטלת עליו יוכל למיפק מיניה חורבא באיזה ענין ואף גם בשב ואל תעשה עכ"ז אין הדבר מסור ביד האדם להמנע ממנה ח"ו. כי טעמי מצות לא נתגלו וע"ש באורך: