נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קנב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנב[עריכה]
תשובה
להגאון הנ"ל:
על מה דמשתעי מר בלישנא דחכמתא כבני יהודה דדייקי בלישנא ודקדק על דברי רב נחמן ביבמות דף צ"א ע"א דקאמר רב הונא אמר הכי הלכתא א"ל רב נחמן גנובא גנובי ל"ל אי סבירא לך כר"ש דשמעתיך כר"ש אזלה. ודקדק מר מה בעי ר"נ מר"ה והלא ר"ה לא משמיה דנפשיה קאמר כי אם מה ששמע מרב רבו. ועוד מה לשון גנובא גנובי דקאמר. ורצה מעלתו ליישב ע"פ מה דאמרינן לעיל דף פ"ח ע"ב רב אשי אמר מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתרה הראשון הא אמרה רב חדא זימנא דתנן ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואמר רב הונא אמר רב הכי הלכתא חדא מכלל חברתה אתמר, הרי דרב עצמו לא קאמר הכי הלכתא אלא ר"ה ממה דשמע מרב שאמר ל"ש אלא שניסת ע"פ ע"א כו' שוב הוא אמר משמיה דרב הכי הלכתא ולכן אמר ליה ר"נ לנוכח גנובא גנובי למה לך. ע"כ דברי מר ושאל ממני שגם בכתובות י"ט ע"א דג"כ איכא ממש כיוצא בזה דאמר ר"ה א"ר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו א"ל רב נחמן גנובא גנובי למה לך אי ס"ל כר"מ אימא הלכה כר"מ. וביקש מר לבדקני אם אפרש לו גם שם הלשון הזה. ואני אומר ואטו הסוגיא ביבמות מי ניחא ומה מועיל תירוצו של מר בזה. ואני אומר גם למר דרך הלצה גנובא גנובי למה לך והלא אף לדבריו עכ"פ אמר רב בעצמו ל"ש אלא שניסת ע"פ ע"א אבל ניסת ע"פ שנים לא תצא מהיתרה הראשון ואכתי קשה גם על רב ונימא רב הלכה כר"ש ומה בעי ר"נ מר"ה בזה הלא ר"ה דבריו מרב יליף:
ואמנם הנלע"ד בזה הוא ע"פ גירסת הרי"ף לעיל פ"ט ע"א אלא רישא דעבדה איסורא כו' וא"כ דגרסינן אלא לפ"ז ר"ה בדף פ"ח ע"ב שאמר דטעם גזירה שמא יאמר גירש הראשון כו' לא תליא מידי בעבדה איסורא ולפ"ז גם בניסת ע"פ שני עדים דהיא אנוסה גמורה ולא מיחשבה עבדה איסורא אפ"ה צריכה עכ"פ גט משני משום חשש שיאמרו גירש הראשון ונשא שני וכיון דצריכה גט משני ממילא אסורה לראשון שהרי יאמרו שמחזיר גרושתו משניסת. ולפ"ז ע"כ הך סיפא ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ר"ש קאמר לה ואזיל לשיטתו דאיהו ס"ל שא"צ גט וכמו שמביא שם בדף צ"א ע"א אח"כ ברייתא ר"ש אומר עשו ב"ד בהוראתן בזדון איש ואשה ע"פ עדים כשגגת איש ואשה ואידי ואידי לא בעי גיטא. וא"כ דלר"ש לא בעי גיטא מכלל דלא חייש שיאמרו גירש ראשון ונשא שני וא"כ הקשה לו ר"נ גנובא גנובי למה לך אי ס"ל כר"ש כו' וכפירש"י בכתובות י"ט ע"א שיראת לתלות דבריך ביחידאה. אבל על רב בעצמו לא קשה ולא מידי דרב לעצמו שפיר קאמר הכי הלכתא דרב לעצמו סבר כמסקנא דלעיל דף פ"ט ע"א אלא רישא דעבדה איסורא קנסוה ובעי גיטא וא"כ בניסת ע"פ שני עדים אנוסה גמורה היא ולא בעיא גיטא אפילו לרבנן וסיפא ניסת שלא ברשות ד"ה היא ושפיר קאמר והכי הלכתא:
ואלמלא רצונו הטוב לתרץ גם בכתובות י"ט ע"א דקחמר ג"כ ר"נ לר"ה גנובא גנובי למה לך אי ס"ל כר"מ אימא הלכה כר"מ שהקשה זה לר"ה ולא הקשה על רב גופיה דנימא רב הלכה כר"מ. נלע"ד ע"פ מה שכתבו התוס' שם בד"ה כדרב הונא דחדא מכלל חבירתה אתמר. ואומר אני שרב אמר הך מימרא האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ועל הלוה קאי שהלוה אינו נאמן דהרי נקט לשון יחיד וכיון שאפשר לאוקמי על הלוה ולא על העדים כדי לדייק האומר לשון יאיד ובזה מתורץ קושיית התוס' שם בד"ה לעולם ע"ש ור"ה מהך מימרא דרב לקח ואמר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ומדשינה לשון רבו מכלל שבא לרבות שאפילו עדים לא אלימי לפסלו ומש"ה קאמר לי' ר"נ גנובא גנובי ל"ל אי ס"ל כר"מ כו' אבל על רב בעצמו לא קשה ולא מידי דמלשונו של רב אין הכרח דסבר כר"מ דרב אתי שפיר גם אליבא דרבנן ושאני עדים דאלימי לארועי שטרא משא"כ ר"ה דמשמע מלשונו שאתי לרבות גם עדים ודאי דהיינו כר"מ ומתורץ גם התימא שהקשו התוס' בד"ה אימא. זה הנלע"ד בסוגי' דכתובות. דברי אוהבו הד"ש: