נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/מח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מח[עריכה]
תשובה
מבן המחבר להתורני המופלא מוהר"ר הירש גונדלפינגר:
שאלתו שאלת חכם חצי תשובה. בשוחט מומחה שהעיז נגד הרב דגליל מליקח ממנו רשות לשחוט ואסר הרב את שחיטתו וקצת בעלי בתים זלזלו באיסור זה ואכלו משחיטתו אם יש לחוש לכלים של אלה בעלי בתים אחר שמת הרב דגליל והותר לשוחט לשחוט להבא מהמ"צ שם: הנה יפה דן ויפה הורה מעלתו שאין צריך לפרוש מן הכלים. והנה מה שכתב מעלתו מכח סתם כלים אינן ב"י זה לא מהני בנדון זה כמ"ש הש"ך בסימן קי"ט ס"ק כ' דאם האוסר חולק עם המתיר שיכול האוסר לבשל לכתחלה בסתם כלים של המתיר דוקא אם אינו לפנינו אבל אם הוא לפנינו צריך לשאול אותו אם הם בני יומן לכן אין לסמוך על סתם כלים בזה. ועוד י"ל בנדון זה אפשר אף אם הכלים בודאי אינן בני יומן אפ"ה אסורים להשתמש בהן לכתחלה ואף שהש"ך הנ"ל מתיר אפילו בסתם כלים אין הנדון דומה כלל דשם יכול האוסר עכ"פ לסמוך על המתיר לענין הכלים שאינן ב"י משא"כ בנדון זה שהאיסור ברור משום כבוד הרב דגליל שהיה אוסר שחיטתו וכל בני הגליל היו כפופים תחתיו אמנם יש בזה הערה בדבר כיון שעל השוחט אין להסתפק כיון שהמ"צ בעירכם היה מנסה אותו ומצא אותו למומחה ועיקר היה משום כבוד הרב ועכשיו ששבק הרב הגאון דגליל שלכם חיים לכ"י אפשר שפקע האיסור למפרע ואפילו הבשר שנשאר משחיטתו הוא מותר עכשיו ואף שלא מצינו שחתיכת איסור תהיה חוזר להתירה אעפ"כ כיון שלא היה האיסור מצד הדין רק מצד כבוד הרב הגאון דגליל שגזר עליו לבוא אליו ועמוד אצלו על הבחינה ח"כ האיסור של הרב לא היה אלא מטעם קנס למגדר מלתא משום כבודו:
אך יש להסתפק במסכת גיטין מ"ד ובמסכת מ"ק י"ג ע"א קא מבעיא ליה לגמרא בצורם אוזן בכור ושאר קנסות אי קנסו בנו אחריו או לא. ועיקר הספק הוא אי אמרינן לגברא קנסו רבנן א"ד ממונא קנוס. וא"כ גם בנדון דידן שייך הך ספק אי לדידיה קנס הרב דהיינו למי שיניח את השוחט הזה לשחוט יהיה אותה השחיטה אסורה לו וא"כ עכשיו שפקע האי איסור מותר מה ששחט כבר א"ד ממונא קנוס וגזרת הרב היה על הבהמה או העוף עצמו שישחוט אותו השוחט יהיה חתיכה דאיסורא וא"כ נשאר האיסור במה שכבר שחט. ואף שמסיק הגמרא שם דלא קנסו בנו אחריו וגברא קנסו רבנן ולא ממונא מ"מ בנדון דידן יש סברא לומר דאף אי אמרינן לגברא קנס הרב אפ"ה אסור במה שכבר שחט בחיי הרב דעדיין הוא האיסור על אותו גברא שעבר על גזירת הרב והניח להשוחט לשחוט ואסור לאכול מה שלקחו באיסור גזירת הרב בעוד היה בחייו. ולכל זה היה מקום לפלפל אם היה עוד בשר מאותה שחיטה בעין אבל היכא שאין האיסור בעין רק משום בלוע בכלים בזה בודאי כיון שנפטר הגאון פקע האיסור משוחט הזה ממילא גם הכלים חוזרים להתירם. גם יפה כתב מעלתו שמשמעות דברי הרב אינן על הכלים כלל. ואמנם לפי מכתבו של מעלתו נראה שקבלתם עליכם את דברי הרב ז"ל א"כ הוי זה כמו נדר כמו שמבואר בסימן רי"ד ויש ספק אם קבלה זו הוי כמו בשר זה ויין זה המבואר בסימן רי"ו סעיף ט' ואסור בנתינת טעם. לכן לדעתי כיון דאין האיסור ברור כל כך יניחו הכלים כ"ד שעות שלא יהיו ב"י כדי לצאת ידי כל הספיקות. ומפני גודל הטרדה אקצר. כ"ד אוהבו:
הק' שמואל סג"ל לנדא: