נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קיט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קיט[עריכה]

שלישית על ענין הנ"ל

תשובה

שלום תליתאי לאהובי ידידי הרב המופלא החריף ובקי כש"ת מוה' איסרל נ"י.

מכתבו השני הגיעני וראיתי שמעלתו רוצה לעשות סניגורין לדבריו. הנה הגם שטרדות רבות עמוסים עלי כולנה במילי דשמיא ובמילי דעלמא בכל זאת עריבים עלי דברי דודים ונחת ינחת איש כמוני להשתעשע בדבריו הנחמדים להפריד מעלי עשתונות התוגה ולהסיר הדאגה לפי שעה. לכן ידבר נא כי שומע אנכי ועלי להשיב כיד ה' הטובה עלי. ואתו הסליחה אם אני בא בקצרה מאפס הפנאי וזה גורם לפעמים שישתמע דברי לתרי אפי ומעלתו תופס בלשוני להטות דברי לאבן הטועים אבל אם ישים עיונו עליהם יראה ברוחב לבבו כי כנים דברי:

ראשון נאמר שלא נעלם ממני פלוגתא המפורסמת בין רש"י לר"ת במס' גיטין וקדושין אם האב יכול לקבל גט לבתו הקטנה שלא הגיעה לעונת הפעוטות. והדבר יובן מעצמו שתירוצי היה לדעת ר"ת וסייעתו שאפשר למצוא איסור בת אחת שנעשה אלמנה וגרושה קודם שהגיעה לג' שנים ויום אחד. אמנם את זה אמינא ליה למעלתו מה שפשוט בעיניו דבנשואה קטנה לכ"ע אין אביה יכול לקבל גיטה אין הדבר מוסכם. ומעלתו ראה בש"ע סימן קמ"א סעיף ה' אבל לא ראה בסימן קע"ג סעיף ט"ז שהמחבר סותר עצמו בזה. ועיין בתשובת מהר"ם פאדווא סימן ט"ז שלפעמים משמע מדברי רש"י דדוקא בארוסה יכול אביה לקבל גיטה ולפעמים משמע אף בנשוא' ע"ש ואין הדבר נוגע לדברינו ועכ"פ לדעת ר"ת וסייעתו תירוצי עולה יפה:

ואפשר לומר דבר חדש דלאביי דסבר קידש ולא בעיל לוקה אפשר שנעשית חללה ג"כ ע"י קידושין בלא בעילה. וא"כ הוא אפשר לומר דאהני האי דרשא דנאמר גרושה בכהן גדול לענין חלוקה דאף לר"ש דלית ליה אחע"א לא משכחת לשיטת רש"י איסור בת אחת בגרושה ואלמנה מכל מקום נפקא מיניה לענין אלמנה וחללה שאפשר ביה איסור בת אחת וכגון שנעשית אלמנה וחללה קודם שנעשית בת ג' שנים ויום אחד ואף שאין ביאתה ביאה מכל מקום כיון שלאביי בקידש ולא בעיל לוקה אפשר שנעשית חללה מקדושי פסולין בלי ביאה. אך הא ליתא דודאי לא עדיפי קדושין מחופה והרי לרב דסבר יש חופה לפסולות ונעשית חללה בחופה בלי ביאה כמו שמבואר בתוס' מס' יבמות דף נ"ז ע"ב בד"ה רב אמר ובמס' כתובות דף ס"ט ע"א בד"ה ואימא הני מילי וכו' ועיין בב"ש סימן ז' ס"ק ל"ו ואפ"ה אמר שמואל שם ביבמות נ"ז ע"ב ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' שנים הואיל ואין לה ביאה כו' ע"ש. וגם בלא"ה דבר זה בורכא הוא דהרי אליבא דר"ש קיימינן והרי ר"ש סובר שם במס' יבמות דקידושין לא פסלי מאכילת תרומה אמנם אעפ"כ איכא איסור ב"א באלמנה וחללה וזונה בכה"ג אי אמרינן באיסורין מתלי תלי א"כ כל זמן שהיתה אשת איש לא היה איסור חללה וזונה חל עליה והיה מתלי תלי ואח"כ כשנעשית אלמנה ופקע איסור אשת איש חלו איסור אלמנה וחללה וזונה בבת אחת:

שנית מה שכתבתי שבכה"ג אי אפשר למצוא איסור בת אחת על ידי שהביא ב' שערות אחר שהיו בה כל שמות הללו מאחר שאי אפשר שיתמנה לכה"ג עד שנעשה גדול ראוי לעבודה. ומעלתו ידידי תלה בי בוקי סריקי כאילו אמרתי שאין ממנים כה"ג עד שעבד עבודת כהן הדיוט ועל זה הקשה עלי מהרמב"ם סוף פ"ה מכלי מקדש:

אהובי ידידי הלא רשמתי לו במכתבי הדין באותו פרק מהרמב"ם ואם עמדתי באותו פרק בודאי לא היה נעלם ממני דברי הרמב"ם. אבל מעולם לא עלה על דעתי לומר שצריך לעבוד עבודת כהן הדיוט אלא אמרתי שאי אפשר למנות כה"ג עד שיהיה ראוי לעבודת כהן הדיוט דהיינו שיביא שתי שערות דודאי לא יתמנה כהן גדול שאינו ראוי לעבודה בפרט דצריך להביא מנחת חינוך ועובד בידו כמו שמבואר ברמב"ם ואף שמנחת חינוך אינה מעכבת לדעת הרמב"ם עכ"פ דבר ברור שאין ממנים כהן גדול עד שיהיה ראוי לעבודה. ואם כן יפה השגתי על מעלתו שאי אפשר למצוא בו איסור בת אחת דהא כשנתמנה לכה"ג כבר היה לו שתי שערות וכבר היתה גרושה אסורה עליו ושוב כשנתמנה לא חל עליו איסור אלמנה דודאי אי אפשר לומר שהיו ממנים אותו ברגע זו שצמחו בו סימני גדלות זה אי אפשר לצמצם דאיך אפשר שהיו יושבים עליו כל שעה ומשמרים אותו לכוין הרגע שצמחו בו ב' שערות ואין הדעת סובל דבר זה. ועוד אמינא דלא היו ממנים כהן גדול עד שיהיה בן עשרים שנה דהא גם בכהן הדיוט לא היו מניחים אחיו הכהנים לעבוד עבודה עד שיהיה בן עשרים ואיך יתמנה כהן גדול קודם עשרים ואף אם היה בנו של כהן גדול ולו משפט הבחירה למלאות מקום אביו מ"מ אינו נעשה מעצמו כהן גדול ולא היה יכול ליטול שררה לעצמו בלתי התמנות ואם עדיין לא הגיע לעשרים שנה אינו ראוי למלאות מקום אביו בכהונה גדולה דכיון שאינו ראוי לעבודה למאי יהיה כה"ג. ומאוד אני תמה על מעלתו שלא השיב דברים כאלה לעצמו עד ששאל אותי היכן נאמרה ונשנית זה:

ומה שכתבתי דטפי מסתבר לדרוש דרשא דברייתא דיבמות מלדרוש דרשא דברייתא דקידושין שהוא מתנגד יותר לדברי האומר אין אחע"א לדידיה הסברא חיצונה היא דאאחע"א. ומעלתו כתב דיליף לה מקרא דומתו בו כי יחללוהו:

אהובי ידידי ישמע נא ואפרש שיחתי ביותר. הנה אף דמקרא דומתו בו כו' נלמוד אין אחע"א מ"מ מקרא דחלב נבילה וטריפה יש ללמוד להיפוך דאיסור חל על איסור וכן שמואל מקרא דגדי לרבות את החלב ואת המתה. ומעתה הנהו תנאי דילפי מקרא דומתו בו כי יחללוהו דאין אחע"א ולא ילפי מהך קרא דנאמר בהן אחע"א ע"כ מסתבר להו מכח סברא חיצונה דטפי יש לומר אין אחע"א ולא ילפי מהך קרא דחלב וגדי ולהנך תנאי דילפי מהנך קראי דאיסור חל על איסור ולא ילפי מקרא דומתו בו כו' ע"כ מסתבר להו טפי לומר דאחע"א. הרי דאף שיש לכל חד וחד קרא למילף הכי והכי אוקמינן לכל חד וחד אסברא וכן מפורש בחולין קי"ג ע"ב אב"א בעלמא סבר אין אחע"א ושאני הכא דרבי רחמנא גדי ואב"א בעלמא סבר אחע"א ושאני התם דמיעט רחמנא ומתו בו כי יחללוהו. הרי מפורש דעיקר פלוגתא באיסור חל על איסור הוא בסברא וקרא דמתנגד לסברתו אמרינן ביה היכא דגלי גלי ולא נלמוד מיניה בעלמא. ויעיין מעלתו בתוס' חולין דף ק"א ע"א סוף ד"ה בנטמא הגוף. ומעתה אני על משמרתי אעמוד דלמ"ד בכל התורה אין אחע"א טפי מסתבר ליה דרשא דברייתא דיבמות. ובזה די ביאור לחכם לב כמותו לדחות את דבריו:

ומה שכתבתי דהתוס' שלהי נדרים שפיר מקשים על הר"א מהך ברייתא דיבמות אף שבמחלוקת שנויה בין ר"י לר' יונתן והך סתמא דמשנה אחרונה לא יהיה נגד ר' יונתן דהלכתא כוותיה. ועל זה קא מתמה מעלתו הלא מצינו סתם מתניתין בב"ק דלא כר' יונתן דפטר נזקי כלים בבור.

אהובי ידידי ממתניתין אינו ראיה כלל דמאן יימר דפלוגתא דרבנן ור' יהודה בנזקי כלים בבור תליא בפלוגתא דר"י ור' יונתן והא ראיה דבגמרא שם דף נ"ד מפרש טעמא דר"י או לרבות את הכלים ורבנן או לחלק ור' יהודה מונפל נפקא ומאי פריך הגמרא דלמא באמת ר' יהודה סובר כר' יונתן דלא צריך קרא לחלק אלא ודאי דסתם גמרא שם אינו רוצה להעמיד הפלוגתא שבין רבנן לר' יהודה בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן ורוצה להעמיד בין ר' יהודה ובין רבנן כר' יאשיה. ובאמת התוס' שם ד"ה או לחלק קאי בתימא שסוגיא זו אתיא שלא אליבא דהלכתא דלר' יונתן לא צריך קרא לחלק וא"כ אף שסתם גמרא קאי אליבא דר' יאשיה מ"מ ממתניתין לא מוכח כן דס"ל טעמא דרבנן דדרשי או לדרשא אחריתי דע"כ האי או לאו לרבות כלים אתי דא"כ קשה חמור דבור דכתב רחמנא למה לי כמו שבאמת חמור דבור קשה לר' יהודה כדמסקינן בגמרא שם. והדבר מוכח מדהקשו התוס' על הסוגיא דגמרא ולא הקשו על המתניתין דסתם שלא אליבא דהלכתא כמו שהקשה מעלתו. אלא ודאי ממתניתין לא מוכח כלל דאתיא כר' יאשיה אבל על סתם גמרא דמדחיק לאוקמי כ"ע כר' יאשיה מקשים התוס' שפיר אמאי מדחיק הגמרא לאוקמי כר' יאשיה כיון שאין הלכה כן. ובזה יש לדחות קושית הפני יהושע דקא מתמה על קושית התוס' דלמא אתיא אפילו כר' יונתן והכא מודה ר' יונתן דצריך קרא לחלק דלא ניליף שור וחמור מכלאים. ולפי הנ"ל אתיא שפיר דעיקר קושית התוס' על סוגית הגמרא דה"ל לפרש כן ולומר הניחא לר' יאשיה אלא לר' יונתן מא"ל וה"ל לתרץ שאני הכא דהוי אמינא דיליף שור וחמור מכלאים. ומדסוגית הש"ס לא חש לפרש כן מכלל דסוגיא אזלא אליבא דר' יאשיהו שפיר מקשים התוס'. אמנם על המתניתין אין להקשות כן דיש לומר דהכא גם ר' יונתן מודה דצריך קרא לחלק דלא ניליף מכלאים:

ומה שהשיב מעלתו על דברי לומר דלא פריך הגמרא ביבמות מהך ברייתא על רב דהך ברייתא אתיא כר' יונתן ורב ע"כ סובר כר' יאשיה דדריש בשבועות ריבוי ומיעוט ולא דריש להרע או להיטיב ע"כ סובר כר' יאשיה דמצריך או לחלק:

אהובי ידידי תקשי איהו לנפשיה בלא דברי הא גבי שבועה שזרק פלוני צרור לים הלכתא כרב דחייב דהלכתא כרב באיסורא וכן פסק הרמב"ם וש"ע וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא רבא פוסק כר' יונתן. אמנם לדידי לא קשיא דהגמרא מוקי דר' יאשיה ע"כ כר"ע. אבל להיפוך ליכא להוכיח דרב ור"ע סוברים כר' יאשיה דוקא דאף לר' יונתן אתיא שפיר ואף דדרשינן ריבוי ומיעוט לרבות כל מילי אעפ"כ האי או לאו מיותר הוא וצריך לרבות מלתא דליתא בלהבא לחייב בהן לשעבר אי נמי לרבות מלתא דליתא בלאו והן דאי לאו יתורא דאו הוי ממעטינן לכולהי מריבוי ומיעוט כמו דבר מצוה דשקולין הן, ויעיין בתוס' שבועות דף כ"ו ע"א בד"ה מיעט דבר מצוה ודוק, והשתא דכתיב או לרבות לא קא ממעטינן אלא דבר מצוה לחוד ומרבינן לרב ליחייב לשעבר אף במלתא דליתא בלהבא. ומה שכתבו התוס' בדף כ"ז ע"א בד"ה ת"ל להרע כו' דהך דרשא לא אתיא כר"ע היינו דלא דריש להרע או להיטיב לענין דבר מצוה הואיל ודבר מצוה ממעט ר"ע מריבוי ומיעוט אבל עכ"פ האי או לאו מיותר הוא לר"ע וכמו כן לרב וא"כ שפיר מקשה הגמרא ביבמות על רב מהך ברייתא. ודי בזה כי קצרתי מרוב הטרדה. ויאמין לי שבעת כתבי זאת עומדים עלי כמה אנשים לאמר כלה מעשיך כי זה צריך לזה וזה צריך לזה לכן קצרתי. א"ד ידידו:

הק' שמואל סג"ל לנדא.