נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קה[עריכה]
בע"ה א' ב' דר"ח אלול תקמ"ב לפ"ק
תשובה
לכבוד אהובי א"נ חביבי וידידי הרב הגאון המובהק והותיק. מפיו יצא עתק מלא עתיק. כ"ש מוה' ישעי' נר"ו אב"ד דק"ק ברעסלא.
מה שהגיה במג"א סימן תקנ"א ס"ק ט"ז יפה כיון והטיב לראות לבדוק בחורין וסדקין. ואמנם אשר תמה שם על עיקרא דמילתא של המג"א שהרי אם חל ט"ו באב בע"ש א"כ חל טי"ת באב בשבת והרי מבואר בש"ע שם שאם חל ט"ב בשבת מותר בשתי השבתות ואפי' להיש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו אבל שבוע שלאחריו ליכא למ"ד ושרי לכ"ע וא"כ מי נתן להם רשות לנהוג דרך אבילות בט"ו באב שהוא נקרא י"ט והרי כל עיקר חומרייהו משום דרשב"ג ס"ל כל השבת אסור וכשחל ט"ב בשבת לא עלה על דעת רשב"ג מעולם לאסור, ע"כ דברי מר. ואני אומר אחרי מחילת כבודו דברי שגגה הם לענ"ד וכשחל ט"ב בשבת ונדחה אז יום ראשון מקרי תשעה באב ושבוע ההיא כולה מקרי לרשב"ג שבוע שחל ט"ב בתוכו. ומה שפסק הש"ע שמותר בשתי השבתות היינו לדידן דקיי"ל דלא כרשב"ג ואחר התענית מותר מיד ולכן כשחל ט"ב בשבת מותר בשתי השבתות דשבוע שלפניו לא מיקרי חל ט"ב בתוכו דכיון דאידחי משבוע זו אידחי ושבוע שלאחריו אף שמיקרי חל ט"ב בתוכו מ"מ כבר הוא לאחריו ומותר מיד אבל לרשב"ג ליכא ספיקא שאסור כל שבוע שלאחריו ודוק בדברי הגמרא שם תענית כ"ט ע"ב. ולא נזכר בפלוגתא של ר"מ ור"י ורשב"ג ט"ב כלל רק כך שנינו שם ואסור לספר ולכבס מר"ח עד התענית דברי ר"מ ר"י אומר כל החודש כולו אסור רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותו שבת בלבד ותניא אידך ונוהג אבל מר"ח עד התענית דברי ר"מ ר"י אומר כל החודש כולו אסור רשבג"א אינו אסור אלא אותו שבת בלבד יעויין שם. הרי בשתי הברייתות נזכר עד התענית ולא נזכר ט"ב וממילא כשחל בשבת אז עשרה באב הוא התענית ובכולם אמר רשב"ג אותו שבת היינו אותו שבת של התענית וא"כ הנוהגים כרשב"ג אם חל ט"ב בשבת מותרים בשבוע שלפניו לדעה הראשונה שהביא המחבר שם אבל בשבוע שלאחריו אסורים. וכל דברי המג"א נכונים:
ומה שתמה על כל האחרונים רש"ל בתשובה וב"ח ומג"א שכולם פלפלו על אותן הנוהגים להחמיר עד שבת נחמו אם עבירה היא בידם דומיא דהטיה דק"ש או לא דמי לק"ש ואיך לא שתו לב למנהג שכתב הטור ושארי כל הגדולים וכן אנו כל בני אשכנז נוהגים לאיסור מר"ח בכל הדברים ורש"ל עצמו הביא מנהג זה בתשובה סימן למ"ד והלא עושין נגד דברי רבא שפוסק בזה כרשב"ג ולא כר"מ וא"כ לרבא לא אסור אלא שבוע שחל ט"ב ואיך אנו אוסרין מר"ח ויעיין בסוגיא דתענית דף כ"ט ע"ב ולמ"ד ע"א. ע"כ תמיהתו של מר. ובעיני אין כאן פליאה כיון שעכ"פ שנינו במשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה א"כ כל מה שנחשב אצל אדם לשמחה ראוי למנוע ממנו ומעתה יכול כל אחד לומר שהתספורת והכיבוס וכן אכילת בשר שמחה היא לו ונמצא חומרא שלו אינה מורה שחושש לדברי ר"מ רק שחושב זה לשמחה ולכך אינו דומה להטיה דק"ש שמחמיר כדברי ב"ש. ואותן הנוהגים חומרא משבעה עשר בתמוז פשוט שאין כאן חשש שהרי בזה הכל יודעים שעושים משום חומרא יתירה שהרי ליכא שום דעה בגמרא לאסור מי"ז בתמוז: