נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · פג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פג[עריכה]

תשובה לכבוד הרב המאוה"ג הגאון מו"ה אלעזר אב"ד דק"ק רעכניץ:

מה ששאל בהגהת רמ"א באה"ע סימן קי"ט סעיף וי"ו הגה"ה ג' שכתב וי"א דאפילו בדיעבד אינה מגורשת. ונסתפק מעלתו אם כוונתו שאפילו בעתים חלומה ג"כ אפילו בדיעבד אינה מגורשת. ידע מעלתו שאין בזה שום ספק דודאי היש מחמירין הזה מחמיר ג"כ בעתים חלומה אפי' בדיעבד שהרי זה הוא דעת מהרי"ו ובפירוש כתב מהרי"ו בתשובה סימן נ"ב שאפילו בעתים חלומה ובדיעבד שכבר גירשה אינה מגורשת. אמנם אעפ"כ בחנם תמה מעלתו על סיום דברי רמ"א שמסיק אבל בעתים שוטה ועתים חלומה כו' שכל זה מה שמחמירים אפי' בדיעבד בעתים חלומה היינו שכבר קרה לה זה שלש פעמים עתים חלומה עתים שוטה ואף שהיא עתה חלומה כבר מוחזקת היא שתחזור לשטותה ובתלת זמני הוי חזקה ועי' ב"י. אבל רמ"א מסיק שגירשה בעת חלימותה מפני שהיה נראה שתשאר כך בזה בודאי מגורשת בדיעבד ולא מהדרינן עובדא, וזה פשוט ולא ידעתי דקארי לה מאי קארי לה שתמה מעלתו בזה כלל. וגם על הב"ח בחנם תמה שהב"ח לא כתב שגם המחמירים מודים בעתים שוטה שהרי זה בלי ספק שרבינו שמשון ב"א שהובא בב"י מחמיר בהדיא בזה אפילו בדיעבד אלא הב"ח מדעת עצמו מכריע כן שאפי' לאותן דגרסי בירושלמי שגם מפני גרירה עבר וגירש אסור אפ"ה אין הפירוש כפי שהמחמירים סוברים דגם בעתים חלומה מחמיר הירושלמי רק כוונת הירושלמי בעת שטותה אפילו דיעבד אינה מגורשת ובחנם תמה מעלתו עליו:

ואמנם מה שתמה מעלתו על הב"י שכתב דלגרסא זו השלשה נ"מ הם חדא יודעת לשמור עצמה וכו' ב' דיש לה אב ג' פעמים חלים וכו' ומוקדם לזה הזכיר הב"י דנ"מ בעבר וגירש דלמ"ד משום גרירה אסור ולכאורה תמוה דפתח בשלשה וסיים בארבעה דעתה יהיה ד' נ"מ, גם הלשון בב"י וכן הוא הגירסא מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור עתים חלומה וכו' הרכיב שניהם תחת סוג אחד ע"כ דברי מעלתו:

והנה רום מעלתו טעה בדברי הב"י ולא נזכר כלל בדברי הב"י שיש נ"מ בעבר וגירש וא"כ איך סיים בארבעה. אבל ידע רום מעלתו שדברי רבינו שמשון שם בב"י סתומים וחתומים מאד ומגומגמים ומחוסרי הבנה לכך הרבה שגו בכוונתו ואני אבאר לו דברי רבינו שמשון ביאור דבריו פירושו וגירסתו. והנה בודאי יש לו למעלתו תלמוד ירושלמי ויראה כי לפי גירסא שלפנינו בירושלמי והיא עצמה הגירסא שהובא בדברי התוס' ביבמות דף קי"ג ע"ב בד"ה יצתה זו וכו' השלש נפקותות הם א' עבר וגירש ב' יש לה אב ג' עתים שוטה. אבל יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה נפקותא זו נזכר בירושלמי לפי הגירסא של התוס' ובאמת הקשו התוס' שם בדבור ההוא למה לא הזכיר הירושלמי נפקותא זו ע"ש בדבריהם, אבל רבינו שמשון גירסתו היא מה שאמר בירושלמי עבר וגירש אסור לא קאי כלל על הנפקותות שבינייהו ולפי גרסתו נזכר בירושלמי עבר וגירש אסור קודם דברי ר' נחמיה בר מר עוקבן. וכך היא הגירסא שלו נשתטה לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה, ר' זעירא ור' אילא תרוויהון אמרי שאינה יכולה לשמור גיטה. עבר וגירש אסור ר' נחמיה בר מר עוקבן בריה דרב אמר תלתא וכו'. ולפ"ז מתחלה פסק ותני עבר וגירש אסור והיינו לכולהו לישני, ושוב אמר ר' נחמיה תלתא פירש תלת מילין איכא בינייהו והתחיל לחשבן. יש לה אב מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור יש לה אב יכולה לשמור וזהו הנפקותא הראשונה. פעמים שוטה ופעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור יש לה עתים וזהו סיום הנפקותא השניה וכוונתו יש לה עתים שהיא חלומה ואז מתגרשת. ושוב נזכר בירושלמי ויכולה היא לשמור את גיטה זהו הנפקותא השלישית ור"ל שיכולה לשמור את גיטה ואינה יכולה לשמור את עצמה וא"כ למ"ד מפני גרירה אסור ולמ"ד מפני שאינה יודעת מותר. והסופר כשראה בירושלמי בסיום הנפקותא השנית ומ"ד מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה עתים ויכולה היא לשמור את גיטה לא הבין הסופר שמה שסיים הירושלמי ויכולה היא לשמור את גיטה הוא ענין בפ"ע נפקותא אחרת והיה סבור שהוא קאי אדלעיל וכשראה שנזכר שתי פעמים ויכולה היא לשמור את גיטה סמוכים בהפסק מועט ביניהם דהיינו ומ"ד מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה עתים ויכולה לשמור את גיטה, היה סבור שטעות נפל בירושלמי ודלג הסופר סיום דברי הירושלמי ויכולה היא לשמור את גיטה. וכאשר שוב הועתק הירושלמי והיה חסר סיום דבריו היה חסר נפקותא אחת והיה קשה להם שהירושלמי פתח בתלת וסיים בתרתי ומתוך כך הגיהו עוד והפכו הגירסא ועבר וגירש אסור הנזכר בדברי הירושלמי קודם דברי ר' נחמיה בר עוקבן העמידו אחר דברי ר' נחמיה וכך העמידו ר' נחמיה וכו' אמר תלתא עבר וגירש אסור יש לה אב וכו' לומר שגם זה הוא נפקותא אם עבר וגירש אסור דלמ"ד מפני שאינו יודעת אסור ומ"ד מפני גרירה אם עבר וגירש מגורשת:

וזהו כוונת רבינו שמשון שהוא אינו רגיל להפוך הגירסא אלא שדלג הסופר וכו' א"כ יש לנו תלת נפקותות וא"צ להפיך ובזה אתי שפיר סיום דברי רבינו שמשון ולכל הנך תרתי מילי מפני גרירה אינו גט. ולכאורה אתמהה ממ"נ אם על דקאי ביה השתא קאי דהיינו בעתים חלומה חדא היא ואיך אמר הנך תרתי ואם על כללות הנפקותות קאי א"כ תלתא נינהו איך אמר תרתי ולדידי הדבר נכון מאוד דרבינו שמשון הוסיף בסוף דברי הירושלמי ויכולה היא לשמור את גיטה אלא דגם התוס' ביבמות הנ"ל ג"כ גרסי כן אלא שהם אינם מפרשים שזה נפקותא בפני עצמה רק הם מפרשים שזה אדלעיל קאי על עתים חלומה שפירושו דלהכי למ"ד מפני שאינה יודעת לשמור את גיטה מותר שיש לה עתים שהיא חלומה ויכולה היא לשמור את גיטה דהיינו בעת חלימותה יכולה היא לשמור את גיטה. וא"כ כל זה נפקותא אחת אבל רבינו שמשון סובר שזה נפקותא אחרת ולכן אמר וכל הנך תרתי מילי למ"ד מפני גרירה אינו גט, וכוונתו לומר שאין זה מלה חדא רק תרי מלות עתים חלומה היא מלה לעצמה ויכולה היא לשמור את גיטה מלה בפ"ע:

והנלע"ד יותר דגרסת רבינו שמשון גה בנפקותא שיש לה אב ג"כ היה הגירסא מאן דאמר מפני גרירה אסור מאן דאמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה אב ולא היה מסיים ויכולה היא לשמור את גיטה והרואה ראה בסוף דברי הירושלמי אחר נפקותא דעתים חלומה שמסיים ויכולה היא לשמור את גיטה וסבר שזה קאי אדלעיל לפרש להכי הוי גט משום דיכולה לשמור בעת חלימותה וכן הוא האמת לפי הבנת התוס' ולכך העמיד ג"כ ביש לה אב ויכולה היא לשמור שהוא ג"כ פירוש דלכן מותר לפי שיש לה אב ויכולה על ידו לשמור את גיטה. אבל לדעת רבינו שמשון הפירוש מובן מעצמו וסוף דברי הירושלמי אינו לפרש רק נפקותא בפ"ע:

גם מ"ש הב"ח דגרסינן בירושלמי בעבר וגירש למ"ד מפני גרירה אסור אין הכוונה דדוקא למ"ד מפני גרירה אסור אבל למ"ד מפני שאינה יודעת לשמור מגורשת, כי זה אין לו טעם רק הכוונה דגם למ"ד מפני גרירה אסור וק"ו למ"ד מפני שאינה יודעת לשמור. והיותר נלע"ד דמה דמסיים הב"ח והיינו נמי דר' יצחק בפרק חרש הך מלתא נמי נעתק ונחלף ממקומו בדברי הב"ח וכך הוא הגירסא בב"ח דגרסינן בעבר וגירש למ"ד מפני גרירה נמי אסור והיינו דר' יצחק בפרק חרש וכוונתו דלפי הגירסא בגמרא שלנו ומ"ט אמרו אינה מגורשת משמע דאפילו בדיעבד אינה מגורשת. וברי"ף באמת הגירסא ומ"ט אמרו אינה מתגרשת אבל בגמרא שלנו דגרסינן אינה מגורשת אפי' דיעבד משמע ואף שמסיים הגמרא דלא קתני עולמית אין הכוונה שבדיעבד מגורשת אלא הכוונה שאם נשאת לא תצא וכן פירש הנימוקי יוסף: