נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/מ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מ[עריכה]
תשובה ע"ד עגונה מנחוד. ועצם הענין יבואר מתוך התשובה:
נראה לע"ד אפילו ר"ת שהקיל לאחר ג' ימים היינו אם כל גופו שלם ולא נחבל בפנים. וכן מה שמקיל בספק ג"י אפילו נחבל בפנים היינו ג"כ בגופו שלם אבל כשאין גופו שלם לא מצינו בתוס' בשם ר"ת להקל כי מ"ש התוס' והיכא שאינו נחבל בפניו אדלעיל קאי שלעיל כתבו דרך ספק שמא דוקא בסימנים וכו' וכתבו אח"כ שאם אינו נחבל בפניו לית ביה ספיקא. ונראה דבר פשוט שיוכלו להכיר אפי' לאחר כמה ימים אבל כל זה בגופו שלם אלא שאם נחבל אף שגופו שלם מסתפקא להו אם יוכלו להכירו אחר ג"י ואם אינו נחבל פשוט להם להתיר כי הך מילתא דר"ת גופא חידוש היא להתיר אחר ג"י והבו דלא לוסיף כי אם מה שמוכח בודאי מדברי ר"ת וכן בדברי התוס' דף קט"ו ע"ב יש לומר דמיירי שגופו שלם ובדברי הרא"ש משמע יותר שהוא כן שהרא"ש כתב והיכי שאינו נחבל בפניו נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו ע"י ט"ע של גופו וצורתו הרי שכתב בהדיא ט"ע של גופו וצורתו וכן משמע להדיא בדברי הרא"ש דף קט"ו ע"ב:
אמנם מדברי המרדכי שהעתיק הב"י משמע דמקיל ר"ת אם רק כל הצורה שלם דהיינו פרצוף וחוטם וסנטר ושפתיו. אך על ר"ת עצמו רבו החולקים וא"כ אף שיש לצרף דעתו לשאר קולות מ"מ היכא שאין גופו שלם שאפי' בדעת ר"ת לא ברור לן ההיתר ונפל הך היתרא בבירא. וק"ו בנדון דידן שהיה חבול בפנים:
ומ"ש הרב מנחוד בשם קו"ע סי' שע"ח שאם מעידין עליו שלא נשתנה מעידין עליו אף אחר ג"י. שקר העיד בשם קו"ע אבל כך מבואר שם בקו"ע הא דאין מעידין כשנמצא אחר ג"י משום דאמרינן מסתמא נשתנה. אבל אם מעידין עליו דלא נשתנה מעידין עליו. והיה סבר הרב הנ"ל דגם סוף הדברים דמעידין עליו קאי אאחר ג"י ולא כן הוא אלא הפירוש הוא כך דשם בתשובת מהרי"ט אספק אם הוא תוך ג"י או אח"כ קאי וקאמר דהא דאין מעידין כשנמצא אחר ג"י הוא משום דאמרינן דמסתמא נשתנה אבל אם מעידין דלא נשתנה מוכח שעדיין תוך ג"י הוא דאל"כ אלא שהוא אחר ג"י למה לא נשתנה אלא ודאי שתוך ג' ימים הוא ולכך מעידין עליו. והנני מעתיק דברי מהרי"ט בתשובה ההיא וז"ל איברא דמסתברא לי דהיכא שמעיד עליו שלא נשתנה גופו משעת מיתה בנפיחה או במראה לא חיישינן דהא דאמרו לאחר ג"י אין מעידין עליו היינו מטעם חזקה דלאחר ג"י נופח גופו כדמוכח מלשון התוס' ובירושלמי מייתי עלה כל תלתא יומי וכו' ולפיכך אע"פ שנראית בט"ע שזה פלוני אין סומכין על עדות זה דחזקה משתנה ולא ידעי אבל אם ספק הוא אם מעידין עליו שלא נשתנה בגוף אלא כמת שעבר עליו יום או יומים אדרבה מתוך האי חזקה יש לנו לומר ודאי תוך ג"י דאי לאחר ג"י היה ראוי להשתנות ובזה אפילו הרמב"ן והרשב"א מודים דלא מספקינן ביה כלל וכן בהעלוהו מן המים ואין ידוע להם ששהה והם רואין שאין בו שום שינוי של נפיחה וכו'. הרי ביאר מהרי"ט דדוקא בספק ג"י הוא שהקיל אבל בודאי אחר ג"י אע"פ שנראה להם בט"ע דאין בו שינוי אמרינן חזקה משתנה ולא ידעו והב"ש העתיק בקצרה אבל הבא לדבר בדיני עגונה אין לו לדבר מתוך קו"ע והב"ש כוונתו להזכיר לעיין שורש הדברים. ועוד יגיד עליו ריעו סוף דברי הב"ש וכן בהעלוהו מן המים ואינו יודע אם שהה ונראה שאין בו שינוי של נפיחה וכו' דאף שאין בו שום שינוי אין להקל כי אם בספק אשתהי:
הן אמת שבמרדכי ראיתי וז"ל א"נ אפילו אי איכא שלפעמים דרכם להתנפח ואין יכולין להכירו מיהו היכא שאנו רואים ומכירים אותו יפה יוכל להעיד אפילו אחר ג"י עכ"ל. הרי מבואר שהתיר להדיא אפילו לאחר ג"י. אמנם הדבר פשוט דבהמרדכי שם אקולא שהזכיר למעלה סובב. ומתחלה אוכיח ראיה ברורה שאפילו רואים בו שלא נשתנה כלל אין מעידין עליו אחר ג"י דהרי המרדכי ע"פ מה שהביא בשם ר"ת שאם אינו חבול בפניו מעידין אפילו אחר כמה ימים הקשה א"כ מאי הקשה בגמרא מההוא דטבע בדגלת דאנסבה לדביתהו בתר חמשא יומא ודלמא שם היה שלם ומשני דקים ליה לתלמודא דשם הוה עובדא כעין מתני' ע"ש במרדכי. ומעתה אני מקשה איך אפשר דהיכא דלא נתפח שרואין בו שלא נתפח מעידין אפילו לאחר ג"י א"כ מאי מקשה הגמרא והרי שם לא נתפח וליכא למימר דקים ליה לתלמודא דשם הוה עובדא דאתפח דבאמת לא כן היה המעשה שהרי משני שאני מיא דצמתי ופי' רש"י ואין מניחין לתפוח וא"כ באמת לא נתפח שם וא"כ למה הוצרך לומר שאני מיא והוי ליה למימר הב"ע שראו שלא נתפח א"ו שבודאי ג"י לא מהני שאף שנראה שלא נתפח אפ"ה ודאי נתפח ואין אנו מרגישין בו.
ומעתה דברי המרדכי שם שכתב שהיכא שרואין ומכירין יפה יכול להעיד אפילו אחר ג"י אדלעיל קאי דלעיל מיניה כתב המרדכי ואין מעידין אלא תוך ג"י אומר ר"ת דהך בבא קאי אדלעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואההוא קאמר דאין מעידין לאחר ג"י על אותו שאין לו אלא פ"פ עם החוטם דבבכורות נמי מעיקרא הוה ס"ד דמעידין על פ"פ בלא חוטם ונהי דפשטינן התם דפ"פ עם החוטם שגם החוטם צריך מיהו התם נמי הוי הפירוש הכי עם החוטם ולא יותר אבל היכא דאית לי' שפתים וסנטר מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים אם מכירין אותו וא"ת א"כ מאי פריך בגמ' אי אמרת לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן ס"ל הוה לי' למימר דהתם מיירי שכל הפרצוף קיים. וי"ל דקים ליה להגמ' דהכא הוה עובדא כעין מתני' שלא היה אלא פ"פ עם החוטם ותו לא. וקשה לר"י דא"כ איכא מכה ומאי קאמר ה"מ וכו' והא בהך עובדא נמי איכא מכה וי"ל דהא דמיא מרזו מכה היינו שנחתכו רגליו אבל בפרצוף אינו מתקלקל במים אע"ג דאיכא מכה ועוד קשה לר"י ממדרש שהושיבו שומר עד ג"י כדי שלא יתירו נשותיהם משמע דאחר ג"י אינו יכול להעיד וי"ל דהתם הרוגי מלכות מרובים בפצעים וחבלים מתקלקלים ואינן יכולין להעיד עליהם להכירם לאחר ג"י א"נ איכא אפילו שלפעמים דרכם לתפוח ואין יכולים להכירו מיהו היכא שאנו רואים ומכירים יפה יכול להעיד אפילו לאחר ג"י. וכוונת המרדכי שאפילו לא אמרינן דשם היו הרוגי מלכות מרובים בפצעים ונימא שהיו שלמים בלי פצעים מ"מ עשה והושיב שומרים שלפעמים מתנפחים בשלשה ימים ואי אפשר להכירם אפילו הם שלמים כל הפנים בלי חסרון אבל היכא שאנו רואין ומכירין יפה יכול להעיד אפילו לאחר ג"י והיינו בשכל הפנים שלם בלי חסרון אבל היכא דהוה בגווני דמתניתן שאין שם רק פ"פ עם החוטם אפילו מכירין ורואין אינו מועיל וכן לדעת שאר הפוסקים אליבא דר"ת כולהו כשהגוף ג"כ שלם אבל אם אין הגוף שלם אפילו מכירין ורואין כל הפנים שלם ולא נשתנה כלל אין מעידין לאחר ג"י וכן להחולקים על ר"ת בשום אופן אין מעידין לאחר ג"י:
וא"כ כאן שהכרת היהודים היה ביום ד' וההרוג נמצא בשבת והיה בודאי לאחר ג"י והגוף נחתך מן הראש ובהפנים היו שני פצעים אחד על פדחתו והשני על חוטמו ושני מקומות הללו הם עיקר הכרת הפנים ובהם היתה חבלה פשיטא דלכ"ע לא מהני. והנכרי שראה אותו ביו"ט שני של שבועות שהיה ביום ב' ג"כ לדעתי לא מהני כלל. חדא שהרי היהודים כאשר הלכו בי"ט של שבועות מעירם בשביל המת הזה לקחו אתם שליח נכרי ובבואם לטרוטנויא ולא נתנו רשות לקברו ולא הלכו הם להיער אמר להם השליח הזה שהוא רוצה לילך לראות את ההרוג והלך וחזר ואמר שהכירו. הנה אמירתו שילך ויראה לא היה כוונתו שיראה אם מונח שם הרוג שהרי זה היה ידוע ושם היו כמה נכרים ששמרו אותו מיום שנמצא ע"פ פקודת המושל אלא ודאי כונתו שרוצה לילך להכיר אם הוא זה היהודי שהם מחפשים אותו א"כ שוב לא הוי מסל"ת. ועוד שהרי גם אז כבר יש ספק אם הוא אחר ג"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' ספק אין כאן אלא ודאי אחר ג"י כיון שנמצא בשבת ביער ובודאי יהודים דרכם לשבות בשבת או באושפיזא או בבית אחר אבל אין שום יהודי הולך בדרך בשבת וא"כ בודאי קודם שבת נהרג בהיותו ביער בדרך וא"כ יו"ט שני של עצרת שהיה בשני בשבת היה בודאי אחר ג"י בלי ספק אלא שיכול להיות שנהרג כמה ימים קודם שבת והיה זמן רב אחר ג"י אבל עכ"פ אחר ג"י היה:
ומ"ש אין מעידין אלא עד שלשה ימים אם בעינן מעת לעת או לא כל דברי הרב מנחוד בזה אין להם על מה שיסמוכו ומה ראיה מביא ממקומות שפירשו שבעינן מעת לעת. ומה שתמה וכי זה ישתנה בחמשים שעות וזה ישתנה בע"ב שעות אין בדברים האלה ממש וכמו שאמרו בנטל"פ דדעת ר"ת דלא בעינן מעת לעת אבל כל הלילה בעינן ונסתפק ר"ת אם תחלת הלילה גורם או סוף הלילה לכך בעינן כל הלילה. והנה לדעת ר"ת או סוף הלילה גורם או תחילתו ולפ"ז אם סוף הלילה גורם ג"כ תקשה פעמים שנפגם בשעה אחת כגון שבישל קודם עלות השחר כמו שעה שבעלות השחר הוא נפגם ופעמים שנפגם בכ"ד שעות כגון אם בישל בתחלת היום אחר עלות השחר שאינו נפגם עד מחר בעלות השחר וכמו כן אם תחלת הלילה גורם ג"כ תקשה כזה. אלא זה לאו קושיא אלא שזה הזמן גורם ואין חילוק אם הוא שעות הרבה קודם או רגע כמו כן נימא ששלשה ימים שאמרו היינו שסוף שקיעת החמה שלש פעמים גורם השינוי צורה וא"כ אין חילוק בין נהרג ליל מ"ש בתחילתו ובין נהרג באחד בשבת קודם שקיעת החמה תיכף בתחלת ליל רביעי דהיינו יום שלישי בלילה כבר מקרי אחר ג"י. באופן שאין לנו שום הוכחה אם הנך ג"י שהוזכרו במשנה היינו מעת לעת או לאו אבל מן הסתם היכא שהוזכרו מנין הימים לא בעינן מעת לעת ובמס' שביעית פ"ב משנה ו' ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת א"כ נזכר כאן ג' ימים. ועד כאן לא אמר רבינא בפסחים דף נ"ה ע"א אלא דתרי מקצת היום ככולו לא אמרינן בהשרשה אבל ביום ראשון לחוד ודאי אמרינן מקצת היום ככולו וא"כ במשנתנו שנזכר ג"כ שלשה ימים מקצת יום ראשון ככולו:
ובדינו של מהר"ל מפראג מה שנחלק עליו הב"ש בס"ק ס"ט אם יש לצרף הכרת הבגדים לסימני הגוף אין לנו עסק בזה כי אין לנו בנדון דידן שום סימני הגוף כלל. ומ"ש הרב מנחוד דעכ"פ ט"ע לאחר ג"י אפילו להחולקים על ר"ת עכ"פ לא גרע מסימנים דבר זה אינו דודאי ט"ע שאחר ג"י גרע טפי מסימנים ותדע דאס"ד דט"ע לאחר ג"י חשיב כסימנים א"כ מאי בעי בגמ' אי סימנים דאורייתא הא ודאי לאו דאורייתא נינהו דאי דאורייתא א"כ למה אין מעידין אחר ג"י:
ומ"ש הרב מנחוד להכריע כמהר"ל מפראג דאי כב"ש שכתב בסוף ס"ק ס"ט דמשנתנו מיירי בכלים דלא מושלי ולכך סימנים הוא דלא מהני הא ט"ע או מובהקין ביותר מהני והקשה הרב הנ"ל א"כ הא ודאי דכלים דלא מושלי לא עדיפי מגופו ממש וכיון דבגופו לא מהני סימנים אמצעים ק"ו בכלים ואם כן עדיפא הוה ליה לתנא לאשמעינן בכלים דמושלי אפי' מובהקין ביותר או ט"ע לא מהני משום דחיישינן לשאלה , הא לאו קושיא היא דתנא אתי להשמיענו דדוקא סימנים הוא דלא מהני בשום כלים הא ט"ע או מובהקין ביותר דהוי כט"ע איכא כלים דמהני והיינו כלים דלא מושלי דבהו איירי התנא להב"ש וחידוש אתי לאורויי דבכלים לא חיישינן לשאלה שגם זה הוא חידוש דין ותדע שהרי הרב ב"י סובר דלמ"ד סימנים דרבנן אפי' בכלים כאלו ג"כ חיישינן לשאלה:
גם כאן לא נמצא לבוש בשום דבר רק ערום היה מוטל ואין כאן שום ראיה מכלים לא מבעיא לדעת ב"ש בס"ק ס"ט דאפי' נמצא סמוך לו לא מהני אלא אפי' יבוא אדם לפקפק בזה מ"מ כאן לפי הנזכר בדברי הרב מנחוד לא נמצא הטלית קטן וסידורל ותפילין ושרייב ביכל וכן טולראנץ צעטיל אפילו סמוך לו רק נמצאו ביער כמה ימים קודם ואז חיפשו ועדיין לא מצאו ההרוג כלל רק אחר כמה ימים נמצא ההרוג ועל ההרוג לא נמצא שום דבר רק הבלויא רעקיל שלו היה פרוס על הברית קודש ובלויא וויקל מלא דה סמוך. והנה מה שנמצא הבלויא רעקיל על הברית קודש לדעתי גרע מסמוך לו כי בודאי זה עשה אדם בכוונה לכסות ברית קודש וא"כ בודאי יהודי עבר שם וראה הרוג ערום מוטל ולא היה בכחו להוליכו גם נתירא מחמת שלא יעלילו עליו שהוא הרגו ולכן שלא להניחו מוטל בבזיון פרס עליו הבגד ההוא לכסותו וא"כ יש לומר שלקח בגד שלו מעצמו לכסות המת. ומה שנזכר בגביית עדות גם איזט גפונדן גיווארין זיין ארבע כנפות מלא דה לא נזכר שמצאו אצלו או סמוך לו , ולפי משמעות דברי הרב מנחוד לא נמצא סמוך לו גם לפי דעתי הבלויא רעקיל לא ניכר בט"ע רק ע"י צבע בלויא ותדע שנזכר בגב"ע שכל אנשי גרושבוק קאנין דאס ארבע כנפות ולא נזכר שמכירים הרעקיל גם בלויא וויקל לדעתי קשה שהיה בו ט"ע ולדעתי ע"י הצבע בלויא הכירו והאנשים הללו לאו בני תורה וסוברים שזה מיחשב הכרה ובאמת חוורי וסומקי לאו כלום הוא:
ומ"ש עוד הרב מנחוד שאשתקד עדיין היה בימי חג השבועות זמן קור ורצה להקל מחמת שנזכר בקו"ע סימן שצ"ה, זה הבל דשם מיירי כשהקור חזק עד שבשעה אחת נקרש והיינו באמצע ימי החורף טבת ושבט אבל על סיון לומר שמקרי ימי הקור דברים בטלים הם:
באופן שבאשה הזאת אין שום קולא מחמת הבגדים אפי' אי לא חיישינן לשאלה וגם ההכרה הנ"ל אחר ג"י בודאי. ומה שחילק הרב מנחוד בין זמן רב אחר ג"י או לא הוא דבר בטל. ומה שהכיר הנכרי הי' ג"כ בודאי ביום הרביעי רק ספק אם היה אחר השלשה מעת לעת דהיינו ע"ב שעות ומן הסתם שלשה ימים לא בעינן מעת לעת ואפי' אם יהיה ספק לנו בכוונת המשנה א"כ יש ס"ס להחמיר שמא כבר מונח זמן רב ואת"ל שבע"ש הסמוך נהרג דלמא לא בעינן מעת לעת. ועוד שלפי הנראה הכרת השליח לא היה ביו"ט שני בבוקר שהרי בו ביום הלכו מג"ב לטרוטנויא ואחר בואם שם הוא שהלך השליח ליער ואם כן אפי' נהרג בע"ש ג"כ קרוב הדבר מאד שהיה אחר שלשה מעל"ע. וגם אמירתו של זה לכאורה לית ביה ממשא דלא מיקרי מסל"ת וכמו שכתבתי. לכן לדעתי אשה זו עדיין בחזקה אשת איש היא כבראשונה: