נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/מב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מב[עריכה]
תשובה
שלום רב, לאור נערב, ה"ה כבוד אהובי ידידי הרב המופלא ומופלג בתורה ויראה כבוד מוה' ליזר נ"י:
אתמול קבלתי מכתבו ואין דרכי לפתוח אגרות הבאות בשבת ע"י נכרי ובלילה פתחתי וראיתי מגלה עפה. ובעיני קשה מאד המחלוקת אשר שם בין בעלי תורה ובעו"ה עבור זה ההמון מזלזלים בבעלי התורה: וע"ד ההוראה שהורה מעלתו בבשר שנמלח ותוך שיעור מליחתו נטף מצירו על בשר שלא נמלח עדיין והיה מונח בכלי שאינו מנוקב והציר נטף טיף להדי טיף והיה נראה ציר הרבה בכלי התחתון והבשר היה מונח בציר כל הלילה ובא המעשה לפני מעלתו והטריף כי בציר לא בעינן יום שלם. והרב מוהר"ר וואלף קרא להשואל וא"ל שבחנם הטריף. והנה בגוף הדין המכשיר והמטריף שניהם לא אשתבשו וכל אחד יש לו עמרדים לסמוך ומהרש"ל מתיר להדיא בפחות ממעל"ע הביאו הט"ז בסימן ע' ס"ק י"ז ורמ"א לדעתי ג"כ סובר כן ויפה כיון המנחת יעקב כלל וי"ו ס"ק ה'. ומ"ש הש"ך בסימן ע' ס"ק ל"ו ועי"ל דע"כ הכא מיירי בכלי מטקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית כמ"ש בס"ק מ' עכ"ל הש"ך. ואני אומר ערבך ערבא צריך והיכן מצינו לרמ"א שסובר כן אי משום דברי רמ"א בסוף ההגה"ה שכתב מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר, הלא הט"ז בס"ק כ' פירש דברי רמ"א דקאי אאחר ששהה שיעור מליחה ע"ש. ואי משום דברי רמ"א בת"ח כלל ז' דין ב' ששם מיירי בנמלחה ולא שהה שיעור מליחה ע"ש הלא ע"ז אנו דנין דאולי רמ"א כאן בש"ע חזר מדבריו שבת"ח. ועיין ט"ז ס"ק י"ז. ועוד דאיכא למימר דבת"ח איירי בשהה שיעור כבישה היינו מעל"ע אלא דזהו דוחק דא"כ למה כתב רמ"א שם בת"ח דבכלל וי"ו מיירי ביש לציר מקום לזוב הל"ל דבכלל וי"ו מיירי בלא שהה שיעור כבישה:
מיהו הנלע"ד דאף בת"ח כלל ז' לא החמיר לאיסור באין לציר מקום לזוב אלא בנמלחה ולא שהתה שיעור מליחה והמ"י בס"ק ז' ג"כ רצה לומר כן אלא שלא נתן שום טעם לחלק ולכן נשאר בצ"ע, לענ"ד הוא מטעם נמלח בכלי שאינו מנוקב. ואף דכתב רמ"א שם להתיר מה שחוץ לציר ולא חיישינן דדומה למולח בכשא"מ ע"ש היינו שלא לאסור גם מה שחוץ לציר ומטעם דזה לאסור מה שחוץ לציר אפילו נמלח ממש בכשא"מ גמור אינו אלא חומרא בעלמא וכמו שסיים שם בת"ח ולכן התיר מה שחוץ לציר ומיירי שמונח באויר כמ"ש הש"ך בס"ק מ' אבל מה שבתוך הציר אוסר מטעם נמלח בכשא"מ אף שמונח באויר ואף גם מזה חזר בו בש"ע ופוסק דבעינן יום שלם או אם נימא דלא חזר בו היינו ביש לציר מקום לזוב כמ"ש הש"ך בס"ק ל"ו אבל בלא נמלח כלל מודה רמ"א דבעינן שיעור כבישה גם למה שבתוך הציר אפילו אין לו מקום לזוב ובעינן מעל"ע דלענין דנימא שאינו יוצא אח"כ ע"י מליחה מטעם כבוש כמבושל לא אמרינן דשיעור כבישה הוא כדי שיתננו ע"ג האור וירתיח. באופן שבעובדא דידיה הט"ז אוסר בודאי ורש"ל מתיר בודאי והפר"ח אוסר והמנחת יעקב מתיר. ומ"ש מעלתו שהמ"י מיירי בכלי מנוקב ליתא דא"כ למה הוקשה לו מסימן ק"ה נימא דשם מיירי באין לציר מקום לזוב וכדברי הש"ך בס"ק ל"ו ובדעת רמ"א אין להכריע והש"ך עצמו מסיים בס"ק ל"ו דצ"ע לדינא וא"כ מעלתו שאסר יש לו עמודי הוראה דקיימי כותיה ולא עשה שפיר זה שדבר סרה עליו. ואמנם לדינא דעתי נוטה באין הפ"מ לאסור לחלוטין ובהפ"מ או לכבוד שבת הייתי מתיר בלא נמלח כלל לצלי דבזה יש לנו עוד סיוע מדברי המחבר בסימן ס"ט סט"ו דאין כבוש אוסר לצלי ועיין בש"ך שם ס"ק ס"א. דברי הד"ש: