נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/כח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כח[עריכה]
תשובה
דומה דודי לצבי ולעופר. הנותן אמרי שפר. אשכול הכופר. ה"ה כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגדול. מעוז ומגדול. החכם השלם. אוצר בלום. כבוד מוהר"ר צבי הירש סג"ל אב"ד דק"ק טו"ו:
מכתבו הגיעני מחרת יוה"כ עם הדג. והנה אשר שאל אם לסמוך על עדות המעידים האוכלים אותו במקומם: הנה לענין נאמנות העד הא ודאי דע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק אסורא וק"ו שיש כאן עדות שנים ויותר, אלא דלו יהיה שאוכלים אותם במקומות ההם אכתי אם יוכלו לאכול במקומם שכבר הורגלו לאיסור על סמך ממקומות ההם הדבר תלוי בפלוגתא בי"ד סימן פ"ב סעיף ה' וטעם האוסר שם הוא מפני שאולי במקומותם יש עופות טמאים הדומים לאלו שייך גם בדגים היכא שאין להם קשקשת רק שבקצת מקומות נהגו בו היתר שהם מקובלים שם שמשירין במים ועכ"פ כיון שאין לו קשקשים לפנינו שוב הוא מצד האפשר שיהיו מיני טמאים דומים לו בתבניתו ובמראיתו במקומות אחרים ולכן נהגו באותן מקומות בו איסור. והא ודאי שקהלתו היא קהלה ישנה ואין אדם זוכר תחלת מניעת אכילת דג זה מאיזה טעם היה. ואמנם אני נסיתי דג זה ויש לו שתי שורות קשקשים שורה אחת בצד ימין ושורה אחת בצד שמאל ומה בכך שאינן נקלפים ביד והלא נקלפים בכלי וגם נסיתי לאחר ששרה בכלי שני במים מן האפר שקורין לויג כמו שלש שעות נקלפו ביד. ולדעתי אפילו לא היו נקלפים קודם שריה כלל רק אחר שריה הנ"ל ג"כ הוא סימן טהרה. ואין לומר שהשריה במים עזים הנ"ל גרם לו שיקלפו דמה בכך סוף סוף שריון קשקשים הוא לבוש וגוף החומרא שהמציא רבינו הרמב"ן בפירוש התורה בפ' שמיני שאם אינם נקלפים כלל לא נחוש בו לסימן טהרה אלמלא אמרה אדם אחר הייתי דן כנגדו ומה בכך שאינם נקלפים והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי או בת"כ אדרבה במשנה אמרו קשקשים הקבועים בו. והרמב"ן שם בפירושו נדחק בזה וכתב אם אין נקלפים לא נקרא לבוש שהרי הם דבוקים בעור. ואני אומר שהעור עצמו וגם הבשר נקרא לבוש וכן כתיב עור ובשר תלבישני כו'. ויש לדחות קצת:
ואמנם מדברי רבותינו בעלי התלמוד היה לי להביא סתירה בפ' אין מעמידין ל"ט ע"א נקטיה להדי יומא חזא דהוה ביה צמחי ושרייה ולדברי הרמב"ן מה בכך דחזי לעין השמש שהיו בו צמחי אכתי מאן יימר שנקלפים ממנו והיה לו לנסות אלא ודאי דכל היכא דאמת היו קשקשים לא איכפת לן אם נקלפים. אבל מה אעשה ורבינו הגדול הרמב"ן אמרה והה"מ בפ"א ממ"א הביאו. והרב בית יוסף בריש סימן פ"ג הביאו ורמ"א קבעו בהג"ה צריכין אנו לכוף אזנינו ולשמוע דבריהם באימה. אבל עכ"פ כל שנקלפים יהיה ע"י איזה פעולה שיהיה כבר הם נקראים קשקשים ודג טהור הוא. ולכן ידע שדג זה ששלח לכאן טהור הוא בלי ספק כלל ואם גם מין השני שהזכיר במכתבו יש להם ג"כ שורות קשקשים הללו גם הם מותרים בלי שום חשש. דברי הד"ש: