נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/יד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יד[עריכה]
תשובה
להגאון מוהר"ר אלעזר אב"ד דק"ק קעלין בע"ה ספר אור חדש:
מה דקשיא ליה במסכת מנחות דף י"ט ע"א דמשני לר"ש דהא דלא מקיש שחיטה לסמיכה להיות בבעלים היינו שהוא ק"ו מזריקה והרי מוכח בדף ק"א ע"ב בתוספות דלר"ש היקש מבטל ק"ו אפילו היכא דאיצטריך ההיקש לדבר אחר ואיך משני כאן דיליף ק"ו מזריקה והרי לסמיכה הוא היקש וצע"ג ע"כ דברי מעלתו: ואני תמה היכן הוזכר בדף ק"א בתוס' היקש ג"ש אמרו תוספות דס"ל לר"ש ע"ש בתוספות בד"ה בשר בחלב. ואמנם בזה עדיין לא הייתי דוחה קושייתו לחלוטין ואכתי היה מקום עיון אם ג"ש עדיף מהיקש או היקש עדיף מג"ש ועיין בזבחים דף מ"ח ע"א וע"ש בתוספות ד"ה דכ"ע והיה מקום ג"כ לתרץ קושייתו כיון דלר"ש עיקר איסור בשר בחלב אתי מהך ג"ש לכך הך ג"ש עדיף מק"ו וכמו שכתבו שם תוס' לענין ג"ש דלה לה מאשה. ואמנם בלא"ה נלע"ד לתרץ תמיהתו וכך הוא הצעת הענין דרבנן ילפי ממה דכתב ויצק וגו' והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרים בזר והיינו מדלא כתיב כהונה עד הקמיצה ור"ש סובר וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולכך לא הוצרך לכתוב כהונה ביציקה. והקשה אלא מעתה ושחט כו' והקריבו וגו' דילפינן דשחיטה כשירה בזר מדלא כתיב כהונה עד הקבלה ג"כ נימא וי"ו מוסיף לכך לא הוצרך לכתוב כהונה אצל שחיטה ומשני שאני התם דכתיב וסמך ושחט מה סמיכה בזרים כו':
והנה יש לדקדק מה חזית להקיש שחיטה לסמיכה מדכתיב וסמך ושחט נקיש שחיטה להקרבה מדכתיב ושחט והקריבו. וצ"ל כיון דאיכא לאקושי לסמיכה ונימא וי"ו של ושחט מוסיף על ענין ראשון שהוא סמיכה ואיכא למימר וי"ו של והקריבו מוסיף על ענין ראשון שהוא שחיטה ולאקושי לקבלה וכיון דאיכא היקשא לכל צד לא הוה לרחמנא לסמוך על ההיקש והוה למכתב ושחטו בני אהרן הכהנים והקריבו את הדם ומדלא כתיב כהונה עד והקריבו ש"מ מקבלה ואילך מצות כהונה יע"ז מקשה ונימא וסמך ושחט מה סמיכה בבעלים. והנה בודאי שיש להשיב אדרבה ושחט והקריבו כתיב מה הקרבה שלא בבעלים אף שחיטה שלא בבעלים. אלא שהקושיא כיון דאיכא לאקושי לסמיכה ואיכא לאקושי להקרבה מה חזית דסמכת לקולא דלמא לחומרא ועוד שלסמיכה ההיקש הוא היקש מלא אבל להקרבה אין ההיקש מלא שהרי עכ"פ לכהונה אינם שוים ובעינן שחיטה בבעלים וע"ז שפיר משיב כיון דאיכא היקש לכל צד אף שההיקש לסמיכה יש לו קצת מעלה שהוא היקש מלא ולחומרא מ"מ שוב ילפינן ק"ו מזריקה וגלי הק"ו דמקשינן לקבלה שאינה בבעלים. זהו הנלע"ד ומרוב הטרדה קצרתי הכ"ד הד"ש:
גם יפה כתב הה"ג מוה' זלמן שאם אין הסירכא ממש נגד המחט התחוב בבית הכוסות בפנים אין לאסור אבל אמינא דהיינו במקום העובי של בה"כ אבל במקום הדק כיון שלדעת רש"י טריפה ורמ"א בסי' מ"ח סעיף ז' כתב דהכי נהוג אלא שכתב שבמקום הפ"מ יש לסמוך על המכשירין וכיון שכאן יש עוד ריעותא מחמת הסירכא אף שאינו כנגדו ממש מ"מ הרי הרבה מהאחרונים שהטריפו סירכא בשאר איברים אלא שאנחנו נמשכים אחר דברי הש"ע בסוף סימן ל"ז וסוף סי' מ"ו דאין סירכא אוסרת אלא בריאה אבל כיון שכאן מצטרף גם חומרא דרש"י שאוסר במקום הדק אפילו לא ניקבה מעבר לעבר אין להקל אפילו בהפ"מ. ואולי אם הוא הפ"מ וגם הוא שעת הדחק שהוא סמוך לשבת יש להתיישב אם יש להקל זולת זה אין להאריך בדברים הפשוטים. ועיין בנ"ב קמא חי"ד סימן ט"ו וסימן י"ט. דברי הד"ש: