נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קיב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיב[עריכה]
תשובה
מבן המחבר להרב המופלא החריף ובקי המושלם במעלות מוהר"ר משה פישר נר"ו בן הגאון מהור"ר מאיר פישלש זצ"ל. (כשהיה מהר"מ הנ"ל בחור בימי עלומיו):
אתמול בלילה עיינתי בקושייתו שהקשה על דברי התוס' במס' קידושין דף נ"א ע"א בד"ה דלא מפקדינא וכו' דהוכיחו שם דנשים מברכות על מצות עשה שהז"ג אע"ג דפטורות לגמרי אפילו מדרבנן דאל"כ היכי שמח רב יוסף הלא מפסיד כל הברכות עכ"ל התוספות. א"כ מוכח מדברי התוס' דסומא פטור ממצות אף מדרבנן דאל"כ איך מביאים התוספות ראיה מסומא לנשים אם סומא חייב עכ"פ במצות מדרבנן ונשים פטורות במ"ע שהז"ג אף מדרבנן א"ו דס"ל דגם סומא פטור ממצות אף מדרבנן. וזה הוא סתירה לדברי התוס' עצמם שכתבו במס' ב"ק דף פ"ז ע"א בד"ה וכן היה ר"י וכו' ומגילה דף כ"ד ע"א בד"ה מי שלא ראה וכו' דמה דאמר ר"י דסומא פטור ממצות היינו מדאורייתא אבל מדרבנן חייב דאי פטרת ליה מכל המצות אף מדרבנן א"כ ה"ל כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל עכ"ל. כן הקשה מעלתו. ולכאורה דבר זה צריך ישוב. אמנם אחר העיון קצת נלענ"ד לתרץ דאין כאן סתירה בדברי התוס'. דהנה ודאי אם סומא פטור מכל המצות מדאורייתא אף שהוא מחויב מדרבנן אפ"ה אינו יכול לברך על שום מצוה והוא עפ"מ דאיתא במס' שבת דף כ"ג ע"א גבי נר חנוכה דקאמר שם דמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' ופריך הגמרא שם והיכן צונו ופירש"י הא לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן ומשני רב אויא שם מלא תסור. ויצא לנו מסוגיא זו דאי לאו משום לא תסור ליכא ברכה במצוה דרבנן. ומעתה אני אומר דסומא לא יכול לברך על שום מצוה דאף שהוא מחויב מדרבנן מ"מ כיון שהמטבע שטבעו חכמים בברכה הוא אשר קדשנו במצותיו וצונו ואיך יאמר הסומא אק"ב וצונו הא הוא אינו מצווה מדאורייתא כלל. ואין לומר מלאו דלא תסור דכיון דסומא אינו במצות וחקים מדאורייתא א"כ גם על לאו דלא תסור אינו מצווה:
וראיתי להרב פרי מגדים בפתיחה כוללת לש"ע א"ח אות כ"ט כתב דמה דאר"י סומא פטור היינו ממצות עשה אבל במצות ל"ת מחויב מן התורה. ודבריו אינן מוכרחין. ומלשון התוס' במס' ב"ק שהוכיחו דאי פטרת לסומא מכל המצות וכו' אין נוהג בתורת ישראל כלל ע"ש בלשון התוס'. מזה מוכח דפטור אף ממצות ל"ת. ופקחתי עיני וראיתי שינוי לשון בתוס' בזה. דבמס' ר"ה כתבו התוס' שיהיה נראה כישראל דאי פטרת ליה נמצא דאינו נוהג כישראל כלל. ולשון זה יש לפרש כהרב פרי מגדים הנ"ל דמה שסומא מוזהר בל"ת עדיין ליכא היכרא שהוא ישראל כיון דהוא בשב ואל תעשה משא"כ במצות עשה אית ליה היכרא שרואין שעושה המצוה. אבל לשון התוס' במס' ב"ק שכתבו דלא ה"ל כישראל אינו סובל פירוש זה וכן הוא פשטא משמעות הדרשא דר"ש בריה דר"א במס' ב"ק דכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים וזה כולל כל המצות מ"ע ול"ת ואיך יכול לברך כיון שאינו מחויב מדאורייתא רק מדרבנן ועל חיובו מדרבנן אין לו לברך כקושית הגמרא במס' שבת. ולפ"ז שפיר הוכיחו התוס' דהיכי שמח רב יוסף כשאמרו לו דהלכה כר"י דסומא פטור מן המצות הלא מפסיד כל הברכות. וע"כ צריכין לומר דאעפ"כ יכול הסומא לברך ולומר אשר קדשנו אף שהוא אינו מצווה מ"מ הואיל וכל ישראל מצווים גם הוא יכול לומר אשר קדשנו ולא מטעם ערבות דכיון דסומא פטור מכל המצות וחקים ממילא אינו בערבות. ומעתה שפיר הוכיחו התוס' דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג אף שאינן מחויבות אפילו מדרבנן מ"מ יכולות לברך כמו דסומא מברך מטעם שכל ישראל מחויבים מצי אמר אשר קדשנו במצותיו וצונו כמו כן גם נשים מברכות על מ"ע שהז"ג אף שאינן בערבות כמו שכתב הרא"ש במס' ברכות דף כ"ג ע"ב מ"מ מברכות ואומרות ג"כ אשר קדשנו במצותיו אף שאינן מצוות כלל הואיל וכל ישראל מצווים. ואף שיש לחלק דשאני סומא דעדיף לענין ברכה משום דהוי ממין בר חיובא אבל נשים אינן ממין בר חיובא וכן כתב הרא"ש שם בפ"ק דקדושין מ"מ יש לומר דלא ס"ל להתוס' הך סברא וסבירא להו דנשים עדיפי דחייבות עכ"פ במצות ל"ת ומ"ע שאין הז"ג:
אחר זה ראיתי שדברי התוס' הם עניים במקום זה ועשירים במקום אחר שהתוספות במס' ר"ה דף ל"ג ע"א ד"ה הא ר"י כתבו ג"כ סברת הרא"ש הנ"ל לחלק בין סומא לאשה. ועוד כתבו שם לחלק דסומא כיון שחייב מדרבנן יכול לברך וצונו משום לא תסור ע"ש. והוא תמוה דכיון דסומא אינו במצות וחקים גם על לאו דלא תסור אינו מוזהר כנ"ל. ועכ"פ אנו רואים דלהתוספות לא ברירא להו סברא זאת בחילוקם אשר חלקו במקומות שונות לחלק בין אשה לסומא כמ"ש לעיל בשינוי לשון התוס' במסכת ר"ה ובמס' ב"ק. ומעתה ליכא סתירה כלל בדברי התוס' וצדקו יחדיו דגם במסכת קידושין סברי התוס' דסומא חייב במצות מדרבנן ואפ"ה למדו מסומא לנשים לענין ברכה במ"ע שהז"ג דע"כ מה שסומא מברך אינו משום שמחויב במצות מדרבנן אלא משום ששאר ישראל חייבים א"כ ממילא גם בנשים במ"ע שהז"ג כן הוא. ובמס' ב"ק ג"כ שפיר כתבו התוס' דסומא חייב לפרוס את שמע הואיל וחייב מדרבנן דגבי פריסת שמע אינו אומר בו אשר קדשנו במצותיו וכו'. והצעתי דברים האלה לפני אאמ"ו הגאון נר"ו והרכין לי ראשו וקלסיה:
אמנם אאמ"ו הגאון אמר ליישב קושיית מעלתו בדרך הפשוט יותר. דבמס' קידושין שפיר הוכיחו התוס' מר"י דנשים מברכות כמו שסומא מברך על כל המצות. דר"י ע"כ סובר דמה דאמר רבי יהודה דסומא פטור ממצות היינו שהוא פטור לגמרי אף מדרבנן ומוקי הך דר' יהודה דאמר מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע ביושב בבית אפל כמו שמוקי בירושלמי שהובא בתוס' שם במס' ב"ק ובמס' מגילה דאי סובר ר"י דמה שאמר ר' יהודה סומא פטור ממצות הוא רק מדין תורה אבל מדרבנן חייב א"כ למה שמח רב יוסף מתחלה כששמע דהלכה כר"י דסומא פטור מה זו שמחה הלא עכ"פ הוא מצווה ועושה מדרבנן * [הג"ה מבן המחבר אמנם ראיתי בתוס' במס' ר"ה הנ"ל כתבו דשמח ר"י הואיל ועכ"פ מדאורייתא לא מיפקד ועביד. אמנם אעפ"כ דברי אאמ"ו הם לתרץ דברי התוס' במס' קדושין שפיר י"ל דהתוס' שם דסתמו וכתבו בשם ר"ת להוכיח דנשים מברכות הואיל וסומא מברך דאל"כ היכי שמח ר"י והלא מפסיד כל הברכות ואליבא דר"ת שפיר מתרץ אאמ"ו דס"ל לר"ת דר"י סבר סומא פטור אפילו מדרבנן דאל"כ מה זו שמחה אם עכ"פ מדרבנן מיפקד. ובסברא זו מחולקים התוס' במס' ר"ה עם ר"ת וק"ל:] א"ו סבר ר"י דסומא פטור לגמרי אפילו מדרבנן ומזה שפיר הוכיחו התוס' דהלא היה מפסיד כל הברכות. א"ו דס"ל לר' יוסף דאפ"ה מצי לברך על המצות. ומוכח מזה דגם נשים מברכות על מ"ע שהז"ג הואיל ועכ"פ מרב יוסף מוכח כן ולא נמצא מי שחולק עליו בזה אבל בגוף הדין אם סומא חייב במצות מדרבנן שפיר מסקי במס' ב"ק ובמס' מגילה דסומא חייב מדרבנן דלא קיי"ל בהא כרב יוסף הואיל ומגמרא דידן משמע דהך דר"י דמי שלא ראה מאורות מימיו מיירי בסומא ממש כמ"ש התוס' שם א"כ שפיר הוכיח דסומא חייב במצות מדרבנן דאל"כ למה נקט ר' יהודה מי שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע הא אם ראה ונסמא פורס על שמע להוציא אחרים ידי חובתן. ודפח"ח. כ"ד אוהבו ומחותנו:
הק' שמואל סג"ל לנדא: