נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכ[עריכה]
תשובה
מבן המחבר
בע"ה פראג יום א כ"ג טבת תקע"א לפ"ק.
בחפץ מעיינותיך חוצה, אך יצא יצא, וענן אורו מבהיק מקצה עד קצה, יהללו בשערים כי רוח חכמה ובינה בו נמצא. ה"ה כבוד אהובי ב"א ידידי הגאון המהולל המפורסם החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר אלעזר סג"ל לנדא נר"ו שואף וזורח באור תורתו בק"ק לעמבערג:
ביום ד' העבר מסר לי אביך אחי הרבני המופלא מו"ה ישראל נ"י ספרך הנחמד יד המלך שם הראית את ידך הגדולה בחריפות ובקיאות, ונמלצו לחכי דבריך הנעימים הבנויים על אדני שכל הישר, והנה הגיעני ספרך הנחמד בעת אשר הגעתי בדפוס מספרי דבי רב נודע ביהודה מהדורא תניינא לתשובות השייכים לש"ע אהע"ז בדיני גיטין, כי כבר נשלם החלק ראשון שהוא חלק או"ח ויו"ד וגם חצי חלק אהע"ז כבר יצא מתחת מכבש הדפוס ועתה זכיתי לספרך, אמרתי דבר בעתו מה טוב אולי אמצא מקום להעלות מכל מילי מעליותא אשר כוננו ידיך ביד המלך להכניסם בתוך הספר לשעשע בהם, כי גם מעט מהתשובות אשר חנן ה' אותי להשיב לשואלי הכנסתי בתוך הספר להיות דברי נשמעים בתוך דברים של גדול אאמ"ו הגאון ז"ל והדפסתי מהתשובה שלי אחת או שתים בכל הלכתא והלכתא כפי סדר ד' טורים וש"ע:
והנה בהשקפה ראשונה בא לנגד עיני מה שכתבת בספרך הנחמד ברמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין הלכה י"ב אשר באת לסתור מה שכתב אאמ"ו הגאון ז"ל בנ"ב מהדורא קמא בחלק אה"ע סי' צ' דאם צריך ליתן שני גיטין משום ספק שמות אין דרכו לעשות כמו שמבואר בסג"ר סעיף ר"ן אלא שמעלים מהבעל ומהסופר ועדים שיש ספק בגט ויצטרך ליתן שני גיטין אלא שמסדר גט ראשון ואז אחר נתינת הגט הראשון מיד הבעל לאשה אז הוא אומר שצריך ליתן גט אחר כי זה שכבר נתן לחנם נתן מפני טעות שנפל בו ומסדר גט השני ואזי כל פעם הבעל נותן הגט במוחלט ואין כאן חשש ברירה. וע"ז נתעוררת אהובי בן אחי ואחת דברת ושתים זו השמעת. ראשון נאמר דמה הועיל אאמ"ו הגאון ז"ל בתקנה זו אם הבעל בעצמו הוא ת"ח ויודע בעצמו שצריך ליתן שני גיטין:
והנה מלבד שאין זה השגה כלל ואינו עולה על הדעת למנוע מלעשות תקנה משובחת ברוב גיטין דלאו כ"ע דיני גמירי הואיל ותקנה זו היא בלתי תועלת אם המגרש בעצמו הוא ת"ח. אף גם זאת לדעתי אפילו אם המגרש הוא ת"ח אפ"ה יש ביד הב"ד והרב המסדר להטעות את הבעל ולומר שהחליטו את הדין שאינו צריך כ"א גט אחד ולמשל אם הספק הוא בשם אליה אז יכולין הב"ד לומר שא"צ לכתוב כ"א אליה חסר ו' ואף שהבעל הוא ת"ח וכי יכול הוא לדון נגד הרב המסדר והב"ד אם אינן רוצים לגלות טעמם ואומרים שהדין מוחלט בעיניהם שא"צ כ"א גט אחד ופשיטא שצריך הבעל אף אם הוא גדול בתורה לבלום פיו ולבטל דעתו ולשמוע לדברי הב"ד. ואז אחר שנתן הגט הראשון אזי אומרים לו שמצאו טעות בגט הראשון וצריך ליתן גט שני ואם תאמר שגם זה יתודע לת"ח שהב"ד מטעין אותו זה הוא לא שכיח וכל מה שאפשר לתקן אין למנוע בשביל דבר דלא שכיח:
שנית באת לחלוק על גוף הדין שכתב אאמ"ו הגאון ז"ל שיש לחוש בשני גיטין לברירה, וכתבת שהוא תמוה מאד דחשש ברירה לא שייך רק בכתיבת הגט כגון שאמר לסופר כתוב שני גיטין ובאיזה שארצה אגרש בו אבל בנתינת הגט לא שייך זה דנתינה לא בעי לשמה כמו דאיתא במס' גיטין דף פ"ו ע"ב דתני במתניתין שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר ר' ירמי' מתני' דלא כר"א וכו' ואביי מתרץ לעולם ר"א אימא דבעי ר"א כתיבה לשמה אבל נתינה לשמה מי בעי, הרי שאם עכ"פ בא לידה גט אשר יכולה להתגרש בו שוב א"צ להתברר למפרע איזה גט שנותן לה לשם גירושין ע"כ דבריך בקיצור:
אהובי בן אחי מכותלי דבריך ניכר שכתבת השגה זו מבלי ליתן לב מה שדברו האחרונים בזה וסמכת על עוצם בינתך ובקיאותך בש"ס ופוסקים. אבל לדידי חזי לי מה שהביא בספר גט פשוט בסימן קכ"ט ס"ק ל"ו אשר האריך מאד בזה והביא להקת נביאים גדולי ישראל אשר חששו ליתן שני גיטין משום ברירה ואף דרוב הפוסקים פסקו כאביי דלא בעי נתינה לשמה אעפ"כ יש לחוש לדעת ר' ירמיה דמוקי מתניתין דלא כר"א ולית ליה שינויא דאביי ע"ש בספר גט פשוט, ועיין עוד שם בס"ק ק"ה דכתב מי שירצה לחוש לכל הסברות יעשה כמ"ש מהר"ש הלוי בשם אביו דבתחלה היה נותן שני גיטין בבת אחת ואח"כ היה חוזר ולוקחם ונותנם בזה אחר זה וטעמו דאם נותנם בבת אחת אף שאין בו חשש ברירה מ"מ אית בו חשש שני ספרים לדעת התוס' ולכך היה חוזר ונותנם שנית בזא"ז ואם לא היה נותנם בבת אחת רק בזא"ז יש לחוש אם הגט הראשון תלוי בנתינת גט השני ושמא מבטל מעשה הראשון ע"י נתינת גט השני ע"ש בספר גט פשוט מה שמביא בשם הראנ"ח בתשובה. אמנם בהאי תקנתא שהמציא אאמ"ו הגאון ז"ל הוא עדיף טפי לצאת מכל החששות דאם לא יתודע להבעל שצריך ליתן שני גיטין אז כשנותן גט הראשון כל דעתו ומחשבתו הוא לפוטרה בגט הזה ואח"כ כשאומרים להבעל שהיה טעות בגט הראשון ולחנם נתנו אז הבעל יהיב כל דעתו וכוונתו לפטור אותה בגט שני. וא"כ בכל גט וגט היה דבר מוחלט לשמה ולשם גירושין:
והנה אהובי ב"א כ"ז הוא אם אנו מדמין דין שני גיטין שצריכים מפני ספק השמות להך דין דמתני' בשנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו אשר עלה קאמר אביי דלא בעינן נתינה לשמה. אבל לענ"ד אין לדמות כלל שני עניינים האלה והם רחוקים בכף הדמיון כרחוק מזרח ממערב. דע"כ לא קאמר אביי דלא בעינן נתינה לשמה אלא שם בשני גיטין שנתערבו ביד השליח דלא נפל הספק אלא עד שעת נתינה אבל הכתיבה היה במוחלט לכל אשה לשמה משא"כ אם נותן שני גיטין מפני ספק השם כגון בשם אליה א"כ תיכף בשעת הכתיבה כשיודע הבעל שיצטרך לכתוב וליתן עוד גט אחר ליכא בשעת כתיבת שום אחד משני גיטין דבר מוחלט הכורת לשמה ולשם גירושין א"כ תיכף בשעת כתיבה יש חשש ברירה ועיין בירושלמי בפ' המגרש על הך מתני' דשנים ששלחו ב' גיטין וכן בר"פ כל הגט דבעי ר' לעזר בר"י קמיה דר' יוסי אם יש לו שתי נשים ששמותיהן שוים וכתב שני גיטין לשתי נשים ואמר לו דפסול ופריך שם בירושלמי מ"ש משנים ששלחו שני גיטין וכו' ומתרץ זה כרות לשמה וזה כרות לשמה רק התערובת הוא שגרמו הכא לא זו כרות לשמה ולא זו כרות לשמה ע"ש בירושלמי. ואף שבשתי נשים ששמותיהן שוים גרע טפי דהא שני גופין מ"מ שמעינן מיניה דבעינן בכל גט כרות לשמה ואם כותב שני גיטין לאשה אחת ואין בשום אחד מהם דבר מוחלט ג"כ לא הוה כרות לשמה כיון שהבעל עומד בספק בשעת כתיבה באיזה גט שתהיה מגורשת אי אמרינן אין ברירה. ואם יהיה דעת הבעל ששניהם יהיו לשם גירושין ולשמה אז נפלנו לחשש שני ספרים שפסול לדעת התוספות:
אמנם ראיתי אהובי ב"א שהעלית בספרך ופשוט בעיניך היכא שכותב שני גיטין משום ספק שמות או שאר ספיקות יכול לגרש בשניהם ואף לדעת התוס' דפסול שני גיטין בשני קלפים היינו משום שאין הגט יכול לגמור רק בשני ספרים אבל בשני גיטין ונותנן בזה אחר זה גם התוס' ס"ל דלא הוו שני ספרים וכיון דיכול לגרשה בשניהם מה ברירה שייך כאן, ע"כ לשונך לשון חכמים מרפא: דע אהובי ב"א מה שפשוט לך דבשני קלפים בזא"ז גם לדעת התוס' ליכא משום שני ספרים וכן משמע מקצת פוסקים ועיין באהע"ז סי' קכ"ט בב"ש ס"ק ל"ח לענ"ד אין הדבר ברור ויש להוכיח דגם בזא"ז יש משום שני ספרים. ולדעתי דבר זה תליא באשלי רברבי בשני תירוצי התוס'. דהנה התוס' במס' סוטה דף י"ח ע"א בד"ה כתבו על שני דפין כתבו דאם כתבו שתי מגילות ומחקו לתוך כוס אחד וכן אם כתב שני גיטין אע"ג דכל אחד ואחד שלם הוא וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא מיגרשה בתרוייהו משום שנים או שלשה גיטין כדאמרי' בפרק שור שנגח דף מ' ע"א כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' כופרין. ובפרק לולב הגזול דף ל"ה ע"א גבי לנקוט תרי ותלת פרי אחד א"ר ולא שנים ושלשה פירות עכ"ל התוס'. הרי דלמדו התוס' ומדמין שני גיטין להך דשני כופרין, ועתה נחקרה הלא שם במס' ב"ק קמבעיא ליה בשור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה כופרין ע"ש בגמרא. והרי שם בשני שותפין הלא כל אחד משלם כופר בפני עצמו ואינו בבת אחת ויכולין לשלם בזה אח"ז ומאי קמבעיא ליה הא יכולין לשלם בזא"ז דליכא משום שני כופרין אלא ודאי מוכח דס"ל להגמרא דאין לחלק בין בת אחת לזא"ז ואף אם משלמין בזא"ז קרינן ביה כופר אחד ולא שנים ושלשה כופרין. ולפ"ז דכוותיה גבי שני גיטין אף שנותן שנותן לה בזא"ז ג"כ פסול משום שני ספרים:
אך לכאורה יש לדחות ולומר לפ"מ שמקשים התוס' שם במס' ב"ק מהא דשנים שהוציאו ככר לר"ה בשבת חייבים כל אחד להביא חטאת ולמה לא דרשינן חטאת אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלש חטאות כמו דדרשינן גבי כופר. ומתרצים דשאני חטאת דכל אחד חייב אזדונו כרת מש"ה מביא כל אחד חטאת אשגגתו. ועוד דחטאת לגבוה אין להקפיד אם מביאין שתי חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור הוא של שנים. ועיין גם בחידושי רשב"א למס' ב"ק שמתרץ ג"כ שני תירוצים האלה. ומעתה לתירוץ שני של התוס' יש לומר דגבי גט אם נותנם בזא"ז ליכא משום שני ספרים ושאני כופר דשם גם בזא"ז איכא טעמא שלא ליתן שני כופרין דלמה ירויח זה ליקח בכפלים דאף שנותנם בזא"ז סוף סוף הוא מרויח במה שהשור הוא של שנים:
אמנם אחר העיון הא ליתא. דא"כ איך למדו התוס' לפסול שני גיטין משום שני ספרים מהך דכופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין הא איכא טעמא רבה וסברא לחלק דבשלמא גבי כופר אמרינן כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין דלמה ירויח זה מה שהשור הוא של ב' שותפים ולכך ממעטינן ב' כופרין אבל בגט דלא שייך הך טעמא לא ממעטינן כלל שני ספרים כמו שלא דרשינן גבי חטאת למעט שנים שעשו מלאכה משתי חטאות וא"כ הך ראיה שהביאו התוס' מכופר אינה ראיה ולא ה"ל להתוס' להביא כ"א מהך דפ' לולב הגזול פרי אחד א"ר ולא שנים ושלשת פירות. ומכח קושיא זו צריכין אנו לומר דהתוס' במסכת סוטה שהביאו ראיה מכופר לגט אזלי לתירוצם הראשון במס' ב"ק דשאני חטאת דכ"א חייב כרת אזדונו ולא ס"ל כלל הך סברא דלמה ירויח זה במה שהשור הוא של שנים. ומעתה לפי תירוץ זה של התוס' דל"ל הך סברא דלמה ירויח זה ממילא קמה וגם נצבה דילפינן פסול שני גיטין משני כופרין ומינה דמה כופר גם בזא"ז ממעטינן וקרינן ביה כופר אחד ולא שני כופרין גם בשני גיטין אף כשנותנן בזא"ז ג"כ קרינן ביה ספר אחד ולא שני ספרים ופסול שני גיטין אף בזה אחר זה:
ומעתה פירות הנושרין מכל מה שכתבתי דהך דינא אם גם בנותן שני גיטין בזא"ז שייך פסול שני ספרים תליא בשני תירוצי התוס' במס' ב"ק דלפי תירוצם הראשון אשר גם במס' סוטה אזלי בהך שיטה דילפינן ב' גיטין מב' כופרין א"כ אפילו בזא"ז שייך פסול שני ספרים כנ"ל. אבל לתירוץ השני של התוס' דטעמא דשני כופרין הוא כדי שלא ירויח זה במה שהשור הוא של שנים לא מצינו למילף כלל פסול שני גיטין מכופר ואין לנו ללמוד אלא מהא דאיתא בפ' לולב הגזול גבי אתרוג פרי אחד ולא שני פירות ושם הוא הקפידה אם נוטל שניהם בבת אחת דוקא אבל לא אם נטלם בזא"ז:
הראיתי לדעת דגם בשני גיטין בזא"ז יש משום שני ספרים אם דעתו לגרש בשניהם ואף שבאחד מהם אין השם נכתב כראוי כגון בספק שם אליה מ"מ תלויין הגירושין בנתינת שני ספרים ואם דעת הבעל בכל אחד לשם גירושין ולגט מוחלט פסול לדעת התוס' בתירוץ ראשון משום שני ספרים אף כשנותנם בזא"ז דסוף סוף' איכא שני ספרים אם דעתו של הבעל לגרשה בשניהם אחד בשם אליה חסר ואחד בשם אליהו מלא ו'. ולסלק החשש זה ע"כ צריך להיות כוונת הבעל ודעתו שאותו גט שנכתב בו השם כראוי בו תהיה מגורשת והשני יהיה כחספא בעלמא. ומעתה אם הבעל והסופר יודעים תיכף בשעת כתיבה כשמצוה לכתוב הגט שיהיה צריך לכתוב עוד גט אחר מספק וגם זה יודע שגט אחד יהיה כחספא בעלמא כדי שלא יפסל משום שני ספרים א"כ אי אמרינן אין ברירה לא הוי כתיבה לשמה דהא עומד בספק בשעת כתיבת הגט איזה יהיה לשם גירושין ואיזה יהיה נחשב כחספא בעלמא:
ובזה נראה לן לפרש טעמו של מהרי"ו בתשובה סי' קפ"א שהקפיד שלא ליתן שני גיטין בבת אחת משום דהוי כמו מקדש במלוה ופרוטה ואף דקי"ל כר"י הנשיא דסבר דיודע אדם דאין קידושי מלוה כלום ודעתו אפרוטה מ"מ בשני גיטין גם ר"י הנשיא מודה הואיל וא"י איזה גט מועיל והב"י באהע"ז סי' קכ"ט וכן בספר גט פשוט הביאו דברי מהרי"ו בקיצור. ומהר"ש הלוי הקשה עליו בתשובה אמאי לא יתנם בב"א ויפרש הבעל דהוא גומר לגרשה בגט אחד הכשר לבד דומיא מ"ש הטור או"ח סי' ל"ד דירא שמים יעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוון בהנחתן באותן שהם כתיקונן אני יוצא בהם והאחרים הרי הם כרצועות בעלמא עיין בגט פשוט שהביאו. ולפמ"ש ניחא דכיון דבב' גיטין בב"א יש בו משום שני ספרים ואם יהיה כוונת הבעל שמגרשה רק בגט אחד שנכתב השם כראוי וממילא תיכף בשעת כתיבת הגט יודע הבעל שבשעת נתינה יהיה צריך לכוון דעתו שמגרשה רק בגט אחד והשני יהיה כנייר בעלמא כמו בתפילין א"כ איכא פסול משעת כתיבה כיון שאינו יודע באיזה מהן תהיה מגורשת ואי אמרינן אין ברירה ליכא כאן גט הנכתב לשמה ולשם גירושין ולכך סובר מהרי"ו שיתנם בזא"ז ודעת מהרי"ו כשנותן בזא"ז ליכא משום ב' גיטין כתירוץ ראשון של התוס' במסכת ב"ק א"כ שפיר יכול להיות כוונת הבעל שתהיה מגורשת בב' גיטין ויהיה כח שניהם שוים וליכא חשש מלוה ופרוטה. אבל אנן שאין לנו הכרעה בין שני תירוצי התוס' איזה מהם עיקר וגם הרשב"א מביא שני התירוצים בחידושיו למסכת ב"ק וגם יש להוכיח קצת דגם הרמב"ם לא סבירא ליה הך תירוץ שני של התוס' דפסק בפרק יו"ד מהלכות נזקי ממון הלכה ה' דשור של שני שותפין שהרג כל אחד משלם כופר ואף שהוא איבעיא דלא איפשטא בגמר' והו"ל להרמב"ם לפסוק המוציא מחבירו עליו הראיה והכ"מ שם מיישב דעת הרמב"ם כיון דקיי"ל כופרא כפרה חייבין הן להביא כפרתן והולכין בה להחמיר ואין זה כשאר ספק ממון דלקולא לנתבע עכ"ל הכ"מ:
ומעתה אי ס"ד כתירוץ שני של התוס' דטעמא דאמרינן כופר אחד ולא שני כופרין הוא משום דלא ירויח זה מה שהשור של שניהם א"כ העיקר הוא משום עסקי ממון שלא יקח זה כפלים והו"ל להרמב"ם לפסוק לקולא כמו בכל ספק ממון, וא"ל דהרמב"ם סובר דזה גופא היה ספיקתו של בעל האיבעיא אי אמרינן כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין אף שאינו נותנם בבת אחת משום דלמה ירויח זה במה שהשור הוא של שנים או דלמא כיון שהוא לכפרה הוי כמו שנים שהוציאו ככר ששניהם חייבים חטאת, זה אי אפשר לומר דא"כ ה"ל לפרש האיבעיא כן כמו שמבעיא ליה שם באידך איבעיא לענין ממשכנין על כופר והכי הו"ל למינקט האיבעיא שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כיון דלחבריה בעי למיתב למה יקח שני כופרין או דלמא כיון דלכפרה הוא כחטאת דמי וחייב כל אחד להביא כפרתו, אלא ודאי ע"כ צ"ל דספיקתו של בעל האיבעיא הוא כיון דמשלמין בזא"ז אין שייך בזה למעט שני כופרין והשתא כיון דהך איבעיא לא איפשטא אי גם בזא"ז שייך למעט שני כופרין ממילא גם גבי גט יש לחוש לחומרא וגם בב' גיטין שנותנם בזא"ז איכא משום ב' ספרים אם לא שיחשוב הבעל שאחד מהם יהיה בטל כחספא בעלמא ושפיר כתב אאמ"ו הגאון ז"ל דאי אמרינן אין ברירה אז אינו מבורר בשעת כתיבת הגט שהוא לשם גירושין ואף ששניהם נכתבין לשם אשה מ"מ אין זה חשוב לשמה כיון שיודע שהכשירו של גט שלא יהיה פסול משום ב' ספרים תלוי ועומד במחשבתו שיחשוב בלבו שאחד מהם יהיה בטל כחרס הנשבר ועבור זה המציא אאמ"ו הגאון ז"ל האי תקנתא שלא יתודע להבעל ולהסופר שיצרך ליתן שני גיטין וא"כ כשכותב ונותן הגט ראשון כל מחשבתו לגרשה בגט זה ואם אחר הנתינה אומרים להבעל שגט הראשון נפסל מפני איזה טעות וצריך ליתן גט שני ואין מגלין לו שהגט השני הוא מפני הספק א"כ גם גט השני הוא לשמה ולשם גירושין וגם משום שני ספרים ליכא כיון שבכל נתינה דעתו ומחשבתו הוא רק על גט זה שנותן, כן נלע"ד. ובזה נחה וגם שקטה כל הרעש אשר רעשו הפוסקים בנתינת שני גיטין ואין מפרשים לחכם שכמותך י"ב:
ומדי דברי זכור אזכרנו עוד מה שראיתי בחיבורך הנחמד דף ו' ע"ד בפ"ד מהל' אישות הל' י"ט בד"ה נסתפקתי שם באת לברר הדין שנסתפק בעל הגהת משנה למלך בפ"ד מהל' אישות הל' ט' אם מקדש אשה באתרוג אשר מצד עצמותו אינו שוה פרוטה רק בשביל מצותו שוה פרוטה אם היא מקודשת, וכתבת לפשוט דין זה ממה דפסק הרמב"ם בסוף פ"ד מהל' ממרים שאם נחלקו בדברי לולב או ציצית או שופר זה אומר כשר וזה אומר פסול אינו נעשה זקן ממרא הואיל וליכא בהמרתו דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ומזה יצאת לדון דאי אמרת המקדש בדבר שאין בו שוה פרוטה רק בשביל מצותו שוה פרוטה מקודשת א"כ גם כשנחלקו בלולב וציצית ושופר אם הוא כשר או פסול ג"כ מסתעף מיניה דבר חיוב מיתה דלדעת האומר שהוא פסול אם מקדש בו אשה אינה מקודשת ולדעת האומר שהוא כשר היא מקודשת: דע אהובי ב"א כי זה שנה אשר הקשה לי דבר זה בן אחותי הרבני המופלג מו"ה גבריאל איצק נר"ו וקבעתי קושיא זו עם מה שהשבתי לו ע"ז בתוך ספר נו"ב מהדורא תניינא וכבר יצא הקונטרס הזה מתוך מכבש הדפוס והנה היא לוטה פה לראות מה שנדפס מזה בתשובתי בחלק אהע"ז סי' ס"ז:
אמנם ראיתי מה שאתה קבעת בספרך הנחמד לדחות ראיה זו דהואיל ומגוף מחלוקת הדין אינו יכול לצאת ממנו חיוב מיתה ואינה רק שהמחלוקת גורמת לענין קידושין ובגרם כזה בודאי לא שייך דין ממרא, ועוד אתה מפריז על המדה דאם מחולקים בדבר שאסור באכילה ובמחלוקתם יש נפקותא לענין קידושי אשה דלדברי האומר שאסור באכילה אין בו שוה פרוטה ולדברי המתיר יש בו ש"פ פשוט בדעתך שלא יעלה על הדעת שיעשה זקן ממרא כיון שמגוף מחלוקת אינו יוצא חיוב מיתה רק שהוא גרם חיוב מיתה והארכת בסברא הזאת: ואני תמה על גדול כמותך איך נתעלם מעיניך דברי הרמב"ם שם במקומו בפ"ד מהל' ממרים סוף הלכה ב' כשחשיב שם כל הני דמפורשים בפ' הנחנקים שבמחלוקתם אין בו דבר שיש בו חיוב מיתה רק שע"י השתלשלות יכול לבוא לידי חיוב מיתה ה"ז זקן ממרא ואח"כ כתב הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה צריכין הב"ד לחקור ולבדוק אם היה דבר זה מביא לידי דבר זה ודבר זה מביא לידי דבר שני אפילו אחר מאה דברים אם יבוא בסוף נדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין שהזקן מיקל והם מחמירין בין שהיה הוא מחמיר והם מקילין חייב עכ"ל הרמב"ם. הרי מפורש שלא כדבריך. ועתה תראה שאני העליתי בתשובתי דגם אם הם מחולקים בדבר איסור אכילה שהזקן מתיר והב"ד אוסרים או להיפך אם היתר אכילה של אותו דבר שמחולקים גורם שיהיה בו ש"פ באמת נעשה זקן ממרא הואיל ויש בו נפקותא אם קידש בו אשה והרמב"ם אינו צריך לחשוב את כל זה דכבר הוא נכלל בכלל מ"ש שהב"ד צריכין לחקור ולבדוק אם יכיל לצאת ממחלוקתם אפילו אחר מאה דברים חיוב מיתה והוא ההיפך ממ"ש אתה אהובי ב"א. ותו מפני עול הציבור העמוס עלי וטרדת הדפוס אשר צריך השגחה פרטית לא עיינתי יותר בספרך הנחמד רק דרך העברה הייתי כמטייל בו וראיתי באיזה מקומות שכוונת קצת לדברי אאמ"ו הגאון ז"ל וגם לדבריי שקבועים ועומדים בנו"ב מהדורא תניינא. כ"ד דודך השמח בתורתך ושש בנועם אמרתך ומעתיר בעד הצלחתך:
הק' שמואל סג"ל לנדא: