משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/שמירת המקדש

משנה א

בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
בֵּית אַבְטִינָס, וּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבֵית הַמּוֹקֵד.
בֵּית אַבְטִינָס [וּבֵית הַנִּיצוֹץ] הָיוּ עֲלִיּוֹת,
וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.

מנין לנו שיש מצוה לשמור על בית המקדש

התורה בפרשת קורח (בהתחלת פרק יח) הטילה על הכהנים לצרף את הלוויים למצוות שמירת המקדש, שנאמר "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל וגו' ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל וזר לא יקרב עליכם"

ובגמרא נדרש חובת השמירה מזה שכתוב בפרשת חניית הלויים (במדבר ג,לח) "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל" ולהלן (שאלה ?) יתבאר למה צריך את ב' הפסוקים.

על מה עוברים אם ביטלו מצוה שמירת המקדש

המבטל מצוות השמירה עובר בעשה וגם בלא תעשה. מצות עשה הם הפסוקים שהבאנו בשאלה הקודמת, ונוסף איסור לאו שנאמר (במדבר יח,ה) "ושמרתם את משמרת הקודש" והכלל הוא שלשון "השמר" הוא לא תעשה "דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה" (עירובין צו.) וכך נדרש במכילתא (ספ"ז הובא בילקוט ומדרש הגדול) "ושמרו את משמרת אהל מועד, אין לי אלא בעשה, לא תעשה מנין, תלמוד לומר ושמרתם את משמרת הקודש" (רמב"ם ספר המצוות ל"ת ס""ז, וכן פסק הרמב"ם בבית הבחירה פרק ח-ג, וכ"ה בחינוך שצ"א אמנם הסמ"ג לא מנה לאו זה במניין המצוות.

מהי סיבת השמירה

למרות שבבית המקדש הייתה לשכות מיוחדות בהם אוכסנו הכספים הרבים שהגיעו ממחצית השקל ומתרומות לבדק הבית.

סיבת השמירה בבית המקדש לא נבעה מפני חשש מגנבים ד"אין עניות במקום עשירות" (בגמ' כאן כט.) וגם אם יגנבו כספים או כלי המקדש מזהב כסף או נחושת יקנו אחרים במקומם, (המפרש בתמיד).

וכן אין לומר שהשמירה הייתה מפחד מאויבים או מלחמה. כי בית ה' אין צריך שמירה לזה (רמב"ם, החינוך).

הגר"א מבאר כי סיבת השמירה לא נבעה ממניעת כניסת זרים לבית המקדש מאחר והשערים סגורים בלילה (הכהנים והלויים היו אחראים על הגפת דלתות ואין אף אדם יכול להיכנס) ועוד שאם כן היה מספיק שומר אחד ולא היו צריכים כל כך הרבה שומרים (הגר"א במשנה)

אלא סיבת השמירה היא מפני כבוד בית המקדש, שיש לגדלו לכבדו לרוממו לפארו (הרמב"ם בסה"מ מ"ע כב ובפרק ח-ב מבית הבחירה , החינוך), וכתוב במכילתא "גדולה למקדש שיש עליו שומרים, כי אינו דומה פלטרין [-ארמון] שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרין", וידוע שפלטרין הוא שם ההיכל (רמב"ם, חינוך), וכמו בארמון של מלך בשר ודם מסתובבים שומרי כבוד, בארמונו של מלך מלכי המלכים העמידו שומרים לכבוד ההיכל וקודש הקדשים שהוא מקום השראת השכינה.

אמנם בפירוש הרא"ש (במתני') כתב דטעם השמירה הוא שכבוד המקדש הוא כדי שלא יסיחו דעתם ממנו בין ביום בין בלילה.

האם מצוות השמירה הייתה רק בלילה או גם ביום

למעשה הראשונים נוקטים 3 שיטות על זמן המצווה של השמירה האם רק בלילה או גם ביום? או מקומות מסוימים בלילה ומקומות מסוימים ביום.

1. א. שיטה המובילה כי השמירה הייתה רק בלילה. הרמב"ם בספר המצוות (מצוה כ"ב) וכן הוא בהלכותיו (בית הבחירה פרק ח-ב) כתב שמצות השמירה הוא רק בלילה וכן דעת רבינו שמעיה (מידות פ"א מ"א), וכן כתב הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר א,נג) "שישמרו אותו בלילה" וכך גם כתבו התוס' בעירובין כג. ד"ה שהוא וכן דעת הרע"ב (כאן והחינוך (שפ"ח).
2. ב. אבל המפרש במשנה ד"ה היו עליות כתב "שהיו שומרים יום ולילה" וכן כתב בפירוש הרא"ש כאן "שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה" וכן דעת השיטה לרבינו שמואל בר יצחק (כאן) וכן משמע מרש"י (דה"י ב, כג,ח) "כי יומם ולילה חובה עליהם במלאכה לשמור העזרה", [הזבח תודה (בעל החפץ חיים) מביא ראיה לשיטה זו כי דין השמירה שכתוב בפרשת קרח הוא כדי שלא יכנסו זרים לביהמ"ק וא"כ היו צריכים לשמור גם ביום.]
3. ג. שיטה מחודשת נראה מדברי הראב"ד (כז. ד"ה לצפונה) שהוא מחלק בין מקומות השמירה שיש מקומות ששמרו רק בלילה ויש מקומות שהשמירה היה אף ביום, [והיינו בצדו הצפוני והדרומי היו שומרים בין ביום בין בלילה, אבל בשאר מקומות לא היו צריכים שמירה כל כך, לפיכך במזרח ובשאר המקומות שמרו רק בלילה (וכך הוא מפרש סוגיית הגמ' שם), והביא בשם רבינו שמואל החסיד שהטעם הוא שנאמר (ישעי' סב,ו) "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה", [מאידך יש לו צד לפרש ההיפך, שבצפונה ונגבה שמרו רק ביום ולא בלילה אבל בשאר מקומות בין ביום בין בלילה]
4. והנה במסכת מידות פרק א-ב מובא על הממונה על השומרים בהר הבית: "איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקין לפניו" מדוע המשנה מדגישה "ואבוקות דולקין לפניו"? ואולי אפשר להוכיח כשיטת הרמב"ם ואחריפ שהשמירה הייתה רק בלילה שכן ביום אין צריך באבוקות.

האם היה 21 מקומות שמירה לכהנים וללויים או 24

הרמב"ם בבית הבחירה פרק ח-ד סובר שהיו 24 מקומות שמירה: הכהנים בשלושה מקומות והלויים ב 21 סך הכל 24 צריך לסדר את הקטע מחדש

שלושה מקומות שמרו הכהנים, ובמשנה במידות (פ"א מ"א) הובא שהלויים שמרו ומובעשרים ואחד מקום, ולעיל ביארנו מהיכן נלמד מצות שמירה בכהנים ולוים, ונחלקו הראשונים האם בעשרים ואחד מקום ששנינו במשנה האם זה כולל את הכהנים כלול גם מקומות הכהנים (ויוצא שהיה רק כא' מקומות שמירה), או שכא' מקומות של הלויים הוא בנוסף על שלושה מקומות השמירה של הכהנים (ויוצא שהיה כד' מקומות שמירה כא' ללוים וג' לכהנים), או שהיה כא' מקומות של הלוים ובנוסף שמרו גם במקומות הכהנים (ויוצא שהיה כד' מקומות ללוים),[ועי' בכל זה המשנה למלך פ"ח מהל' בית הבחירה ה"ד.]

כמה כהנים או לווים שמרו בכל מקום?

מהראשונים משמע שתי שיטות. שיטה ראשונה שצריך עשרה שומרים בכל מקום ודעה שניה שמספיק שומר אחד. "סגי להו בחד שומר" והגמרא מדברת על שומר ועל מקום שמירה. אולם הב"ח מתקן "וחד שימור הוא דהוה להו" ולא גורס שומר.

מלשון הגמרא בתמיד כו: כמה שומרים היה בבית המוקד משמע מלשון הגמ שהיה שומר אחד ולא עשרה שומרים היה שומר אחד שהביט גם לשני הפתחים גם לחיל וגם לעזרה. וזה לשון הגמ תלמוד בבלי מסכת תמיד דף כו עמוד ב "אמר אביי: כיון דגבי הדדי הוו קיימי - סגי להו בחד שומר. דוי להכא ודוי להכא".

א. לשון רבינו שמעיה בד"ה ובבית המוקד כתב וזה לשונו: "ובשתי לשכות הבנויות לו בחיל הלווים שומרים מבחוץ". משמע שבכל נקודת שמירה שמר יותר מלוי אחד. ועיי' ד"ה חמשה. והרמב"ם (בית הבחירה פרק ח-ג ) כתב "וארבע ועשרים עדה שומרין" ולפי זה יוצא שבכל מקום שמירה היו עשרה שומרים, שהרי הכלל הוא ש"אין עדה פחותה מעשרה"(?).ושלטי הגיבורים (פי"ז) כ' שצריך עשרה בכל מקום. הראב"ד בתמיד כותב בלשון רבים על השומרים בבית המוקד ומשמע שזה יותר מאחד: "נראה הכולה קאי בין לאותם שומרים בבית אבטינס ובית הניצוץ בתמיד לאותם ששומרים בבית המוקד". ויש אחרונים שפירשו בדעת הרמב"ם גם כן שבאמת מן הדין מספיק כהן אחד, אך בפועל העמידו הרבה שומרים להרבות הכבוד או שיוכלו להתחלף אם אחד מהשומרים יילך לישון וכן כתב החתם סופר (יומא סח: ד"ה ולכן) שלמעשה שמרו מאות ואלפי לוים. (כדי לזכות במצוה?)והתפארת ישראל (ריש מידות) כתב שהטעם הוא כי "אין דבר שבקדושה פחות מעשרה", ב. אמנם ב"ספר הבתים" (אחד מהראשונים (שער בית המקדש) השמיט תיבת "עדה", וכן החינוך (בדפוסים הישנים) כתוב 'כ"ד אדם'. וכן דעת המפרש (כאן) ועוד ראשונים שמספיק אדם אחד לשמירה,

מנין לנו שהכהנים שמרו בשלשה מקומות?

הגמרא דורשת מהפסוק בפרשת במדבר (ג, לח) "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה"~) "ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל" , ויש שני ביאורים בגמרא (~מנין שצריך שלשה מקומות~), א' (~שמחלקים הפסוק כך, והחונים לפני המשכן וגו' משה,~) ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש, ואהרן ושני בניו היו שלשה אנשים [אהרן אלעזר ואיתמר, נדב ואביהו כבר מתו אז], ולפיכך צריך שלשה מקומות. ב', דורשים "שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל" כתוב שלשה פעמים לשון שמירה.(כ"ז אפשר שיפור)

גם בפרשת קרח נלמד מצות שמירה והובא לעיל (בביאור מצות השמירה) וצ"ע דכאן הגמ' מביאה פסוק מתחילת פרשת במדבר ולמה צריך שתי פסוקים, והגר"א במשניות מיישב דמצד פרשת קרח נלמד רק שמירה מפני שלא יכנסו זרים, ואין דין שמירה לכשעצמו, וממילא בבית המקדש שהיו שערים מסוגרים ולא היה חשש שיכנסו זרים אין דין שמירה, ולכן מביאה הגמ' הפסוק מפרשת במדבר ששם כתוב שמשה ואהרן ובניו שמרו, ואם סיבת השמירה הוא שלא יכנסו זרים למה צריך כמה שומרים הר די בשומר אחד, ומוכח שזה דין של מצות שמירה לכשעצמו.

עוד תירץ דעיקר הנידון בגמ' כאן הוא רק מנין שצריך גם כהנים וגם לוים לשמירה, אבל באמת עיקר מצות שמירה נלמד מפרשת קרח, (וכן מבואר בראב"ד שכתב 'מנה"מ דכהנים נמי היו שומרים').

אמנם בפירוש הרא"ש נראה עוד תירוץ על קושיית הגר"א, שקושיית הגמ' היה מניין לנו שגם בבית המקדש היה דין שמירה ולא רק במשכן, כי בפסוק בקרח לא כתוב אלא "אהל מועד" ואי אפשר ללמוד מזה על בית עולמים, ועל זה הביאה הגמ' הפסוק בבמדבר שכתוב "משכן" והכלל הוא ש"משכן נקרא מקדש ומקדש נקרא משכן" (ערובין ב.), וממילא אנו יודעים שצריכים שמירה גם בבית המקדש. וכן כתב הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר א,נג) "למדנו שהם מצוה לדורות ואינן במשכן בלבד".

האם הכהנים לבשו בגדי כהונה בשעת השמירה?

הרמב"ם פ"ח ה"ו כתב "לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה" מבואר שבעת השמירה הם שמרו בבגדי כהונה, וכן כתב האבני נזר (יורה דעה ח"ב תמ"ט) בדעת הרמב"ם, וכתב שלפי זה מבואר שהשמירה היא עבודה, וא"כ לראשונים (יובא לקמן) שסוברים שהשומרים היו קטנים פחות מבר מצווה , א"כ אין יכול להיות שזה עבודה דעבודה אינה יכולה להעשות על ידי קטנים, ולראשונים אלו צ"ל שלא שמרו בבגדי כהונה. ועיין עוד בלשון הרמב"ם פ"ג כלי המקדש ה"ב 'העבודה שלהם (הלוים) היא שיהיו שומרים את המקדש' משמע שהיה עבודה. אמנם עיין ב"מנחת חינוך" שנקט שהשמירה נחשבת עבודה אך החשיבה כעבודת הלוים שאין צריך בגד כהונה ואין בעל מום פוסל, (ועיין שם שהאריך א"כ איך קטנים שמרו).

האם השומרים הכהנים יכלו לשבת או שעמדו בשמירה?

בהר הבית שזה מחנה לויה אין איסור לשבת ולכן ברור שהשומרים הלוויים שהופקדו על השמירה בהר הבית יכלו לשבת בעת השמירה. אבל בעזרה יש איסור לשבת "דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד"' (בגמ' כז.) והגמ' בתמיד מבארת שהטעם שהלויים שמרו בפינות העזרה מבחוץ על מנת שיוכלו לשבת. וכתב הרמב"ם בפרוש המשניות (מידות א,א) שהשומרים (הלויים) היו מחוץ לחומת העזרה כי אי אפשר לשומרים לעמוד כל הלילה ולפיכך היה המשמר מבחוץ כדי שיוכלו לשבת.

והכהנים שמרו בפנים וזה לשון הרמב"ם מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים (לחומות העזרה) והלוים מבחוץ (רמב"ם פ"ח מביהב"ח ה"ד ומקורו בספרי).

והנה ב"בית אבטינס" וב"בית הניצוץ", מבואר במשנה ריש תמיד שהיו שומרים בעליה שהייתה עליה. שנאמר וילוו עליך וישרתוך" שיש עניין שהכהנים ישמרו במקום גבוה. והמפרש (תמיד) פירש שהכהנים בשערי העזרה כיון ששמירתם הוא על העליות היו יכולים לשבת כשהיו עייפים כי 'גגין ועליות לא נתקדשו' (פסחים פה:).

אך בפירוש הראב"ד במשנה דחה פרושם וכתב דבאמת נתקדשו, 'ולישיבה בעזרה אין לחוש כי כללא דמילתא נראה שכך הוא בכל מקום שאי אפשר לעשות בעזרה שום דבר שהצריך הכתוב לעשות כי אם בישיבה וכו' לא חיישינן לישיבה בעזרה' ומבואר דניתן לשבת במהלך השמירה.

ובבית המוקד לא מצינו במשנה שהייתה עליה וכ' רבינו שמעיה שהכהנים שמרו בחלק הקודש שבו והרמב"ם כ' שהכהנים היו שומרים בפנים ולא ציין אם בקודש או בחול ובמפרש בתמיד (כה ע"ב) כ' שמקום השמירה בבית המוקד היה מוגבה ע"י כיפה והיה קדוש בקדושת העזרה. ולכאו' אם שמרו בחול ישבו ואם שמרו בקודש עמדו אמנם להראב"ד יכלו לשבת גם בקודש.

ובמנחת חינוך (מצווה שפ"ח אות ה) כ' שהכהנים בפנים והלווים בחוץ לאו דווקא בפנים העזרה וקדושתה ובחוץ מחוץ העזרה. ומוכיח זאת שהרי הכהנים בבית אבטינס ובבית הניצוץ שמרו בעליות שלא נתקדשו. אלא הכוונה שהכהנים שמרו בבית שמירה מכובד ועליון והלווים שמרו באופן שנראו כנטפלים אליהם ויוצא שבבית אבטינס הכהנים שמרו בחול והלווים בקודש.

האם השומרים פטרלו סביב בית המקדש או שמרו במקומם?

ספר המצוות נכתב במקורו על ידי הרמב"ם בערבית ותורגם במשך השנים בכמה וכמה תרגומים יש מהם מדויקים יותר ויש מדויקים פחות ובמצווה כ"ב כ' בתרגום הרב פרנקל מובא "שציוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד" והחינוך העתיקו ג"כ ומשמע אולי שהשומרים היו מפטרלים סביב המקדש. ובהערת המכון מופיע כי התרגום של המילה וללכת הוא מהמילה בערבית "ואלטוף".

וקשה הלא השומרים היו מופקדים על מקומות שמירה מאד ספציפיים ולא משמע שהייתה הסתובבות.

אכן הרב קאפח בתרגום שלו (הוצאת הרב קוק) תרגם במצווה כ"ב "הציווי שנצטוונו לשמור את המקדש ולסוב סביבו". ולא כתב וללכת.

על איזה שערי העזרה שמרו הלווים

הראש אומר ששמרו על שערי העזרה. שער הניצוץ. שער בית המוקד. שער הדלק שער המים ושער ניקנור.

המפרש אומר תמיד כז. ששמרו על חמישה שערים. שער הדלק שער הבכורות שער המים. שער הקרבן. שער ניקנור. מאחר ושמרו רק על מקומות שבהם הכהנים לא שמרו. וקשה על המפרש הרי מעל המים שמרו הכהנים בבית אבטינס? וזה לשון המפרש מסכת תמיד דף כז.

"אמר אביי תרי מינייהו לא בעי שימור – "לוים דהא כהנים בג' שמרי להו ומה ניהו שער בית המוקד ושער בית הניצוץ ובחשבון הז' שערים קא חשיב להו מתני' דמדות"

 הירשבפרק א כותב פרק א יומא הלכה ה שבית אבטינס היה מעל שער המים וזה לשונו: "על גבי שער המים היתה וסמוך ללישכתו היתה".  ואומר הרב יהודה לייב פרידמן שצריך לומר שני תירוצים 1. המפרש סובר כצד הספק שלא מוכרעת בגמרא ביומא יט. שבית אבטינס היה בצפון העזרה ולא מעל שער המים. 2. בית אבטינס היה מוגבה מאוד ונפרד מהשער ולא היה קשר עין עם השער ולכן היו צריכים גם שמירת לווים מלמטה.