משנה שקלים ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ב · משנה ד | >>
אמר רבי שמעון, מה בין שקלים לחטאת?
שקלים יש להם קצבה, וחטאת אין לה קצבה.
רבי יהודה אומר, אף לשקלים אין להן קצבה, שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעין, ובקשו לשקול דינרים.
אמר רבי שמעון, אף על פי כן, יד כולן שוה.
אבל חטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלוש.
משנה מנוקדת
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת?
- שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה,
- וְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה;
- שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה, הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת.
- חָזְרוּ לִשְׁקֹל סְלָעִים,
- חָזְרוּ לִשְׁקֹל טִבְעִין,
- וּבִקְשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- אַף עַל פִּי כֵן, יַד כֻּלָּן שָׁוָה;
- אֲבָל חַטָּאת,
- זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע, וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם, וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלֹשׁ:
נוסח הרמב"ם
אמר רבי שמעון:
- מה בין שקלים - לחטאת?
- אלא שהשקלים - יש להן קצבה,
- ולחטאת - אין לה קצבה.
- רבי יהודה אומר:
- אף לשקלים - אין להן קצבה,
- שכשעלו ישראל מן הגולה,
- היו שוקלין דרכונות,
- חזרו - לשקול סלעים,
- חזרו - לשקול טבעים,
- ביקשו - לשקול דינרין.
- אמר רבי שמעון:
- אף על פי כן - יד כולם שוה.
- אבל חטאת -
- זה מביא בסלע,
- וזה מביא בשתים,
- וזה מביא בשלש.
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון נותן טעם לדברי בית הלל שאמרו במכניס פלטרט לשקלו מותרן לחולין, ואמר במכניס פלטרט לחטאתו מותרן נדבה. ואמר כי השקלים יש להם קצבה קצובה וכן אמר יתברך "העשיר לא ירבה"(שמות ל, טו) וגו', ולפיכך המותר חולין, והחטאת קונין אותו בדינר או באלף, ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהן חטאת במה שיוכל, והמותר עולת נדבה.
וחלק רבי יהודה על רבי שמעון ורצה לבטל טעמו ואמר לו, אף לשקלים אין להם קצבה, כי כבר שקלו העם שיעור גדול ושיעור קטן.
כי כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות, רוצה לומר שהיה המטבע שלהם דרכונות כפל הסלע, והיה שוקל אדם במחצית השקל סלע.
חזרו לשקול סלעים והיה שוקל אדם שקל רוצה לומר מחצית הסלע.
חזרו לשקול טבעים רוצה לומר שחזר המטבע שלהם חצי סלע והוא שקל, וכן אמרו "טבעין פלגות הסלעים", והיה אדם שוקל במחצית השקל שקל שלם שהוא מחצית השקל של תורה, כי סלע הוא שקל של תורה ואין מותר לשקול בשום פנים פחות מן השיעור הכתוב בתורה אבל שוקל יותר כפי שנוי המטבעות.
בקשו לשקול דינרין הוא רביעית הסלע, כי הסלע ארבעה דינרין, אם כן יהיה מחצית השקל החייב על כל אדם דינר, וזה הוא שש מעה כסף כאשר ביארנו. ולא הודו העם בזה, והוא הבין מאלו השקלים שאין להם משקל ידוע אלא שהם חצי דינר מאיזה מטבע שיהיה.
והשיבו רבי שמעון, אף על פי כן יד כולם שוה, כי בזמן שהיו נותנין סלעים, סלע סלע היה נותן כל אחד ואחד, ולא היה נותן אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר, וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל היה נותן כל אחד ואחד, ולא היה אדם מרבה מחבירו בזמן מן הזמנים, והחטאת אינה כן.
והטעם שנתן רבי שמעון אמת.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מה בין שקלים לחטאת - מאי שנא שקלים דמכנס מעות ואמר הרי אלו [לשקלי] אמרי ב"ה דהוי המותר חולין. ומ"ש חטאת דמודו לב"ש דהוי נדבה:
שקלים יש להן קצבה - דכתיב (שמות ל) העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, הלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל, והמותר הוי הקדש טעות. אבל חטאת אין לה קצבה אם ירצה יביא חטאת במעה כסף, ואם ירצה יביא בדמים מרובים, הלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:
היו שוקלים דרכונות - מטבע של מלכות מדי שעלה עמהן מן הגולה ושל זהב היה, והוא שוה שני סלעים ו, ורגילים לישא וליתן באותו מטבע. וכמו שבזמן בית ראשון שהיה מטבע שלהן שקל היו נותנים מחצית השקל, גם עתה שהיה מטבע שלהן דרכון היו נותנים חצי דרכון:
חזרו לשקול סלעים - אחר שעברה מלכות מדי נתבטל מטבע דרכון, חזרו להיות נושאים ונותנים בסלעים, שהוא מטבע ראשון שהיה יוצא בזמן בית ראשון, ונתנו מחצית השקל כבתחלה:
חזרו לשקול טבעין - חזר מטבע היוצא בהוצאה להיות טבעין, דהיינו מחצית השקל. בקשו ליתן חצי אותו המטבע דהיינו דינר אחד. שהסלע ד' דינרין, ולא קבלו מהן, דרשאים להוסיף אשקל דאורייתא לפי שינוי המטבעות היוצאות באותו זמן, ולא לפחות ממנו. אלמא לשקלים נמי אין להם קצבה, דלפעמים השקלים גדולים ולפעמים קטנים, שהרי לא היו נותנים לעולם אלא מחצית השקל היוצא באותה שעה:
אעפ"כ יד כולן שוה - כלומר אכתי לא דמי שקלים לחטאת, דבכל זמן וזמן היה מחצית השקל שוה לכל, זה שוקל כמו זה, כל אחד מחצית השקל היוצא בזמן ההוא. אבל חטאת לעולם אינו שוה, שזה מביא בסלע וזה מביא בב' או בג' סלעים. והכי מסקינן דטעמייהו דבית הלל כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
וחטאת אין לה קצבה. פירש הר"ב אם ירצה יביא חטאת במעה כסף ולהלן בד"ה אעפ"י כו' שזה מביא בסלע כו'. ולשון הרמב"ם בפירושו והחטאת קונים אותו בדינר כו' וידוע שהדינר ו' מעה כסף]:
היו שוקלים דרכונות. פירש הר"ב והוא שוה שני סלעים וכ"כ הרמב"ם. וקרא דכתיב בעזרא ב'[1] י' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו. ללחם המערכת וגו'. דרשוהו בירושלמי דפרקין שאדם חייב באחריות שקלו ג' פעמים בשנה ועוד דרשות אחרות. ובבבלי פרק קמא דב"ב [ד"ט] דאין פוחתין לצדקה בשנה פחות משלישית השקל. והרמב"ן בפירוש החומש מוקי לקרא דעזרא במצות שקלים כמשמעו. וכתב שבימי עזרא הוסיפו עליהם והיה שלישית השקל עשר גרה. ולדבריו דרכון סלע ומחצה. או שאותה שבימי עזרא לא הוזכרה במשנה. וזה דוחק:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) וקרא דכתיב והעמדנו עלינו מצוה לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו וגו'. דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות שקלו ג"פ בשנה. ובגמרא דב"ב דאין פוחתין לצדקה בשנה פחות משלישית השקל:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אר"ש: מה בין שקלים לחטאת אלא שהשקלים יש להם קצבה ולחטאת אין לה קצבה כך צ"ל. ואיתה שם בירוש' ר' יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. כתב הרש"ש ז"ל ר' יהודה מהדר לתרוצי טעמא דבית שמאי:
היו שוקלין דדכונות: מטבע של זהב הוא ונותנין בשביל מצות השקל דרכון ומשמע בירוש' ששוה שני סלעים וכן פי' הרמב"ם והרא"ש והטעם מפני שהיו עניים ומועטין היו נותנין דרכון בשביל מחצית השקל והרמב"ן ז"ל כתב מפני שהיה בדק הבית צריך להוצאות מרובות:
חזרו לשקול סלעים: שנתרבו יותר ולא היו צריכין לתת שני שקלים ודי בסלע לכל אחד:
חזרו לשקול דינרין: מפ' בירוש' פלגו סלע ונתנו כדינן מחצית השקל כל אחד ואחד:
בקשו לשקול דינרין: מפ' בירוש' דלא קבלו מהן ולהכי תנן ובקשו:
יד כולן שוה. וכו': כתב הרמב"ן ז"ל שיכול הצבור להוסיף וליתן יותר מתצי סלע ובלבד שתהא יד כולן שוה בו דכי אזהר רחמנא לא ירבה היינו ליחידי שלא ירבה ומ"מ אין אדם רשאי לפחות וליתן פחות מחצי סלע בין יחיד בין מרובין כי אין כופר פחות מכן כדכתיב זה יתנו וגו' ע"כ. ומ"ש שיכול הצבור להוסיף יותר מחצי סלע הוא מוכרח דהא תנן דהיו שוקלין דרכונות דשוה שני סלעים והכי תנן נמי דשקלו סלעים ואם כן נקטינן שאין אזהרת לא ירבה אלא ליחיד וה"נ אזהרת והדל לא ימעיט הוא ליחיד ולא לצבור דתרוייהו איתקוש להדדי וכי אמרי' בירוש' דלא קבלו מהן לאו משום דאין כופר נפש פחות מכאן אלא משום קרא דוהעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ותקנתא דעזרא ובית דינו היא ומשום כבוד בלבד דאפי' קרא דולא ימעיט ליחידים הוא דאזהר עכ"ל ז"ל: ובירוש' מיישב דקרא דעזרא דנקט שלישית השקל ולא כתב מחצית השקל לאשמועי' שאדם חייב באחריות שקלו כל זמן שלא נתרמה תרומה שלישית לקנות ממנו קרבנות לצבור אבל לבתר הכי לשיירי הלשכה אזיל לחומת העיר וה"ק קרא לתת עלינו חוב לפרוע השקל כל זמן שתורמין הלשכה שלישית השקלים ואפי' נתן ונאנס חוזר ונותן אבל אחר התרומה לא מיחייב תו כדאמרי' בירוש' לעיל דתקלין עתיקין אם נאנסו אין שוקלין אחרים תחתיהן ואיכא מאן דמפ' התם דבא להשמיענו דמצות השקל בשלישות דהיינו למלאת הקופות שלש פעמים בשנה ובשלש קופות ובכל קופה ג' סאין ושלישית ר"ל שלישות ושקל דכתי' מחצית השקל קאמר וקרי ליה שקל כלשון המשנה תנו שקל לבני וביד פ"א דהלכות שקלים סי' ה' ו':
תפארת ישראל
יכין
לחטאת: דבחטאת מודו ב"ה כלעיל:
שקלים יש להם קצבה: שאין ליתן רק מחצית השקל:
וחטאת אין לה קצבה: דכשירצה יביא חטאת ביוקר יותר ממעה הקצובה:
היו שוקלים דרכונות: ר"ל אז היה דרכון שקל שלהן, והיו נותנין חצי דרכון:
חזרו לשקול סלעים: ר"ל אח"כ היו סלעים שקלים שלהן, דסלע היה המטבע העוברת לסוחר, ונתנו חצי סלע [ואז היה ממש כבימי משה, דמנה של קודש כפול היה, דשקל של תורה הוא סלע של מדינה, ולהכי נתנו חצי סלע שהוא מחצית השקל של תורה]:
חזרו לשקול טבעין: ר"ל אח"כ היה עובר לסוחר אותן מטבעות שטבע שלהן להיות מחצית השקל, דהיינו [נאטירליכע אונד ווירקליכע] מחצית השקל:
ובקשו לשקול דינרים: דמדהיה מחצית השקל מטבע העוברת לסוחר אצלן, להכי בקשו ליתן חצי אותה מטבע, דהיינו דינר, שהוא החצי של מחצית השקל, ולא רצו הב"ד לקבל כן דאסור למעט ממחצית השקל, אבל רשאי להוסיף עליו, אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ"ל דה"ק דכשעלו מהגולה מדהיו עמה מועטין כל הקהל כאחד ד' ריבוא, לא היה מספיק מחצית השקל של כל א' לתמידין ומוספין, להכי שקלו דרכונות, אח"כ כשנתרבו והספיקו בסלעים, נתנו סלעים חזרו ונתרבו יותר, נתנו טבעין דהיינו כטבע החיוב שבתורה, דהיינו מחצית השקל, וכשחזרו ונתרבו בקשו ליתן דינר מדהספיקו בזה, ולא רצו החכמים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ ספר נחמיה נקרא עזרא ב'.