משנה עירובין י רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף משנה ערובין י רמבם)

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המוצא תפילין - מכניסן זוג, זוג.

רבן גמליאל אומר: שנים, שנים.
במה דברים אמורים? - בישנות.
אבל בחדשות - פטור.
מצאן צבתים, או כרכות -
מחשיך עליהן - ומביאן.
ובסכנה -
מכסן - והולך לו.


(ב) רבי שמעון אומר:

נותנן לחברו, וחברו לחברו -
עד שהוא מגיע - לחצר החיצונה.
וכן בנו נותנו לחברו, וחברו לחברו -
אפילו הן מאה.
רבי יהודה אומר:
נותן אדם חבית לחברו, וחברו לחברו -
אפילו חוץ לתחום.
אמרו לו:
לא תהלך זו - יתר מרגלי בעליה.


(ג) הקורא בספר על האסקופה,

ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
היה קורא בראש הגג - ונתגלגל הספר מידו,
עד שלא הגיע, לעשרה טפחים - גוללו אצלו.
ומשהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.
רבי יהודה אומר:
אפילו אינו מסולק מן הארץ,
אלא מלוא החוט - גוללו אצלו.
רבי שמעון אומר:
אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,
שאין דבר משום שבות - עומד בפני כתבי הקודש.


(ד) זיז שלפני החלון -

נותנין עליו, ונוטלין ממנו - בשבת.
עומד אדם -
ברשות היחיד - ומטלטל ברשות הרבים.
ברשות הרבים - ומטלטל ברשות היחיד,
ובלבד שלא יוציא - חוץ לארבע אמות.


(ה) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - וישתין ברשות הרבים.
ברשות הרבים - וישתין ברשות היחיד.
וכן - לא ירוק.
רבי יהודה אומר:
אף מי - שנתלש רוקו בפיו,
לא יהלך ארבע אמות - עד שירוק.


(ו) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - וישתה ברשות הרבים.
ברשות הרבים - וישתה ברשות היחיד.
אלא אם כן, הכניס ראשו ורובו - למקום שהוא שותה.
וכן - בגת.
קולט אדם -
מן המזחילה - למטה מעשרה טפחים,
מן הצינור,
ומכל מקום,
ושותה.


(ז) בור ברשות הרבים,

וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,
חלון שעל גביו - ממלאין ממנה בשבת.
אשפה ברשות הרבים,
גבוהה עשרה טפחים,
חלון שעל גבה - שופכין בתוכה מים.


(ח) אילן, שהוא מסך על הארץ -

אם אין נופו, גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו.
שורשיו, גבוהין מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן.
הדלת שבמוקצה,
וחדקין שבפרצה, ומחצלת -
אין נועלין בהן,
אלא אם כן - היו גבוהין מן הארץ.


(ט) לא יעמוד אדם -

ברשות היחיד - ויפתח ברשות הרבים.
ברשות הרבים - ויפתח ברשות היחיד.
אלא אם כן - עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים,
דברי רבי מאיר.
אמרו לו:
מעשה, בשוק של פטמין שהיה בירושלים,
שהיו נועלין,
ומניחין את המפתח - בחלון שעל גבי הפתח.
רבי יוסי אומר:
שוק של צמרים - היה.


(י) נגר, שיש בראשו קלוסטרה -

רבי אליעזר - אוסר.
ורבי יוסי - מתיר.
אמר רבי אליעזר:
מעשה, בבית הכנסת שבטבריה,
שהיו נוהגין בו - היתר,
עד שבא רבן גמליאל, וזקנים - ואסרוהו להם.
רבי יוסי אומר:
איסור - היו נוהגין בו,
והתירוהו להם.


(יא) נגר -

הנגרר - נועלין בו במקדש,
אבל - לא במדינה.
והמונח - כאן וכאן, אסור.
רבי יהודה אומר:
המונח - במקדש.
והנגרר - במדינה.


(יב) מחזירין -

ציר התחתון - במקדש.
אבל לא - במדינה.
והעליון - כאן וכאן, אסור.
רבי יהודה אומר:
העליון - במקדש.
והתחתון - במדינה.


(יג) מחזירין -

רטייה - במקדש.
אבל לא - במדינה.
ואם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
קושרין -
נימה - במקדש.
אבל לא - במדינה.
אם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
חותכין -
יבולת - במקדש.
אבל לא - במדינה.
ואם בכלי - כאן וכאן, אסור.


(יד) כוהן שלקה באצבעו -

כורך עליה גמי - במקדש.
אבל לא - במדינה.
אם להוציא דם - כאן וכאן, אסור.
ובוזקין מלח,
על גבי הכבש - בשביל שלא יחליק.
וממלאין -
מבור הגולה - בשבת.
מבור הגדול, ומבאר חקר - ביום טוב.


(טו) שרץ שנמצא במקדש -

כהן מוציאו - בהמינו,
שלא להשהות - את הטומאה,
דברי רבי יוחנן בן ברוקה.
רבי יהודה אומר:
בצבת של עץ,
שלא לרבות - את הטומאה.
מהיכן מוציאין אותו?
מן ההיכל,
ומן האולם,
ומבין האולם ולמזבח,
דברי רבי שמעון בן ננס.
רבי עקיבה אומר:
מקום -
שחייבין על זדונו - כרת,
ועל שגגתו - חטאת,
משם - מוציאין אותו.
ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר.
רבי שמעון אומר:
מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לךץ
שלא התירו לך - אלא משום שבות.


הדף הראשי של משנה ערובין י