משנה עירובין ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף משנה ערובין ח רמבם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כיצד משתתפין בתחומין?

מניח את החבית, ואומר:
"הרי זו לכל בני עירי,
לכל מי שילך לבית האבל, או לבית המשתה".
כל מי שקיבל עליו -
מבעוד יום - מותר.
משחשיכה - אסור,
שאין מערבין - משתחשך.


(ב) כמה הוא שעורו?

כמזון שתי סעודות - לכל אחד ואחד.
מזונו לחול - אבל לא לשבת,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
לשבת - אבל לא לחול.
אלו ואלו - מתכוונין להקל.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
מכיכר בפונדיון, ומארבע סאין בסלע.
רבי שמעון אומר:
משתי ידות לכיכר, ומשלש לקב.
חציה - לבית המנוגע,
וחצי חציה - לפסול את הגוויה.


(ג) אנשי חצר, ששכחו ולא עירבו -

כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת.
פחות מכן - לחצר.
חולית הבור והסלע -
שהן גבוהין עשרה טפחים - למרפסת.
פחות מכן - לחצר.
במה דברים אמורים? - בסמוכה.
אבל במופלגת -
אפילו היא גבוהה עשרה טפחים - לחצר.
איזו היא סמוכה?
כל שאינה רחוקה - ארבעה טפחים.


(ד) הנותן את עירובו -

בבית שער, אכסדרה, ומרפסת - אינו עירוב,
והדר שם - אינו אוסר עליו.
בבית התבן, בבית הבקר,
בבית העצים, בבית האוצרות - הרי זה עירוב,
והדר שם - אוסר עליו.
רבי יהודה אומר:
אם יש תפוסת יד של בעל הבית - אינו אוסר עליו.


(ה) המניח את ביתו, והלך לשבות בעיר אחרת -

אחד נוכרי, ואחד ישראל - הרי זה אוסר,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אינו אוסר.
רבי יוסי אומר:
נוכרי - אוסר,
ישראל - אינו אוסר,
שאין דרך ישראל - לבוא בשבת.
רבי שמעון אומר:
אפילו הניח את ביתו,
והלך לשבות אצל בתו - באותה העיר,
אינו אוסר - שכבר הסיע מלבו.


(ו) בור, שבין שתי חצרות -

אין ממלאין ממנו - בשבת,
אלא אם כן, עשו לו מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,
בין מלמטן, בין מתוך אוגנו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
בית שמאי אומרין: מלמטן.
ובית הלל אומרין: מלמעלן.
אמר רבי יהודה:
לא תהא מחיצה, גבוהה מן הכותל - שביניהן.


(ז) אמת המים, שהיא עוברת בחצר -

אין ממלאין ממנה - בשבת,
אלא אם כן, עשו לה מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,
בכניסה, וביציאה.
אמר רבי יהודה:
מעשה, באמה של אבל,
שהיו ממלאין ממנה - בשבת, על פי זקנים.
אמרו לו:
מפני שלא היה בה - כשעור.


(ח) כצוצרה, שהיא למעלה מן הים -

אין ממלאין ממנה - בשבת,
אלא אם כן, עשו לה מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,
בין מלמעלן, בין מלמטן.
וכן שתי כצוצריות - זו למעלה מזו.
עשו לעליונה, ולא עשו לתחתונה -
שתיהן אסורות - עד שיערבו.


(ט) חצר, שהיא פחותה מארבע אמות -

אין שופכין לתוכה מים - בשבת,
אלא אם כן, עשו לה עוקה - מחזקת סאתים, מן הנקב ולמטן,
בין מבפנים, בין מבחוץ.
אלא שמבחוץ - צריך לקמור.
ומבפנים - אינו צריך לקמור.


(י) רבי אליעזר בן יעקב אומר:

ביב, שהוא קמור ארבע אמות, ברשות הרבים -
שופכין לתוכו מים - בשבת.
וחכמים אומרים:
אפילו גג או חצר, מאה אמה -
לא ישפוך - על פי הביב.
אבל שופך הוא לגג, והן יורדין - לביב.
החצר, והאכסדרה - מצטרפין לארבע אמות.


(יא) וכן שתי דייטות, זו כנגד זו,

מקצתן עשו עוקה, ומקצתן לא עשו -
את שעשו עוקה - מותרין.
ואת שלא עשו עוקה - אסורין.


הדף הראשי של משנה ערובין ח