משנה עירובין ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הדר עם הנוכרי - בחצר,

או עם מי שאינו מודה בעירוב -

הרי זה אוסר עליו.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

לעולם - אינו אוסר,

עד שיהו שני ישראלים - אוסרין זה על זה.

(ב) אמר רבן גמליאל:

מעשה בצדוקי אחד,

שהיה דר עימנו במבוי בירושלים.

ואמר לנו אבא:

מהרו, והוציאו את כל הכלים - למבוי,

עד שלא יוציא - ויאסור עליכם.

רבי יהודה, אומרו בלשון אחרת:

מהרו, ועשו צורכיכם - במבוי,

עד שלא יצא - ויאסור עליכם.

(ג) אנשי חצר,

ששכח אחד מהם - ולא עירב,

ביתו אסור מלהכניס, ומלהוציא - לו ולהם,

ושלהם, מותרין - לו ולהם.

נתנו לו רשותם -

הוא מותר, והם אסורין.

היו שנים -

אוסרין - זה על זה,

שאחד - נותן רשות, ונוטל רשות,

ושנים - נותנין רשות, ואין נוטלין רשות.

(ד) מאמתי נותנין רשות?

בית שמאי אומרין: מבעוד יום.

ובית הלל אומרין: משתחשך.

מי שנתן רשותו, והוציא -

בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

מזיד - אוסר,

שוגג - אינו אוסר.

(ה) בעל הבית, שהיה שותף לשכנים -

לזה ביין, ולזה ביין - אינן צריכין לערב.

לזה ביין, ולזה בשמן - צריכין לערב.

רבי שמעון אומר:

אחד זה, ואחד זה - אינן צריכין לערב.

(ו) חמש חבורות, ששבתו בטרקלין אחד -

בית שמאי אומרין:

עירוב - לכל חבורה וחבורה.

בית הלל אומרין:

עירוב אחד - לכולן.

ומודים,

שאם היו מקצתן שרוים בחדרים, או בעליות -

שהן צריכות עירוב - לכל חבורה וחבורה.

(ז) האחין, והשותפין,

שהיו אוכלין - על שולחן אביהם,

וישנים - בבתיהם,

צריכין עירוב - לכל אחד ואחד.

לפיכך,

אם שכח אחד מהם, ולא עירב - מבטל רשותו.

אימתי?

בזמן שהן מוליכין את עירובן - למקום אחר.

אבל - אם היה עירוב בא אצלם,

או שאין עמהן - דיורין בחצר,

אינן צריכין לערב.

(ח) חמש חצרות -

פתוחות זו לזו, ופתוחות למבוי -

עירבו בחצרות, ולא נשתתפו במבוי -

מותרין בחצרות, ואסורין במבוי.

ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן.

עירבו בחצרות, ונשתתפו במבוי -

שכח אחד מבני החצר - ולא עירב,

מותרין כאן וכאן.

מבני המבוי - ולא נשתתף,

מותרין בחצרות, ואסורין במבוי,

שהמבוי לחצרות - כחצר לבתים.

(ט) שתי חצרות, זו לפנים מזו -

עירבה הפנימית, ולא עירבה החיצונה -

הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.

החיצונה, ולא הפנימית - שתיהן אסורות.

עירבה זו לעצמה, וזו לעצמה -

זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.

רבי עקיבה - אוסר את החיצונה,

שדריסת הרגל - אוסרתה.

וחכמים אומרים:

אין דריסת הרגל - אוסרתה.

(י) שכח אחד מן החיצונה, ולא עירב -

הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.

מן הפנימית, ולא עירב - שתיהן אסורות.

נתנו את עירובן למקום אחד -

שכח אחד,

בין מן הפנימית, בין מן החיצונה,

ולא עירב - שתיהן אסורות.

אם היו של יחידים -

אינן צריכין לערב.

הדף הראשי של משנה ערובין ו