משנה מעשרות ה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ה · משנה ח | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שום בעל בכי, ובצל של רכפא, וגריסין הקילקין, והעדשים המצריות, רבי מאיר אומר: אף הקרקס, רבי יוסי אומר: אף הקוטנים – פטורים מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית.

זרע לוף העליון, זרע כרישים, זרע בצלים, זרע לפת וצנונות, ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלים, פטורים מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית, שאף על פי שאביהן תרומהח, הרי אלו יאכלו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שׁוּם בַּעַל בֶּכִי,

וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּא,
וּגְרִיסִין הַקִּילָקִין,
וְהָעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַקַּרְקָס,
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַקּוֹטְנִים,
פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת,
וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית.
זֶרַע לוּף הָעֶלְיוֹן,
זֶרַע כְּרֵשִׁים,
זֶרַע בְּצָלִים,
זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת,
וּשְׁאָר זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים,
פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת,
וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית;
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן תְּרוּמָה,
הֲרֵי אֵלּוּ יֵאָכְלוּ:

נוסח הרמב"ם

שום בעל בכי,

ובצל של רכפה,
והגריסין הקלקין,
ועדשים המצריות,
רבי מאיר אומר:
אף הקרקס,
רבי יוסי אומר:
אף הקוטנין -
פטורין - מן המעשרות,
ונלקחין מכל אדם - בשביעית.
זרע לוף העליון,
זרע כרישין,
זרע בצלים,
זרע לפת, וצנונות,
ושאר זירעוני גינה שאינן נאכלין -
פטורין - מן המעשרות,
ונלקחין מכל אדם - בשביעית,
שאף על פי שאביהן תרומה - הרי אלו יאכלו.

פירוש הרמב"ם

שום בעל בכי - הם השומין חריפין מאד ואינם ראוין לאכילה, והאוכלן עיניו יורדין דמעות, ולפיכך נקרא "בעל בכי".

בצל של רכפה - הוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד, כשיקרב אל עין האדם תדמע דמעות רבות, תרגום "חשרת מים"(שמואל ב כב, יב) "רכפת מיא". ואולי הם מיוחסים למקום מן המקומות.

וגריסין - הם הפולין הטחונים. ומן הפולין מין אחד שהגרגרים שלו גדולים מרובעין, מיוחסים למקום, והוא הידוע כגריס הקלקי.

ועדשים המצריות - הם העדשים שהקצה האחד שלהם חד.

ואלו המינים הם מדבריות, אינם נזרעות בגנות וחזקתן מן ההפקר, ולפיכך פטורין מן המעשרות.

וקרקס - בערבי "קלקאס", והוא ממיני הכרוב, ויש אומרים ממין הפול.

וקוטנין - ממיני העדשים.

וכבר בארנו פעמים (פ"ו מ"י דפאה ופ"ט מ"ו דתרומות) כי לוף מין ממיני הבצלים. ואמרו העליון - אמרו בתלמוד כי שיטת המאמר כן "הזרע העליון של לוף".

ופירשנו פעמים כרשים שהם חציר.

וצנונות - ידוע.

ואמרו שאף על פי שאביהן תרומה, הרי אלו יאכלו - רוצה לומר בזה המאמר כי כשיהיה אחד מאלו הזרעים, רוצה לומר זרעוני גנה שאינם נאכלים, תרומה וזרעם, שהצומח ממנו חולין, שאין אומרים "גידולי תרומה תרומה" אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה, אבל אלו שאינן ראוין לאכילה מותר לאכול גדוליהן, אף על פי שעיקר זרעם הוא תרומה.

והלכה כסתם:

פירוש רבינו שמשון

שום בעל בכי. כל הני מינים וכן דרבי מאיר ורבי יוסי קיימי אפטורים מן המעשר ונלקחים מכל אדם ואף על גב דנאכלים וחשובים פטורים דהנהו דאין נאכלים חשיב לחודייהו והיינו טעמא דהני כדאיתא בירושלמי (הל' א') בריש פרק ב' דדמאי דאמר תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסים הקלקים ועדשים המצריות המינים הללו על ידי שיש כיוצא בהן בארץ ישראל הוצרכו חכמים ליתן להם סימן אבל האלצרין והפסטקין והאסטרובלין ע"י שאינן כיוצא בהן בארץ ישראל לא הוצרכו חכמים ליתן להן סימן כלומר המינים דמתני' לפי שיש שומין ובצלים וגריסין ועדשים בארץ ישראל דהיינו כיוצא בהן הוצרכו ליתן בהן סימן בפטורין הבאים לעולם מחוצה לארץ דלא חייבו חכמים פירות חוצה לארץ במעשר אלא אותן שדוגמתן בארץ ישראל אבל אלצרין ופסטקין ואסטרובלין אין גדילים בארץ ישראל לא הוצרכו למנותן וליתן סימן בהם:

בכי. שם מקום כמו רכפא אי נמי כל האוכלן יורדות [עיניו] דמעה כדאמר בירושלמי (הל' ג) אי זהו שום בכי כל שאין לו אלא חור אחד מקיף את העמוד ובתוספתא (פרק ג) קתני דור אחד דשום שלנו יש לו דרא לפנים מדרא רשב"ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת אי זהו בצל של רכפא כל שעוקצו נמעך לתוכו רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין לו ארס אלו הן גריסי הקלקין אותן המרובעין אלו הן עדשים המצריות כל שגלגליהן חדים רשב"ג אומר כל שאין להם צרורות אלו הן הקריקם כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהם מרובים מה דמי לה א"ר יוסי כגון אילן קונייתא:

זרע העליון של לוף. מפרש בירושלמי (שם) כיני מתני' זרע הסלולין של לוף כלומר זרע לוף שוטה שכן קורין בלשון יון לשוטה סלי אבל זרע לוף סתם חייב וכל הני פטורין דריש מקרא בריש מכילתין בירושלמי (הל' א) כדפרשינן בריש פרקין:

מכל אדם בשביעית. אפי' מן החשוד:

שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין (מ"ב) העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהיא גורנו ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים ובירושלמי (שם) מייתי עובדא דחדא איתתא הוה לה זרבונין דתרומה גו קופתא נפלון לגו גינתא וצמחון אתא עובדא קומי רבי יוחנן ושרא ליה א"ל רבי חייא בר בא ולא מתני' היא אע"פ שאביהן תרומה יאכלו א"ל מן דגלית לך חספא אשכחת מרגניתא ואת אמר ולא מתני' היא. זרע זרבונין הם מזרעוני גינה שאינן נאכלין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שום בעל בכי - שום חריף שהאוכלו בוכה ועיניו זולגות דמעות. ול"נ שום הגדל בהר הלבנון, שכן בערבי קורין ללבנון בע"ל:

רכפא - שם מקום:

גריסין הקילקין - גריסין של פול הבאים מן הקלקי, שם מקום, והן מרובעות כדתנן בנגעים כגריס הקלקי המרובע:

ועדשים המצריות - ראשן אחד חד, והמינין הללו כולם הם מדבריות וחזקתן מן ההפקר לפי שאינן נזרעים בגינה, לפיכך פטורים מן המעשרות:

אף הקורקס - בערבי קלקא"ס, והוא מין ממיני הכרוב:

הקוטנים - ממיני העדשים. והלכה כסתם משנה:

ונלקחים מכל אדם - אף מן החשודים למכור פירות שביעית:

זרע הלוף העליון - אני שמעתי הלוף השוטה. אבל זרע הלוף הפקח חייב. ורמב"ם פי' שהמשנה מסורסת זרע העליון של לוף. ולוף הוא ממיני הבצלים:

שאע"פ שאביהן תרומה - אע"פ שאחד מכל אלו זרעוני גינה שאינם נאכלים הן תרומה. וזרען, הרי הגדולים נאכלין. ולא אמרינן גדולי. תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע הוא מדברים הראויין לאכילה:

שאביהן - הזרע. שהוא אב למה שגדל ממנו:

פירוש תוספות יום טוב

[*שום בעל בכי. לפירוש השני של הר"ב דבעל הר הלבנון צריכין לפרש דבכי שם מקום כמו רכפא. וכן הר"ש אע"פ שלא פירש בעל כפירוש הר"ב. כ' דבכי הוא שם מקום. וכ' ג"כ לפירוש הא' של הר"ב ובפירוש שהזכרתי כ' ג"כ פירוש הא' של הר"ב. ואח"כ כ' וי"מ שם מקום על דרך בוכים בשופטים ע"כ]:

[*וגריסין הקילקין. כתב הר"ב כדתנן בנגעים. רפ"ו]:

[*שאף על פי שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנו. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. הר"ש]:

סליק

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שום בעל בכי וכו':    ולפי הפירוש השני שהביא ר"ע ז"ל נראה דגרסי' בעל בכי הבי"ת של בעל בשב"א והכ"ף של בכי דגושה. וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל לפי שיש שומים ובצלים וגריסין ועדשין בארץ ישראל דהיינו לכל אחד כיוצא בו הוצרכו ליתן סימן בפטורים הבאים לארץ דלא חייבו חכמים פירות חו"ל הבאים לארץ במעשר אלא אותן שדוגמתן בארץ אבל אלצרין ופסטקין ואיצטרובלין כולן אין גדלין בארץ ולא הוצרכו ליתן בהן סימן דודאי כולהו מיני מחו"ל הם ע"כ וכן כתב ה"ר שמשון ז"ל והוא דרך התוספתא:

רכפא:    פי' הרמב"ם ז"ל בלשון שני שהוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד כשיקרב אל העין מדמע דמעות רבות תרגום חשרת מים רכפת מיא:

אף הקוטנים:    פי' בערוך אחד ממיני קטניות הוא ושמו בלשון ישמעאל סגיר אל דנאב פי' שהעוקץ שלו קצר יותר מעוקץ הקרקס ע"כ:

ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלין וכו':    ירושלמי תני עלה ר' יוסי אומר אף זרעוני שדה כגון זרע אסטיס וזרע קוצה וזרע ביקיא ופי' הראב"ד ז"ל בת"כ דומה כי ביקיא מין ממיני הצבעים:

שאע"פ שאביהן תרומה:    בפי' הרמב"ם ז"ל גם בקצת ספרים גרסינן ואע"פ ונראה דאי נמי גרסינן שאע"פ הוי כמו ואע"פ כדאשכחן בריש ביצה דקאמר בגמרא שאפר כירה הוי כמו ואפר כירה ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ואע"פ שאביהן תרומה דאביהם גופי' הוה תרומה ונטען לזרע ותנן בריש פירקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן והני אם עשאן תרומה ונטען בדיעבד לזרע הגדולין נאכלין ע"כ וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת מעשרות. ובעזרת האחד ואין שני נתחיל מסכת מעשר שני

תפארת ישראל

יכין

שום בעל בכי:    חריף:

ובצל של רכפא:    שם מקום:

וגריסין:    באהנען:

והעדשים המצריות:    ראשן א' חד:

ר' מאיר אומר אף הקרקס:    וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא:

ר' יוסי אומר אף הקוטנים:    מין עדשים:

פטורים מן המעשרות:    דבהפקר גדלין:

ונלקחים מכל אדם בשביעית:    אפי' מחשוד אשביעית:

זרע לוף העליון:    מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה:

זרע כרישים:    קרעססע:

ונלקחין מכל אדם בשביעית:    הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא:

שאע"פ שאביהן תרומה:    ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים