משנה חולין ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ט · משנה ד | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב היוצא ממנו, ובשערה שכנגדו, טמא.

היו עליו כשני חצאי זיתים -- מטמא במשא ולא במגע, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לא במגע ולא במשא.

ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטןכב, שהוא טמא. ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא היו עליו כשני חציי זיתים מטמאין במגע אבל לא במשא דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר לא במגע ולא במשא ומודה רבי עקיבה בכשני חציי זיתים שהן תחובין בקיסם והסיטן שהוא טמא מפני מה רבי עקיבה מטהר בעור מפני שהעור מבטלן.

קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין נקובין ובין סתומין טמא קולית הנבילה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומין טהורים נקובין כל שהן מטמאין במגע ומנין אף במשא תלמוד לומר הנוגע והנושא (ויקרא יא כז-כח ויקרא יא לט-מ) את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא.

ביצת השרץ המרוקמת טהורה אם ניקבה כל שהוא טמאה שרץ שחצייו בשר וחצייו אדמה הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור רבי עקיבה אומר הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא.

האבר והבשר המדולדלין בבהמה מיטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דברי רבי מאיר ורבי שמעון אומר לא הוכשרו מתה הבהמה הבשר צריך הכשר האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר.

האבר והבשר המדולדלין באדם טהורים מת האדם הבשר טהור והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא כו': ציב הוא חוט דק שנתפשט מן העור הסמוך לבשר. ושערה שכנגדו שערו שבשטח העור כנגד הבשר: וקיסם הוא עץ דק כמין פלך כוש או כרכר: ופירוש תחובין מנוקבים רוצה לומר שמנקבין באותו העץ סדק ומכניסו בהן והלכה כר"ע וחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עור שיש עליו כזית בשר - במקום אחד:

הנוגע בציב היוצא ממנו - רצועה ותלתול היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת. ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:

ובשערה - שבעור כנגד אותו בשר:

טמא - דשערה הוי שומר:

מטמא במשא - שהרי נשא כזית נבילה:

ולא במגע - דאי אפשר ליגע ביחד, ושתי נגיעות אינן מצטרפות:

לא במגע ולא במשא - כדמפרש טעמא בסיפא שהעור מבטלן:

ומודה ר"ע - דאע"ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד, בכהאי גוונא כגון שתחב שני חצאי זיתים בקיסם, כלומר עץ דק, והסיטן, שהוא טמא. והלכה כר"ע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שתחבן בקיסם והסיטן. וה"ה בלא תחובים ונגע בהן דטמא. דאלת"ה אפילו במשא לא ליטמו דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא [*כדתנן לקמן] לר"ע [כלומר דלר' ישמעאל אבעיא לן בגמרא] וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע [כרבנן דרפ"ג דאהלות ורפ"ג דעדיות] אלא משום דפליג ר"ע ארבי ישמעאל בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים. קאמר דבקיסם כה"ג מודי ליה תוספות. ושיטת הרמב"ם בהיפך דדוקא תחובים ודוקא בהיסט אבל בנגיעה לא מצטרף. ויהיב טעמא שאין חבורי אדם חבור. דהכי תנן לענין שני חצאי זיתים דמת. במ"ד פרק ג' דאהלות. וכתב הכ"מ בפ"א מהלכות אבות הטומאה דהא [דתנן] לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. לא אמרו אלא בדבוקין בעור דוקא ע"כ. כלומר וכל דכוותה שהוא חבור טבעי. כל' הרמב"ם בפירושו בפ"ג דאהלות. דאלת"ה תקשה מתניתין דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כב) (על המשנה) והסיטן. וה"ה בלא תחובים ונגע בהן דטמא. דאלת"ה אפילו במשא לא ליטמא, דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא לר"ע, [כלומר דלר"י אבעיא לן בגמרא] וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע. אלא משום דפליג ר"ע אר"י בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים, קאמר דבקיסם כהאי גוונא מודה ליה. תוספ'. ושיטת הר"מ בהיפך. עתוי"ט:


פירושים נוספים