משנה בבא בתרא ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ג · משנה ו | >>
המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה.
המזחילה יש לה חזקה.
סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי יש לו חזקה.
חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית יש לה חזקה.
איזו היא חלון המצרית? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה.
רבי יהודה אומר, אם יש לה מלבן, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, הרי זו חזקה.
הזיז עד טפח יש לו חזקה, ויכול למחות.
פחות מטפח, אין לו חזקה, ואין יכול למחות.
משנה מנוקדת
הַמַּרְזֵב,
- אֵין לוֹ חֲזָקָה,
- וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה.
- אֵין לוֹ חֲזָקָה,
- הַמַּזְחִילָה,
- יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.
- סֻלָּם הַמִּצְרִי,
- אֵין לוֹ חֲזָקָה,
- וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.
- אֵין לוֹ חֲזָקָה,
- חַלּוֹן הַמִּצְרִית,
- אֵין לָהּ חֲזָקָה,
- וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.
- אֵין לָהּ חֲזָקָה,
- אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית?
- כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ,
- הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
- הַזִּיז,
- עַד טֶפַח – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה,
- וְיָכוֹל לְמַחוֹת;
- פָּחוֹת מִטֶּפַח –
- אֵין לוֹ חֲזָקָה,
- וְאֵין יָכוֹל לְמַחוֹת:
- עַד טֶפַח – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה,
נוסח הרמב"ם
המרזב - אין לו חזקה,
- ויש למקומו - חזקה.
- המזחילה - יש לה חזקה.
- סולם המצרי - אין לו חזקה,
- ולצורי - יש לו חזקה.
- חלון המצרית - אין לה חזקה,
- ולצורית - יש לה חזקה.
- איזו היא חלון מצרית?
- כל שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה.
- רבי יהודה אומר:
- אם יש לה מלבן -
- אף על פי שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה - הרי זו חזקה.
- זיז -
- עד טפח - יש לו חזקה, ויכול למחות,
- פחות מטפח - אין לו חזקה, ואינו יכול למחות.
פירוש הרמב"ם
פירוש מרזב - צנור קטן.
ופירוש אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה - רצה לומר כי כשיהיה לראובן מרזב ששופכין מימיו לבית שמעון, אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור זה המרזב מזה המקום כיון שהוחזק שם, אבל יש לשמעון להסיר אותו ממקומו ולהחזירו במקום אחר, לפי שיכול לומר לו אין לך עלי אלא שירדו מימי גגך בחצרי, ואין לך היזק שירדו מצד זה או מצד זהו.
ומזחילה - צנור מעץ, גדולה ורחבה עומדת על הכותל, ומימי הגג יורדין שם כדי שלא יתקלקל הכותל.
ואמרו בחלון, ובסולם יש לו חזקה ואין לו, הוא כי כשפתח אותו חלון או העמיד אותו סולם, כשאמרנו אין לו חזקה אינו יכול לטעון כבר חזקתי ולא תפסד פעולתי, אבל יש רשות לחבירו לבנות סמוך אותו חלון כשהוא חלון מצרי ולהסיר אותו סולם מצרי, וכשאמרנו יש לו חזקה לא יבנה חברו סמוך לאותו כותל עד שירחיק כמו שקדם.
ומלבן - הוא בניין עשוי מבחוץ כעין משקוף מלמטה ומלמעלה.
וזיז - הוא הבניין היוצא מן הכותל מקורות. ואם יש בו טפח יש לו חזקה, ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר הסמוך לו לבנות סמוך לאותו הזיז, שלא יסיר אותו ויכנסהו בבניין. ואם הוא פחות מטפח אין לו חזקה, ובעל הזיז אינו יכול למנוע לבעל החצר מלבנות, אבל בעל החצר יכול למנוע לבעל הזיז מלהשתמש עליו כדי שלא יביט בו בעת שמשתמש לשם.
וכבר בארנו כי מעיקרי דיננו היזק ראיה שמיה היזק, ומעיקרנו גם כן יש חזקה לנזקין, זולתי העשן והאבק וכיוצא בהן והריח הנבאש, ובכלל הנזקין שיש להם חזקה היזק ראיה. ואין צריך בחזקה לנזקין שלוש שנים, והוא מה שאמרנו אין דין חזקה בנזקין. וגם כן לא היה חזקה בהם לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק, כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית עליו.
ולפיכך כשיפתח אדם חלון שאין ראשו של אדם יכול ליכנס ממנו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, לפי שיאמר לו השכן אצלו לא נתרצתי לך אלא לפי שלא היה לי בו היזק כיון שלא תציץ עלי, ולפיכך אם ירצה לבנות כנגד אותו חלון ולסתום אותו הרשות בידו, ולא יוכל בעל החלון למנעו לפי שלא עלתה לו חזקה. ויש לשמעון רשות למנעו מלפתוח זה החלון מתחילה אפילו למעלה מארבע אמות, לפי שיאמר לו תעלה על כסא ותביט עלי, ואם הניחו ופתח אין לו חזקה ויש לו רשות לבנות כנגדו. אבל אם היה החלון למטה מארבע אמות, או שהיה חלון צורית והוא שראשו של אדם נכנס ממנה ואפילו היה למעלה מארבע אמות, או שפתח חלון ליכנס בו האור ואפילו הוא קטן מאד ולמעלה מארבע אמות, כל השלושה חלונות יש להן חזקה, וכיון שנתפייס שמעון לראובן לא יוכל שמעון לבנות בסמוך לאותו חלון עד שירחיק ארבע אמות, כמו שנתבאר בפרק שלפני זה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המרזב - צנור קטן שנותנים אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג:
אין לו חזקה ויש למקומו חזקה - אם היה שם מרזב ובא בעל החצר לעקרו לגמרי שלא ישפכו מי הגג לתוך חצרו, אינו יכול, שכבר יש לו חזקה לזה שיהיו מימי גגו שופכים דרך אותו מרזב. אבל אם בא להפכו, שהיה מונח לרוח דרומי ובא לתת אותו לרוח צפוני, אין בעל המרזב יכול לעכב עליו, דלאו מידי אפסדיה, ואין לו חזקה שיהיה תמיד עומד ברוח זו:
מרזב - מקום שהטפה של גשמים זבה ממנו. מר, טפה. כמו הן גוים כמר מדלי (ישעיהו מ):
מזחילה - צנור גדול המחזיק כל אורך הגג. והוי מלתא דקביעותא, לכך יש לו חזקה:
סולם המצרי - קטן מב ואינו קבוע, ולא קפיד עליה אם נותן אותו לתוך חצר חבירו כדי לעלות בו לגגו ולשובכו, לכך אין לו חזקה:
חלון המצרית - חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו:
אין לו חזקה - ואי בעי בעל החצר לבנות כנגד החלון ולסתמו, לא מצי בעל החלון לומר כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום, דאמר ליה היאך, לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי בו היזק. ואפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא כשפתחו הוי מצי מעכב עליו שלא יפתחנו מג, ואפילו היה גבוה יותר מארבע אמות מד, דמצי אמר ליה שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בי, ואחר שהניחו נמי ופתח, אין לו חזקה:
ולצורית יש לו חזקה - חלון שראשו של אדם נכנס בו, ואפילו הוא למעלה מארבע אמות. או חלון. העשוי לאורה מה, ואפילו הוא קטן מאד. או חלון שהוא למטה מארבע אמות. כל אחד משלשה חלונות הללו אם הניחו ופתח, יש לו חזקה ושוב אין יכול לבנות כנגדו ולסתמו, דיש חזקה לנזקין. חוץ מעשן ואבק ובית הכסא כלומר ריח רע, שאלו השלשה אין להם חזקה אפילו החזיק בהם כמה שנים. אבל היזק ראיה יש לה חזקה מו. ולא בעי חזקה לנזקין שלש שנים, אלא מכי קאי נזקא כדי שיוכל לומר לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית, הויא חזקה:
מלבן - בנין מבחוץ כעין משקוף מלמעלה ואסקופה מלמטה:
זיז - עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו מז, אם יש בו טפח או יותר, יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו לסתום הזיז מאחר שהחזיק בו:
ויכול למחות בו - כשבא בעל הכותל להוציא הזיז שיש בו טפח או יותר, יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו מח:
פחות מטפח - לא הוי מידי דקביעותא, לכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו ולסתמו. וכשבא בעל הכותל להוציאו לכתחלה, אין בעל החצר יכול לעכב עליו מט:
פירוש תוספות יום טוב
המזחילה יש לה חזקה. ותימה היאך יש לה חזקה. והלא כשמניח המרזב לראש א' של המזחילה גם המזחילה צריך לזוזה ולהגביהה ראש א' ולהנמיך ראש הא' שנותן שם המרזב. והיכי קאמר דמרזב אין לו חזקה. והמזחילה יש לה חזקה. והלא לעולם לא יזיז המרזב אם לא יזיז גם המזחילה. ויש לומר דמכל מקום יש לה חזקה לענין שאין צריך לעוקרה לגמרי ממקומה כמו שצריך לעקור המרזב. אי נמי כגון שמזחילה שוה ואין גבוה צד זה יותר מצד זה דהשתא לעולם אין צריך לזוזה ממקומה. אלא לסתום לצד שמסיר ממנו המרזב. תוספות. ופירש מזחילה כתבתי במ"ה פ"ב:
סולם המצרי. כתב הר"ב קטן. ובגמרא מפרש כל שאין לה ד' שליבות:
חלון המצרית אין לה חזקה. וכתב הר"ב דאפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא כשפתחו הוה מצי מעכב. גמרא. וטעמא נראה לפי שיש היזק ראיה מכל מקום. אע"פ שלא נעשה בשביל כן. ומ"ש הר"ב ואפילו היה גבוה יותר מד' אמות. כלומר דהשתא לא הויא חזקה. וכ"ש כשהוא למטה מד' אמות דיש לו חזקה כדפירש הר"ב דיכול למחות ולעכב:
ולצורית יש לה חזקה. פסק הר"ב חלון העשוי לאורה וכו'. גמרא. ופירש רשב"ם דמתניתין בחלון העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון. ע"כ. והרבה פירושים נאמרו בה בטור סימן קנ"ד. ור"מ א י ס ר ל ש ז"ל בהגה' ש"ע מסיק כדברי הרשב"א דתולה בעיני הדיין. ולפי ענין החלון. ומ"ש הר"ב ואפילו קטן מאד. ומסיים הרמב"ם ולמעלה מד' אמות. ומ"ש הר"ב דיש חזקה לנזקין. שהשעבודים נקנים בשתיקה ומדין סבלנות. ותיכף שראה הזיקו ונודע לו ושתק. הויא חזקה. ולא אמרו חזקת שלש שנים. וטענת מכר. או מחילה. אלא בגוף הקרקע. המגיד פרק י"א מהלכות שכנים בשם הגאונים וכל השנויים במשנתינו בכלל זה הם. ומ"ש הר"ב דהיזק ראיה יש לה חזקה. ולא דמי לחצר השותפין דכופהו לעשות מחיצה. כדאיתא בריש פ"ק. דהתם בדוקא אין לו חזקה משום דממילא הם מזיקים זה את זה בלא שום עשיית מעשה ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך ואפילו עמדו כן ג' שנים או יותר. אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה. המגיד פ"ב מהלכות שכנים והרא"ש ריש פרק קמא כתב דחלון אינו מזיקו תדיר כמו בחצר. שהחלון עשוי לאורה. ולא להסתכל בו לחצר חבירו ואסור להסתכל בו. אבל חצר שמשתמש בכניסה ויציאה ואי אפשר שלא יסתכל בתשמיש חבירו דמי לעשן ובית הכסא וכו'. וכתב עוד טעם אחר. ע"ש:
הזיז. לשון הר"ב עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו כלומר שבולט מתקרת הגג וכיוצא בזה שיכול לעמוד על הגג ולהשתמש בזיז. וכן מוכח מלשון הרשב"ם דאילו לפני החלון הא בלאו הכי רואהו מהחלון כמו שכתוב בטור סימן קנ"ג. ופירשו התוספות דהזיז הוא בקרן זוית במקום שא"צ למעקה גבוה ד' אמות שלא יראה בחצר:
עד טפח יש לו חזקה. פירש הר"ב ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו לסתום הזיז. כך פירש הרמב"ם וז"ל שלא יסיר אותו ויכנסהו בבנין.
ויכול למחות בו. פירש הר"ב בעל החצר יכול למחות שלא יוציאנו שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה ומשתמש בו. הרמב"ם ריש פ"ח מהלכות שכנים:
ואין יכול למחות. פירש הר"ב אין בעל החצר יכול לעכב עליו כרב יהודה דבגמרא וטעמא דאמר ליה בעל הגג לשום תשמיש לא חזי לי שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצרך בעלילה זו אלא למתלי ביה חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה. דכיון דיכולני לתלות בהחזרת פנים אם אסתכל בחצרך אהא נתפס כגנב. והלכך ליכא היזק ראיה. וכתבו התוספות אע"ג דגבי זיז שלפני חלון דיוצא לרה"ר לא שרינן במסכת עירובין [פרק בתרא משנה ד'] להניח עליו אלא כלים הנשברים משום דחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי [כמ"ש שם הר"ב] והכא לא חיישינן שמא יפול על ראשו של בעל החצר. שאינו עומד כל שעה תחת הזיז. א"נ התם לא אסר אלא להניח עליו. אבל הכא איירי למתלי ביה. דבדבר התלוי לא חיישינן לנפילה. ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(מב) (על הברטנורא) כל שאין לה ארבע שליבות. גמרא:
(מג) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא, לפי שיש היזק ראיה מכל מקום, אע"פ שלא נעשה בשביל כן:
(מד) (על הברטנורא) כלומר דהשתא לא הויא חזקה. וב"ש כשהוא למטה מד"א דיש לו חזקה כדפירש הרב דיכול למחות ולעכב:
(מה) (על הברטנורא) גמרא. ומתניתין בחלון העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון. ר"ש. ועתוי"ט:
(מו) (על הברטנורא) ולא דמי לחצר השותפין דריש פרק קמא דכופהו לעשות מחיצה, דהתם ההיזק תדיר (יותר מבחלון שאסור להסתכל בו) ופסיק רישיה ודמי לעשן כו'. הרא"ש. ועתוי"ט:
(מז) (על הברטנורא) כלומר שבולט מתקרת הגג וביוצא בזה שיכול לעמוד על הגג ולהשתמש בזיז. דאלו לפני החלון בלא"ה רואהו מהחלון. ופירשו התוספ' דהזיז הוא בקרן זוית במקום שא"צ למעקה גבוה ר"א שלא יראה בחצר:
(מח) (על הברטנורא) שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה ומשתמשבו. הר"מ:
(מט) (על הברטנורא) בגמרא. וטעמא דא"ל בעל הגג לשום תשמיש לא חזי לי שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצרך בעלילה זו אלא למיתלי ביה חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה. דכיון דיכולני לתלות בהחזרת פנים אם אסתכל בחצרך. אהא נתפס כגנב, והלכך ליכא היזק ראיה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מזחלה: הוא צנור גדול מחזיק כל ארך הגג כלומר באחד מדי צדדי הגג עשויה שם מזחלה זו מבנין או מעץ מלפני כל ארך הגג והמי גשמים זוחלין עליה וממנה למרזב וסתם מרזב של עץ וממנו לחצר חברו וגם המזחלה עשויה וקבועה על פני אויר חצר חברו כן פי' רשב"ם ז"ל ונמקי יוסף. אבל הרמב"ם ז"ל פי' מזחלה צנור מעץ גדולה ורחבה עומדת על הכותל ומימי הגג יורדין שם כדי שלא יתקלקל הכותל ע"כ. והקשו התוס' ותימא דמזחלה היאך יש לה חזקה כו' [עיין בתוי"ט] והר"ר יהוסף פי' דמרזב שאין לו חזקה מרוח אחת שיוכל להטות ראש המרזב לצד צפון או לצד דרום כשהוא מונח במזרח יש לו חזקה משתי רוחות שאין יכול לדוחקו להסיר לראש לצד אחד של מזחלה וכענין זה פי' ר"ח שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר לעוקרו מן האמצע ולקובעו בשליש הגג או ברביע הגג ובכל אותה רוח בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה עכ"ל ז"ל. ובגמרא מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה אמר רב יהודה אמר שמואל אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות ר' חנינא אמר אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקר ר' אבא ב"ר ירמיה אמר אין לו חזקה שאם רוצה לבנות תחתיו בעל החצר בונה אבל אם בא לעקרו שרוצה להגביה בניינו אינו עוקרו. וכתוב בנמקי יוסף בשם הרנב"ר ז"ל דהני תלתא אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדת ומר אמר חדא וכולהו הלכתא נינהו וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהביאם כולם בהלכות וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שכנים ע"כ. עוד כתוב שם אמר המחבר והא דאמרינן שיכול לקצרו או לטלטלו מצד אל צד היינו בעל החצר דסוף סוף הוא מקבל המים על חצרו אבל בעל הגג אינו יכול לעשות בו שום שנוי שלא מרצונו של בעל החצר שמא ירבה לו בנזק וכבר אמרינן אין לו חזקה כלומר על הניזק וזה ברור הריטב"א ז"ל:
סולם המצרי: מפ' בגמרא סולם המצרי כל שאין לו ד' שליבות ומיהו אם קבוע במסמר אפילו מצרי יש לו חזקה דתניא בתוספתא וכו' עד ומינה דצורי אע"פ שאינו קבוע במסמר יש לו חזקה דכובדו קובעו ומאי דמפרש במתני' שיעור חלון המצרי מה שא"כ בסולם המצרי מתרץ בגמרא משום דקא בעי ר' יהודה לאפלוגי גבי חלון הוצרך ת"ק לפרש שיעורו:
חלון המצרית אין לה חזקה: פירש נמקי יוסף דוקא בשאינו פתוח לחצר חברו כדאמרינן בגמרא וכן נמי שלא עשאו לאורה אלא עשאו לראות ממנו גנותיו ופרדסיו א"נ שהוא פתוח ע"ג מקום שאינו עשוי. לתשמיש כלל כגון שהוא ע"ג תקרה של רעפים ובכי ה"ג הוא דאע"פ שהחזיק בה שלש שנים לא הוי חזקה דלאי מילתא דקביעותא היא ואינו חושש למחות בו ולפיכך אם בא חברו לבנות אינו צריך להרחיק אבל לכופו לסתום כתבו המפרשים ז"ל שאין כופים אותו לסתום כיון שאין מזיק לחברו כלום ומשמע מן התוספתא דהא דאמרינן אין לה חזקה אפילו בשיש מלבן או צורת פתח מיירי דתניא התם איזו היא חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס לתוכה דברי ר"מ ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח ות"ק דמתני' היינו ר"מ דהא סתם מתניתין ר"מ ולא מחלקים בין צורי למצרית אלא מפני שאין ראשו יכול ליכנס לתוכה אלא שלפי זה צריך ליישב לישנא דר' יהודה דה"ל למימר כיון שיש לה מלבן. ותרצו המפרשים ז"ל דר' יהודה עדיף ליה מלבן טפי מצורת פתח וה"ק נהי דאם יש לה צורת פתח אין לה חזקה אם יש לה מלבן אף המצרית יש לה חזקה ויש הפרש בין מלבן לצורת פתח דצורת פתח הוא שמשווה את הצדדין או משקוף למעלה ומזוזות מן הצדדין אבל אין משקוף למטה כדאמרינן בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אבל מלבן הוא שיש לה נמי משקוף מלמטה עכ"ל ז"ל. וכתב עוד ז"ל שהסכימו האחרונים ז"ל לפירוש ר"ת ז"ל שפירש דפלוגתא דאיכא בגמרא בין ר' זירא לר' אלעא דר' אלעא דהלכתא כותיה ס"ל דאפילו למעלה מד' אמות אין לו חזקה קאי אחלון המצרי ושהעיד ר"ת על רבינו שמשון אחיו שחזר בו בסוף ימיו ופירש גם הוא כן ע"כ ושתי הכרחיות כתב על זה הפירוש הרא"ש ז"ל. אבל דעת הראב"ד ז"ל בהשגות כדעת רשב"ם ז"ל הראשונה שלא חלקו בגמרא בד' אמות ולמטה מני אמות שיהא חזקה אלא בחלון הצורי אבל בחלון המצרי לעולם אין לו חזקה. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל הא דתנן במתני' חלון הצורי יש לו חזקה לאו בשיש בהן היזק ראיה ולומר שאינו יכול למחות בידו לסלק היזקו מאחר שהחזיק אלא חזקה שאינו יכול לבנות כנגדן ולהאפיל עליו קאמרינן שאע"פ שאינו עשוי לאורה כיון שיש לו ממנו אורה לא כל הימנו להאפיל עליו ובשאין בהן היזק ראיה עסיקינן וכן הא דתנן הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות בבעל החצר בשאין בו היזק ראיה עסיקינן שאין בעל החצר יכול לבנות תחתיו אבל בעל הגג על בעל החצר כלומר אם יש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה שכל דבר שיש בו היזק ראיה כגון חלונות וכל שכיוצא בהן אין לו חזקה כקוטרא ובית הכסא דמו כך השיב רבינו הגדול בתשובותיו ע"כ בקיצור מופלג:
הזיז עד טפח יש לו חזקה: פי' בערוך כגון לוח יוצא מכותל ראובן לחצר שמעון יש לראובן להשתמש באותו הזיז שיש בו טפח כמה שיחפוץ ויש לו לתלות חפצים יורדים באויר חצר שמעון ע"כ. ובגמרא אמר רב הונא לא שנו דקתני סיפא דפחות מטפח אינו יכול למחות אלא בעל הגג בבעל החצר אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות בו שלא יתלה כלום בו שלא יציץ ויראה מה שבחצר בשעה שהוא תולה ורב יהודה אמר אפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות דאמר ליה כי תלינא מהדרנא אפאי ותלינא ורב הונא סבר זימנין דמיבעת ולא מהדר אפיה והלכתא כותיה. וכתבו תוס' ז"ל והרא"ש ז"ל והא דקתני רישא בזיז טפח דיכול למחות צריך לומר בין בעל החצר בבעל הגג בין בעל הגג בבעל החצר דאם לא כן לרב הונא דאמר דפחות מטפח יכול למחות בעל החצר בבעל הגג מאי איכא בין פחות מטפח לטפח והכי פירושא עד טפח יש לו חזקה אם החזיק שלש שנים דמילתא דקביעותא היא ואיבעי ליה למחויי בעל החצר שיסירנו כדי שלא יחזיק עליו וגם יכול למחות בבעל הגג בתוך שלש שלא ישתמש בו ואפילו לרב יהודה דלית ביה היזק ראיה מ"ט דאמר מהדרנא אפאי ותלינא בשעה שאני משתמש בו דאי לא מהדרנא אהי' נתפס כגנב ה"מ בפחות מטפח דלא חזי אלא למיתלי ביה מידי ומצי למעבד באהדורי אפי אבל כשהוא רחב משתמשין על גבו ומסדרין עליו כלים ולא מצי למעבד באהדורי אפי ואיכא היזק ראיה אבל בעל הגג בבעל החצר אין יכול למחות דלא מפסיד ביה מידי ואפילו להסירו משם יכול ואחר שלש בעל הגג בבעל החצר יכול למחות דאמר לו החזקתי בו ושלי הוא להשתמש בו תדיר ואיני רוצה שתשתמש בו כדי שאמצאנו פנוי בכל עת שאני רוצה להשתמש בו. ופחות מטפח בין תוך שלש בין אחר שלש אין יכול למחות להשתמש בעל הגג בבעל החצר עכ"ל הרא"ש ז"ל וז"ל תוס' ז"ל בסוף לשונם דיש לפרש עוד דדוקא אחר שלש מיירי ויכול למחות בעל הגג בבעל החצר משום דיש לו תשמיש לבעל הגג על הזיז ורוצה להשתמש בו כל שעה ולא יניח את בעל החצר להשתמש בו אבל בתוך שלש שלא החזיק אין יכול למחות בבעל החצר אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות והוי כמו לרב הונא בפחות מטפח והא דמפליג בין טפח לפחות הא בהא תליא דבטפח דמהני ביה חזקה יכול למחות בבעל החצר אבל בפחות מטפח דלא הויא חזקה אינו יכול למחות ע"כ. וז"ל נמקי יוסף זיז הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העליה חוץ וראוי לתלות בו חפציו וכשהזיז הזה בכותל הסמוך לחצר חברו כשתולה בו חפצים מזיק בראייתו את בני החצר הלכך יכולין למחות בו וכשלא מיחו בו והחזיק בו שלש שנים יש לו חזקה לבעל הזיז שיכול לבא בטענה ולומר שברשותו החזיק הלכך בעל החצר אינו יכול להעלות בניינו ולסלק תשמישו מאותו הזיז ואע"ג דפסק הרי"ף ז"ל והרבה מגדולי האחרונים דהיזק ראיה אין לו חזקה היינו מחלון לחצר דקביעא תשמישתא אבל מגג לחצר וכ"ש בתשמיש כזה מהני חזקה תדע שיש חילוק בין תשמיש זה לזה לענין היזק ראיה דהכא בגמרא נסתפקו אי היזק ראיה בענין זה הוי נזק או לא ואילו לגבי היזק ראיה דחלון משנה מפורשת היא לא יפתח אדם את חלונותיו לחצר השותפים:
פחות מטפח לא חשיב: דלאו מילתא דקביעותא היא ומש"ה לא מיחה הלכך לא שייך למימר ביה חזקה ובעל החצר בונה למעלה כשירצה:
ואין יכול למחות: בגמרא פליגי עליה אמוראי וכדכתבינן ע"כ בשנוי לשון קצת. ופירש הרמב"ם ז"ל שאין צריך בחזקה זו שלש שנים וגם לא היתה בהם חזקה לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייס כיון שלא מחית בי ע"כ. וביד פ"ז דהלכות שכנים סי' ו' ז' ורפ"ח וסימן ד' ה' ובפי"א. ובטור ת"מ סי' קנ"ג וסימן קנ"ד:
תפארת ישראל
יכין
המרזב: [ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע"פ כל שפת הגג:
ויש למקומו חזקה: שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי"א דצריך עכ"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [(שו"ע חו"מ, קנג)]:
המזחילה: הוא הצינור הגדול הנ"ל:
יש לה חזקה: במקומה. מדקבוע הוא:
סולם המצרי: שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:
ולצורי: שיש לו ד' שליבות או יותר:
חלון המצרית: קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:
אין לה חזקה: ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:
ולצורית: שהוא גדול:
יש לה חזקה: ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל"כ לא חשוב חלון [(שו"ע חו"מ קנד, יא)]:
איזו היא חלון המצרית: להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר"י:
כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה: והוא ג"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:
רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן: [איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:
הזיז: כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:
עד טפח: ה"ה יותר:
יש לו חזקה ויכול למחות: כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:
ואין יכול למחות: כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי"א דקיי"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [(שו"ע חו"מ קנג, א)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת