מקור ברוך/המבוא/א/א

מקור ברוך – המבוא
פרק א – סדר הדורות:	תוכן ענייני הפרק | א | ב
פרק ב – בתי תלמוד:	תוכן ענייני הפרק | א | ב | ג | ד | ה | ו
פרק ג – לשון קצרה:	תוכן ענייני הפרק | א | ב | ג

א

[מעין פתיחה]

בהקדמה שלאחר שער הספר הגדתי, כמנהג המחברים, דברים אחדים על סבת הדבר שעוררתני לחבר זה הספר; וכאן אגיד דברים אחדים בנוגע לסדורו ולהיקף ענייניו בכלל, ואומר, כי

טרם אבוא לסדר מהלך זכרונותי על חיי אבא מרי, אבן הפנה ליסוד רעיוני לחוק זכרונותי על ספר – אמצא לחובה ולנכון להקדים להם מה שבזכרוני על חיי אבותי הזקנים, אבי אבי ואבי אמי, ממה שראיתי ושמעתי וקראתי עליהם, למען דעת כי כפריו כן עצו, או כמו שיאמר המשל: "כיופי לסולם – מעלת האולם".

כי אם היות ערכם האצילי וקנייניהם הנפשיים של אבותי אלה, רק בגבול ומעמד אנשים "בעלי בתים", אנשים סוחרים, מדיניים, אנשי דרך ארץ מבני עולם המעשה – היו בכל זאת טיפוסים מיוחדים במקומם ובזמנם; וכל אחד, לפי ערכו ולפי מעלת נפשו המיוחדה, אצל מהודו על בני עירו, ספירתו ומדינתו, ונגה לו על כלל האומה לכבוד ולתפארה וראויים ומכוונים הם להקדיש להם לשמם ולזכרם ולמעשיהם הטובים פרק פרק לכל אחד.

וגם כי בזכרונותיהם הם אחוזים ודבוקים, קשורים ומרוכסים הרבה זכרונות נכבדים מחיי דורם בכלל, יען כי הם, כראשי נכבדי עם ומדינה, לקחו חלק בראש בכל הקורות את אחיהם בני עמם בכל מעמדיהם, בטרדתם ובשלוותם, בדאגתם ובשמחתם ובכל המוצאות אותם. —

ואחריהם יבאו הזכרונות על חיי אבא מרי, והם מרובים בכמות ועשירים באיכות, גדולי ערך ורבי עניין, להיותם מקיפים תנועה כבירה ונרגשת בחיי עמנו בתקופת דור שלם, ומכילים חדשות ונצורות בעולמנו הרוחני ובספרותנו העתיקה, ונלוים בדברים ועניינים ומאורעות נרגשים ומעניינים ער מאוד, ומסודרים במערכה יפה ובסדור נעלה. —

ולאחרונה יבאו זכרונותי על חיי דודי אחי אמי (ואחרי כן, גם גיסי בעל אחותי) הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, אב"ד ור"מ בק' וואלאזין, המכונה בעולם הספרותי "הנצי״ב מוואלאזין"^א.

ובזכרונות ההם טוויים וקלועים הרבה מזכרונותי אני, מעצמי ומבשרי; יען כי רוב שנות שחרותי ובחרותי עשיתי בישיבה בוואלאזין, היא הישיבה היותר גדולה, עתיקה ומכובדה במדינתנו (ואולי גם בכל העולם) אשר מאז נוסדה (בשנת תקס״ב) הופיעו מתוכה שנה שנה מאורות גדולים וכוכבים נוצצים בחכמת ישראל, ואשר הוא, דודי, למד ולימד והרביץ תורה בתוכה כחמישים שנה, ופקד ושמר עליה בכל חושיו בו כשלשים ושש שנה; ואני כמעט מילדותי ער גדלותי בה גודלתי, בה חונכתי, ותחת צלו של דודי זה סוככתי, את נפשו הכרתי, ודרכיו למדתי, רוחו הלבשתי ולאורו הלכתי, וזכיתי לראות את השמש בגבורתה ולהתחמם לנגה ברק יפעתה; ומעל שלחנו הטהור, המלא דשן ממגד שמים, כמעט יום יום זכיתי ללקט פרורי פרפראות ופרי מגדים מאלה המקוטרים מור ולבונה מסגולת התורה, ומתובלים במעדני החכמה, ומרוקחים בנועם המעלות וביקרת המדות והם משמחים את הלב ומרחיבים את הנפש; והוא כאומן את חניכו גדלני, וכמורה נאמן למדני וכאב את בנו אמצני; ופרי השגחתו עלי, המיוחדה והמדויקה נתן חומר רב לנפשי ולקנייני רוחי בעתיד, ויהיו לי בהמשך ימי חיי כאזור לגוף וכחותם על לב; ונם אני מצדי, בכל תומת נפשי הילדותית ובכל זהר רגשי קודש, חשתי אליו רגשי בנים נאמנים לאבות יקרים ויחושי חניכים לאלוף נעורים, וכמו נפשי כולה מסורה לו, ובידו אפקיד רוחי^ב.

ועל כל אשר חוננתי בקנייני הנפש חייב אני להודות לו ולהישיבה החביבה ההיא, אשר גם עתה, אחרי עבור כמה עשרות שנים מאז נפרדתי מעליה ואחרי נסחפתי בזרם שטף החיים, ואתאבק קשה עם גליו השואגים וההומים – אחרי כל אלה, עוד היום לבי הומה לה, רוחי מרחפת עליה ונפשי קשורה בזכרונותיה. –

מפרטי ישיבתי בהישיבה ומדרכי למודי בתוכה ומשקידת תפקידו של דודי עלי, ובכלל מכל אשר עבר עלי בכל משך למדי בתוכה – מכל אלה אספר אי"ה בגוף החיבור, בהמשך חלק הרביעי, כי שם מקומם, וימצאם הקורא למקומותם במחלקת "תכן העניינים". –

---

הערה א: על הוראתו וטעמו של הכינוי הזה אכתוב אי״ה בתולדותיו בפנים הספר, בתחילת (פרק) [צ"ל חלק. ויקיעורך] רביעי פרק ל"ו סעיף א'. –

הערה ב: ואני מבאר לי את מאמר חז״ל בכמה מקומות בתלמוד, גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, אשר בהשקפה ראשונה אין זה מתבאר יפה, למה זח תעלה מעלת השמוש את בעל התורה על מעלת למוד עצמה של התורה, והלא, כידוע, תלמוד תורה שקולה גם כנגד כל המצוות שאין להם שעור (מס׳ פאה, פ״א, מ״א), והקב״ה אמר לדוד, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב (שבת, ל' א') והעוסק בתורה פטור מן התפילין (מכילתא, בא), ועוד מאמרים ממין זה, ובמה זכתה מצות שמוש ת״ח להיות עולה על מעלת הלמוד?

ואבאר, כי גם השמוש איירי ביחש הלמוד, והכונה, שלמוד הבא ע״י שמשמשים את החכם ומתבוננים בדרכי למודו ובהוראותיו ובכל ענייניו "הלכה למעשה", למוד כזה יותר משתרש בלב וברעיון מאשר סתם למוד שלומדים מתוך הספר לבדו, כי כן הוא מסגולת הטבע מכחות נפש האדם, ובשפת העולם יוגבלו למודים אלה בשם "טהעאריש ופראקטיש". –