מצוה:להביא קורבן אשם על ספק חטא
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.
יח וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ.
יט אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיהוָה.
(ויקרא ה, יז-יט)
היא שצונו להקריב קורבן כאשר יתחדש לנו ספק באותן החטאים הגדולים שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת קבועה. וזה הקורבן יקרא אשם תלוי.
והוא שיהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ואכל אחת משתיהן ונאבדה האחרת. ונתחדש לו ספק ולא ידע אי זו מהן אכל. הנה הוא יקריב קורבן על הספק המתחדש, ומתכפר לו. והוא הנקרא אשם תלוי. ואם התאמת לו אחר כן כי החתיכה שאכל היתה חלב הכליות, הנה נתאמתה השגגה ויקריב קורבן חטאת קבועה.
והכתוב שנה בזה הקורבן, והוא אמרו בויקרא "ונפש כי תחטא ועשתה אחת ממצות וגו' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג". וזה הענין קראוהו חכמים לא הודע.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כריתות.
להקריב קורבן מי שנסתפק לו אם חטא בחטא מהחטאים הגדולים שאדם מתחייב בעשותו אותם בזדון כרת ובשגגה חטאת קבועה (כריתות כה.). ויתחדש עליו הספק בענין זה כמו שתאמר על דרך משל שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת חלב ואחת שומן כשר. ואכל אחת מהן ונאבדה האחרת, ודואג בנפשו שאינו יודע אם של חלב אכל או של שומן. זה הקורבן הבא על הספק הזה נקרא אשם תלוי.
ומילת "תלוי" נאמרת על כל דבר שראוי לבוא אחריו עניין שיגלה בו מה שלא נודע בו מקודם. כגון שאם יוודע אל החוטא שחלב אכל, הרי נגלה לו שהראשון לא הספיק לו וצריך להביא עוד קורבן אחר הנקרא חטאת קבועה לתשלום כפרתו. ואם נודע אליו שההיתר אכל, הרי נגלה לו שהראשון הספיק לו ואינו צריך עוד לקורבן אחר אחריו. זהו פירוש "תלייתו". וציווי קורבן זה מדכתיב: "ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו. והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע" (ויקרא ה', י"ז-י"ח). כלומר על היותו לא ידע, אם שגג או לא שגג. וזה העניין יקראו אותו חכמים לא הודע.
משרשי המצוה. שיהיה האדם זהיר וירא חטא ויעין בכל מעשיו עיון טוב לבל יכשל בדבר עבירה. ועל כן הצריכתו התורה להביא קרבן כשלא נזהר יפה במעשיו עד כדי שלא יולד עליו ספק זה. והראיה שאיננו בא רק לכפר על עצלותו בכך, שהרי אינו משתרש אליו לכפר על החטא כלל כשיודע אליו החטא מיד צריך לקרבן שלם כמו שהיה חיב אם לא הקריב הראשון.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות יח.) שאין חיוב קרבן זה לעולם עד שיהא שם איסור קבוע, כגון שיהיו לפניו שתי חתיכות ובודאי אחת מהן חלב, שהרי יש כאן איסור קבוע, ואכל אחת מהן. וכן נמי אם אכל בודאי חלב, אבל הוא מספק אם היה כזית שלם או לא, (דף יז.) גם זה הוא איסור קבוע. אבל היתה לפניו אחת וספק אם היתה חלב או שומן ואכלה, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע דשמא אין כאן איסור כלל. ומן הטעם הזה אמרו (כתובות כב:) שהבא על ספק מגורשת חייב בקורבן, שהרי יש כאן איסור קבוע שנעמידנה בקביעותה שתהיה נשואה. אבל הבא על ספק מקודשת, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע והרי זה כחתיכה אחת וספק אם הוא חלב או שומן שפטור מקרבן כמו שאמרנו. ויתר פרטיה מבוארים בכריתות [הלכות שגגות פרק ח'].
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולא הקריב קורבן זה אם אירע לו ספק המחיב בו, בטל עשה.
מצות עשה שיקריב אשם מי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, עד שיודע לו ויביא חטאתו, וזהו הנקרא אשם תלוי. שנאמר בפרשת ויקרא "ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו אשם הוא אשם אשם לה׳". [הכי אי׳ בכריתות דף י״א וי״ז] העניין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו, כגון חלב ושומן לפניו כסבור שניהם היתר ואכל אחד מהם, אמרו לו אחת של חלב היתה שם, הר״ז מביא אשם תלוי. ומגין עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן מביא חטאת.
"ולא ידע ואשם ונשא עונו". תניא בת״כ [שם פרק כ׳] ר׳ יוסי הגלילי אומר הרי ענש הכתוב את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיענוש את מי שידע. רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטווה אלא במצות לא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו ועל תולדותיו וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פירענות הוי אומר זו מדה טובה. החושך עצמו מן הפיגולין ומן הנותרות והמתענה ביום הכיפורים על אחת כמה וכמה שזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה? אלא בא שלישי להחמיר עליו מפני שנטפל לעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב למטפל לעושה מצוה כעושה מצוה רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך וגו׳ למען יברכך הכתוב קבע ברכה למי שבאת מצוה על ידו בלא ידיעה אמור מעתה היתה לו סלע צרורה בכנפו ונפלה ממנו ומצאה עני ונתפרנס בה הכתוב קבע לו ברכה. [שם]
"בערכך לאשם" בערך האמור למעלה בכסף שקלים [שם פ׳ כ״א] "שגג והוא לא ידע", הא אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם עד שיביא חטאת. הא למה זה דומה? לעגלה ערופה שנתערפה ואחר כך נמצא הרוצח, הרי זה יהרג. [מפ׳ רש״י שם] "אשם הוא אשם אשם", הראשון כולו קמץ שהוא שם דבר והשני חציו קמץ וחציו פתח שהוא לשון פעל. ודרשו בת״כ [פרשה כ״א] להביא אשם שפחה לכסף שקלים יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל הוא אבל בפי׳ רבינו שלמה כתב להביא אשם שפחה שהוא איל בן שתי שנים ואין כך הגירסא שם ועוד איל כתיב בו בפירוש שסתמו בן שתי שנים.
כל עבירה שחייבין על שגגתה חטאת חייבין על ספקה אשם תלוי. כמו ששנינו בפ׳ קמא דכריתות [דף ב׳] שלשים ושש כריתות וכו', על אלו חייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי. גרסינן במסכת כריתות בפרק ספק אכל [דף י״ז] אמר רב יהודא אמר רב היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, חייב אשם תלוי. כדמפרש שם רב נחמן [בדף י״ח] מפני שיש שם איסור ודאי קבוע, אבל חתיכה אחת ספק של חלב וספק של שומן ואכלה, פטור, שאין שם איסור ודאי קבוע. ואף על פי שמצינו [שם] שרבי אלעזר חולק על זה, קסבר שאין הלכה כרב אלעזר אלא כחכמים שחולקין עליו.
שנינו במשנה בפרק ספק אכל [דף י״ז] כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי אחד. ואם היתה לו ידיעה בינתיים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. כשם שאם אכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.