מצוה:לא לשחוט הפסח לפני שביתת החמץ
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.
(שמות כג, יח)
הזהיר משחוט הפסח על חמץ, והוא אמרו יתעלה "לא תזבח על חמץ דם זבחי" (שמות כג, יח). וכבר נכפלה אזהרה זו בזה הלשון בעצמו, "לא תשחט" (שם לד, כה).
ועניינו (פסחים סג:) שבעת שחיטת הפסח, והוא בין הערביים, לא יהיה חמץ ברשותו, לא אצל הזורק ולא אצל השוחט ולא אצל המקטיר ולא אצל אחד מבני החבורה. וכל מי מהם שיהיה חמץ אצלו בעת ההיא, לוקה. ובמכילתא (משפטים): "לא תשחט על חמץ", לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי מפסחים.
שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד שיהיה חמץ ברשותנו עד חצי היום, כמו שדרשו זכרונם לברכה (פסחים ה.) "אך - חלק", שנאמר "לא תזבח על חמץ דם זבחי" (שמות כג, יח). ובא הפירוש בו לא תשחט שה הפסח ויהיה עדיין חמץ קיים ברשותך. ונכפלה זאת המניעה בלשון אחר בתורה. וגם כן שמענו בכלל הפירוש, שלא (דף יג:) יהיה חמץ אצל השוחט אותו ולא אצל הזורק דמו ולא אצל המקטיר חלבו ולא אצל אחד מבני חבורה הנמנין עליו (דף סג:).
משרשי המצוה לפי שקביעות זמן בכל העניינים הוא קיום עשייתן, ידוע הדבר אצל כל אדם. ועל כן בדבר הפסח, שהוא דבר גדול אצלנו בקיום הדת, כמו שכתבנו למעלה (במצוה כא), ציווה האל ברוך הוא שנעשה ענינו בסדר ובקביעות זמן לכל דבר ודבר מדבריו, ולא תבוא מצוה ממצוות עניין המועד הזה בגבול חברתה. ועל כן נזהרנו להשבית החמץ הנמאס בעינינו לשעתו תחלה ואחר כך להתחיל בקרבן הפסח שהוא התחלת שמחת המועד הטוב. ועוד אם שמענו טוב מזה נחזיק בו.
מדיני המצוה מה שאמרו (פסחים סא.) שזמן שחיטתו אחר חצות, ואם שחטו קודם חצות שפסול, ואף על פי שאחר חצות הוא זמנו, אינו נשחט לכתחלה אלא אחר תמיד של בין הערבים אחר שמקטירין קטורת של בין הערבים, גם לאחר שמיטיב את הנרות, ויתר פרטיה בפסחים. (פ"א מהל' קרבן פסח)
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ובנקבות. והעובר עליה והניח מדעתו כזית חמץ ברשותו בשעת הקרבתו, אחד שוחט או זורק או מקטיר האימורין או אפילו אחד מכל בני החבורה הנמנין באכילתו – לוקה. והפסח כשר מכל מקום.