מצוה:לא לגנוב שום ממון
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
(ויקרא יט, יא)
שהזהירנו שלא לגנוב ממון. והוא אמרו יתעלה לא תגנובו.
ובמכילתא לא תגנובו הרי האזהרה לגונב ממון, והעובר על לאו זה הוא חייב לשלם מה שזכר הכתוב אם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה או להשיב קרן לבד. ובספרא לפי שנאמר בגניבה שנים ישלם שמענו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר לא תגנוב על מנת למקט פירוש לצער הבעלים ולהכאיבן ואחר כן תשיבהו לו לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי מקמא.
הערות
קישורים
שלא לגנוב שום ממון
שלא לגנב שום ממון, שנאמר (ויקרא יט יא) לא תגנבו, ואמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פו א), שזה אזהרה לגונב ממון. וענין הגנבה הוא כמו שפרשנו בסדר משפטים (מצוה נד).
שרש מצוה זו. ידוע, כי היא מן המצות שהשכל מחייבם.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"מ סא ב) שאסור מן התורה לגנב אפילו על מנת להחזיר או על מנת למקט, כלומר להכעיס בעל הגניבה ולהבהילו לשעה ולהחזיר לו הדבר אחר כך. וכן אמרו בספרא (קדושים ב א ב) לפי שנאמר בגניבה (שמות כב ג) שנים ישלם למדנו ענש, אזהרה מנין? תלמוד לומר לא תגנבו. לא תגנבו אפילו על מנת למקט, לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.
ודין הגונב סלע מכיס חברו או מביתו והחזיר הדבר הגנוב למקומו לדעת בעליו או שלא לדעתו מה דינו, ובאי זה צד מנין פוטרו, והחלוק שיש בענין זה בין דבר שיש בו רוח חיים, כגון בהמות למה שאין בו רוח חיים וכמו שבא בבבא קמא פרק עשירי (דף קיח.). ומה שאמרו (שם ב) שאסור לקנות מיד גנב מפני שמחזיק ידי עוברי עברה, וכן כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור לקח אותו, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שאין לוקחין מן הרועים צמר, חלב וגדיים, וכן אין לוקחין משומרי עצים או פרות אלא במקומות ידועים, וכן אין לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים ידועים, ודרך כלל אמרו, וכלם שאמרו הטמן, אסור לקח מהם.
ומה שאמרו (שם קטו א) כי לגנב מפרסם לא עשו בו תקנת השוק, ומחזיר הלוקח ממנו הכלי בלא דמים, והוא יעשה דין עם הגנב, אבל אם אינו מפרסם יש בו תקנת השוק, ומחזיר בעל הגנבה מעותיו ללוקח ונוטל כליו, ואחר כך יעשה הוא דין עם הגנב. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (גניבה א א) וזה לשונו, כל הגונב משוה פרוטה ולמעלה, עובר על לא תעשה, שנאמר לא תגנבו, ואין לוקין על לאו זה לפי שנתן להשבון. ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי ואחד הגונב את הגדול או את הקטן, עד כאן. ויתר פרטיה בקמא פרק עשירי ובמקומות אחרים [1].
ונוהג אסור בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על לאו זה וגנב חייב לשלם, כמו שמפורש בכתוב (שמות כא לז כב ג). אם גנב דינר או כסות או חמור או גמל משלם שנים בדמיהם, ונמצא מפסיד כשעור שבקש לחסר חברו. ותשלומי כפל נוהגין בכל דבר חוץ משור ושה, שיש בהן צדדין שמשלמין עליהן ארבעה וחמשה, כגון שטבח ומכר, כמו שבא בכתוב מבאר. וכשמשלם כפל או ארבעה וחמשה בשור ושה דוקא שהעידו עליו עדים ושלם על פיהם בבית דין אבל מודה מעצמו (שם עה א) פטור עם תשלום הקרן לבד, שנאמר (ויקרא כב יח) אשר ירשען אלהים ישלם שנים, ודרשו זכרונם לברכה (שם סד ב) פרט למרשיע את עצמו. והוא הדין לכל קנסות, שהמודה בהן פטור. וכבר כתבתי למעלה (מצוה מט) שאין דנין דיני קנסות אלא בארץ.
בפרשת קדושים כתוב לא תגנובו, כבר בארנו למעלה [בל"ת שבסמוך] שבממון הכתוב מדבר. ותניא בת"כ [קדושים פ' ג'] מכלל שנ' בגנבה שנים ישלם, למדנו עונש. אזהרה מניין? ת"ל לא תגנבו [בב"מ דף ס"א] לא תגנובו ע"מ למיקט ולא תגנובו ע"מ לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמישה. בן בג בג אומר לא תגנובו משלך מבית אחרים אלא שבור את שיניו ואומר לו שלי אני נוטל.
ותניא בתוספתא דב"ק [פ' ו'] שלשה גנבים הם: הראשון שבכולם גונב דעת הבריות, מרבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבלו, ומסרב בו לאכול ויודע בו שאינו אוכל. ותניא במסכת סוטה [דף ט'] לפי שגנב אבשלום שלש גנבות: לב אביו ולב בית דין ולב כל ישראל, נתקעו בו שלשה שבטים שנ' ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקע' בלב אבשלום. וגונב דעת הבריות נקרא גנב שנ' ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל וכתיב ותגנוב את לבבי. גרסי' בחולין [דף צ"ד] אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת העכו"ם, ויש ליתן טעם אע"ג דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. לא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון דא"כ היה לו לומר מעמיתו ועוד כי ניגון טעם מפסיקו כדאמרי' בנדרים [דף ל"ז] ושום שכל אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מה"ת.
כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תגנובו. ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין. [פ' הגוזל בתרא דף קי"ג] אחד הגונב ממון לישראל ואחד הגונב ממון עכו"ם עובד ע"ז [כך משמע בסנהדרין דף נ"ו ונ"ט] ואסור לגנוב כל שהו דין תורה. איזהו גנב? זה הלוקח ממון חברו בסתר בלא ידיעת הבעלים כדאמר בפ' הכונס [דף נ"ז] כיון דמיחבא מאינשי גנב הוא. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד, אין זה גנב אלא גזלן. [עי' במיימוני ובביאוריו פ"א דהלכות גניבה] ולסטים מזויין שגנב, אין זה גנב אלא גזלן אע"פ שאין הבעלים יודעין בעת שגנב. ומצות עשה לדון בדיני הגנבה מפורש בסמ"ע [מ"ע ע"א].
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.