מצודות על יונה א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מצודות על יונהפרק א' • פסוק ד' | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יונה א', ד':

וַֽיהֹוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃


 

מצודת דוד

הטיל – הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה, והיה סער גדול בים.

והאניה – רוצה לומר, אנשי האניה חשבו שהאניה תישבר מחוזק הרוח, המוליכה ברדיפה ונדנוד רב, מהרמת הגלים. וכובד משא הספינה מונע הרדיפה, והוא סיבה לשבירת הספינה: 

מצודת ציון

הטיל – עניין הסעה. כי "ורוח נסע" (במדבר יא, לא), תרגם אונקלוס "נטל".

סער – הרעשת גלים מן הסערה.

חשבה – מלשון מחשבה.