התורה והמצוה ויקרא כה נד-נה, כו א-ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת בהר-בקחתי | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש


סימן קב[עריכה]

ויקרא כה נג-נד:
כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ט:

[א] "ואם לא יגאל באלה"-- ר' יוסי הגלילי אומר, ב"אלה" לשחרור ובשאר כל אדם לשעבוד.   רבי עקיבא אומר, ב"אלה" לשעבוד ובשאר כל אדם לשחרור.


ואם לא יגאל באלה ויצא ביובל: מלת "באלה" מיותר, דהוה ליה לומר סתם "אם לא יגאל". וגם דהא גם מה שכתוב "כשכיר כתושב" מדבר על צד שלא יגאל והיה לו לומר זה תחלה-- "ואם לא יגאל, כשכיר כתושב יהיה ויצא ביובל". לכן מפרשו ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא שפה מדבר בצד שנגאל רק שלא נגאל לשחרור, רק לשעבד אל הגואל. ומלמד שיצא ביובל מן הגואל.

ופירש ר' יוסי הגלילי אם לא יגאל באלה הקרובים, כמ"ש "או דודו או בן דודו", רק על ידי אחרים-- ויצא ביובל. ור' עקיבא מפרש אם לא יגאל לשחרור באלה, כי על ידי גאולת הקרובים אינו נגאל לשחרור (משא"כ בגאולת אחרים).

ובקדושין (דף טו:) מאי טעמא ר' יוסי הגלילי? אמר קרא 'אם לא יגאל באלה אלא באחר'. ורבי עקיבא אמר, 'אם לא יגאל אלא באלה'.  ומקשה, מידי "אלא באלה" כתיב? אלא בהאי קרא קמפלגי: "או דודו או בן דודו יגאלנו" זה גאולת קרובים. "או השיגה ידו" זה גאולת עצמו. "ונגאל" זו גאולת אחרים. ר' יוסי הגלילי סבר מקרא נדרש לפניו -- שדי גאולת קרובים אגאולת עצמו. מה גאולת עצמו לשחרור, אף גאולת קרובים לשחרור. ור' עקיבא סבר מקרא נדרש לאחריו -- שדי גאולת אחרים אגאולת עצמו וכולי. אי הכי "באלה" למה לי? אי לאו "באלה" הוה אמינא מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו והכל לשחרור. אי הכי הדרא קושיא לדוכתא! אלא בסברה קמפלגי: ר' יוסי הגלילי סבר מסתברא גאולת אחרים לשעבוד דאי תימא לשחרור ממנעו ולא פרקו ליה. ור' עקיבא סבר מסתברא גאולת קרובים לשעבוד דאי אמרת לשחרור כל יומא ויומא אזיל ומזבן נפשיה, עד כאן.

ופירוש הדברים: תחלה פירש פלוגתייהו ממה שכתוב "ואם לא יגאל באלה" ומקשה דאם כן דברי ר' עקיבא לא יתכנו. וחזר לאמר שהפלוגתא מקרא שסדר גאולת קרובים וגאולת עצמו וגאולת אחרים שאין סדר זה נכון, שהיה לו להקדים גאולת עצמו ואחר כך גאולת קרובים ואחר כך גאולת אחרים. ועל כרחך לכן קבע גאולת עצמו באמצע, להקיש אליו, שיהיה הגאולה לשחרור. ולדעת ר' יוסי הגלילי בא להיקש לפניו, ולדעת ר' עקיבא בא להקיש לאחריו. ועל זה מקשה אם עיקר פלוגתתן בהאי קרא, למי לי באלה? ומשיב שצריך גם "באלה" דאי לאו כן נאמר שלכן בא גאולת עצמו באמצע להקיש אליו לפניו ולאחריו. וחזר לשאול אם כן עיקר ההוכחה מן "באלה", הדרא קושיא לדוכתא על רבי עקיבא, הלא משמעות "אם לא יגאל באלה" משמע כר' יוסי הגלילי. ומשיב, דבסברה פליגי וכיון שלר' עקיבא מסתברא ליה דגאולת קרובים לשעבוד, הכריח מזה שפירושו אם לא יגאל אלא באלה, פירוש-- רק בקרובים שאז יצא ביובל, כי כן הסברה מחייבת. ושבקיה לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה. ועיין בקרבן אהרן האריך.

סימן קג[עריכה]

ויקרא כה נד:
וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ט:

[ב] ר' שמעון אומר מנין שגזל העכו"ם גזל? תלמוד לומר "אחרי נמכר..".    יכול מושכו ויצא? תלמוד לומר "גאולה תהיה לו". יכול יגלום עליו? תלמוד לומר "וחשב עם קונהו"-- ידקדק עמו.

[ג] או אינו מדבר אלא בעכו"ם שאינו תחת ידך? וכי מה אתה יכול לעשות לו...  כשהוא אומר "ויצא בשנת היובל הוא ובניו"-- הא בעכו"ם שתחת יד ישראל הכתוב מדבר.  אם כן דברה תורה בעכו"ם שתחת ידך, על אחת כמה וכמה בעכו"ם שאינו תחת ידך! אם כך החמירה תורה על גזילו של עכו"ם, על אחת כמה וכמה על גזילו של ישראל!


וממה שכתב "אחרי נמכר גאולה תהיה לו" מבואר דגזל עכו"ם אסור וצריך לגאלו מידו, לא לקחתו בחזקה. וכן לדקדק בחשבון ולא להטעותו. ומובא בבבא קמא (דף קיג). ופירשו שם התוס' יגלום-- שיטעה אותו, וכן פירש הערוך, עיי"ש.   ודעת ר"ש כרבי דמה שכתוב "ויצא בשנת היובל" היינו מרשות הנכרי, דלא כר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא בסימן הקודם, וקמ"ל דאפילו בנכרי שתחת ידך, אינו יכול להוציאו קודם ליובל. ומובא בקידושין (דף טז), ועיין בתוס' שם.

סימן קד[עריכה]

ויקרא כה נה:
כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ט:

[ד] "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"-- על תנאי שלא ישתעבדו בהם.

"אני ה' אלקיכם" מה תלמוד לומר? מלמד שכל המשתעבד בהם למטה מעלין עליו כאילו משתעבד למעלה.


כי לי בני ישראל עבדים: ועל תנאי זה הוציא אותם מארץ מצרים שלא יהיו עבדים עוד. וכבר אמר זה בנמכר לישראל שיוצא בשש ואסור לעבד בו עבודת עבד, וחזר שנית בנמכר לעכו"ם שאינו מצווה על המצוות; הוסיף מפני שאני ה' אלקיכם והם חלקי וקניני ושכינה דבקה בם למטה וכולי.

סימן קה[עריכה]

ויקרא כו א:
לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ט:

[ה] "לא תעשו לכם אלילים"-- זה אחד מן השמות המגונים שנתגנה בהם עכו"ם לשם מעשיה.

"ופסל ומצבה": מה פסל אם עשיתו-- פסלתו, אף מצבה-- אם עשיתה פסלתה.   מה מצבה ב'בל תקימו', אף פסל ב'בל תקימו'.

"לא תקימו"-- אלו המרקוליס שעל גבי הדרכים. רבן שמעון בן גמליאל אומר אלו החמנים שבראשי הגגות.

"ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה"-- בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש.


לא תעשו לכם אלילים:   כבר התפרש בפ' קדושים.

ומה שכתב "ופסל ומצבה" מה פסל אם עשיתו פסלתו... פירש הקרבן אהרן דאסור בהנאה מיד, אף שלא עבד אותו. ולפי זה אתיא כר' ישמעאל בעכו"ם (דף נא:) דעכו"ם של ישראל אסורה מיד, וצריך עיון קטן.

ומה שאמר מה מצבה ב'בל תקימו'.. פירש בקרבן אהרן דכתיב "ולא תקים לך מצבה" (דברים טז, כב); וגם זה תמוה, הא כאן כתיב "ופסל ומצבה לא תקימו"! ובספרי (פר' שופטים) לא תקים מצבה-- אין לי אלא מצבה. אשרה ועכו"ם מנין? ודין הוא: ומה מצבה שאהובה לאבות... לפי זה משמע שלמד שם אף אשרה שמעמיד לגבוה כמו מצבה שאסור אף לגבוה. וכן למד אף פסל בבל תקימו רוצה לומר, אף לגבוה. וזה למד ממה שכתוב שם "לא תקים לך מצבה" שמיירי לגבוה, כי פה מדבר במצבה שנעשית לשם עכו"ם כמו שאמר אלו המקרוליס שעל גבי הדרכים שעובדים לאבנים, שנותנים אבן מכאן ואבן מכאן;   או החמנים, כמו שכתוב בירמיה (מג) "ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים".

ומ"ש "אבן משכית לא תתנו בארצכם" מבואר דבבית המקדש שרי. ולרש"י הטעם כדי שלא יעשה דוגמת מקדש כמו שנאסר לעשות תבנית היכל ואולם. ולרמב"ם משום חק עובדי עכו"ם.

סימן קו[עריכה]

ויקרא כו א-ב:
לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ט:

[ו] "כי אני ה' אלקיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו"-- כנגד זה הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר; שלא יאמר "הואיל ורבי עובדי עכו"ם, אף אני אעבוד עכו"ם; הואיל ורבי מגלה עריות, אף אני אגלה עריות; הואיל ורבי מחלל שבתות, אף אני אחלל שבתות".    תלמוד לומר "לא תעשו לכם אלילים..את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו"-- הזהיר כן הכתוב על כל המצות.  "אני ה' "-- אני נאמן לשלם שכר.


כי אני ה' אליקכם את שבתותי...: פירשו חז"ל שסמך האזהרות האלה פה להזהיר את העבד הנמכר לנכרי שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול מצות. כי הוא עבד ה' וה' הוא אלקיו, גם בעודו תחת רבו. והגם שהדבר קשה עליו לשמור מצות ה' בהיותו בבית עכו"ם -- אני ה', נאמר לשלם שכר טוב ולפום צערא אגרא.