מלבי"ם על ישעיהו כד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"על כן", אחר שעברו על התורה, לכן "אלה", האלה הכתובה בפרשת נצבים היא "אכלה" ושרפה את הארץ, כמ"ש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, "ויאשמו יושבי בה" אמנם האשם שב על ראש יושבי בה שהם גרמו שממת הארץ ושרפתה, "על כן" שב העונש מן הארץ אל יושביה ולכן "חרו" ונחרכו ונצרבו "ישבי הארץ" מן השרפה שנשרפה הארץ חרו ונחרכו גם הם כדבר המתיבש ונחרך מן האש שנתמעט כמותו, וכן "נשאר אנוש מזער" אנוש קטן מעט הכמות ר"ל דלת עם הארץ מתי מספר:


ביאור המילות

"אכלה". ענין שרפה ואש אכלה אהלי שוחד, אש אכלה קש:

"ויאשמו". ההבדל בין אשם ליתר לשונות המורים על החטא, שכולם ידברו בבחינת החטא עצמו, ופעל אשם מדבר בבחינת שהוא חייב עונש על חטאו, גופני או נפשי, (שולדיג), ואשמה הנפש ההיא.

"חרו", חרר הוא גשם מוצק הנחרך מפני האש בפנימותו עד שנשחר מראהו, את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר (יחזקאל טו ד'):

 

<< · מלבי"ם על ישעיהו · כד ו · >>