מלבי"ם על ירמיהו לא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"אז, ובחורים וזקנים" ישמחו "יחדו" בשוה לא כמו בבנין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון, "והפכתי אבלם" החיצוני "לששון" שגדר הששון הם הסימנים שנעשו להוראת השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיה וזה הפך האבל החיצוני שילבוש בגדי אבל, וגם "ונחמתים" על הצרות שסבלו בעבר, "ושמחתים" שמחת הלב "מיגונם" שהיה להם בעבר, שכל שיזכרו היגון העבר תגדל השמחה עתה: (יג) "ורויתי נפש הכהנים דשן", שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועי"כ "עמי את טובי ישבעו" שיהיה להם כל טוב לשובע:


ביאור המילות

"אבלם לששון". ושמחתים מיגונם. ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע"כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה):

 

<< · מלבי"ם על ירמיהו · לא יב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.