מלבי"ם על הושע ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כרפאי לישראל" נמשך למעלה שאמר שליהודה יעשה החסד קציר בשובי את שבותם, לעומת זה אומר כי לא כן לישראל להם לא יעשה החסד קציר, כי בעת שארצה לרפאות את ישראל ולהשיב גם שבותם אז "ונגלה עון אפרים", תחת שתחלה היה עונם מכוסה יתחילו להעוה בגלוי ובפרהסיא, כי כשהטיב ה' לישראל בימי ירבעם בן יואש שאז השיב את שבות ישראל וגבולה מלבא חמת עד נחל הערבה התחילו לחטוא בפרהסיא, "ועון אפרים", הוא מה שהעוו בדברי האמונה בין אדם למקום, "ורעות שומרון" הרע שעשו בין אדם לחבירו, ומפרש נגד ונגלה עון אפרים "כי פעלו שקר" לשקר באמונת ה' ולעשות ע"ז, ונגד ונגלה רעות שומרון אומר, "וגנב יבא פשט גדוד בחוץ", מה שתחלה בא גנב אחד, וגם בא כגנב לגנוב בסתר באין רואה, עתה פשט גדוד, לא יבא גנב אחד רק יפשטו גדוד, ולא באו כגנב בצנעה רק שפשט בחוץ בפרהסיא לעיני השמש:

ביאור המילות

"עון, ורעות". העון מציין עוות השכל והכפירה כמ"ש ישעיה א' ד', ורעות יציין המעשים הרעים:

"שקר". יש הבדל בין שקר וכזב, שהכזב ידומה בשעתו שהוא אמת, והשקר הוא השקר הנגלה תיכף בגלוי ולא יתעטף במסוה האמת:

"בחוץ". הוא הפך הגנב שבא במסתר:

 

<< · מלבי"ם על הושע · ז א · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.